האבל והדיכאון יכולים להיות מקור להתחדשות וצמיחה

התגובה הייחודית של האדם ששכל רוב משפחה או קרוב אחר קשורה לקרבה לאותו האדם, לטיב הקשר ביניהם לסוג ופתאומיות האובדן. האדם חווה מגוון של תגובות רגשיות, תגובות הקשורות ליחסיו הבינאישיים, תגובות גופניות וקוגניטיביות כגון: דיכאון, חרדה, כעס, אין אונים ואשמה. שגרת החיים של האדם נקטעת משתנה ומופרת. הוא עלול לחוות בעיות בשינה, הפרעות אכילה וקשיי חשיבה וריכוז.

פרויד היה הראשון שהתייחס לדיכאון ולאבל בספרו מ-1917 "אבל ומלנכוליה". פרויד השווה את האבל לחוויה של דיכאון עמוק, עיסוק מועט בקשר עם האחר, הפחתת ההתעניינות בעולם החיצוני והתכנסות פנימה אל כאבו ואבדנו.

קראו עוד

ההבדל המפתיע בין דיכאון בגיל מבוגר לצעיר

10 סימנים שמעידים: אתה סובל מדיכאון סמוי

10 דברים שאסור לכם לומר למישהו בדיכאון

המגדיר האבחוני הפסיכיאטרי (DSM-5), מתאר אף הוא את התחושות רבות העוצמה שתוארו כדומות לתגובות של דיכאון. חווית האבל מטלטלת את עולמו של האדם האבל, הוא עשוי להיות פגיע יותר בשל השפעת האבל והשכול ותגובה דיכאונית עשויה להופיע, להיות מלווה בתחושות של חוסר ערך, חוסר אונים, חוסר תפקוד הן בבית והן במקום עבודתו, הסתגרות חברתית, התפתחות של קשיי בריאות ומחשבות על אובדנות.

פרופ' קולין פארקס בהרצאתו בכנס שעסק באובדן ושכול בינואר 2016 שרטט את ההבדלים הקיימים בין אבל ודיכאון: האדם הסובל מדיכאון יחוש חוסר אונים וחוסר תקווה, חוסר הנאה וחוסר יכולת לצפות לאושר.

תחושות אלו יורגשו באופן תמידי וללא שינוי. האדם השכול והאבל יחוש צער ודכדוך עזים בימים ובשבועות הראשונים לאחר האובדן, ולאחר מכן עשויה להיות ירידה בעוצמת האבל והוא יתרחש בתנודות גליות של הפחתה או עלייה בחווית הכאב והצער.

תחושות אלו בקרב האדם האבל יהיו קשורות בדרך כלל למחשבות על האדם שנפטר ויכולים להופיע גם זיכרונות מנחמים או חיוביים מהאדם שנפטר. האדם הסובל מדיכאון חש עצמו כחסר ערך, לעתים מלווה בביקורתיות עצמית בעוד הערך העצמי של האדם האבל בדרך כלל אינו נפגע.

האדם הסובל מדיכאון עשוי לחשוב מחשבות אובדניות הנובעות מחוסר הערך וקושי להתמודד עם סבל וכאב הדיכאון. האדם האבל עשוי לחשוב על רצון להצטרף אל המת ולמות. רצונו למות קשור בדרך כלל לאדם שנפטר ומחשבות תחושות על אובדנו.

מחשבות אובדניות ורצון להצטרף לאדם שנפטר

בספרם של רובין, מלקינסון וויצטום, "הפנים הרבות של האבדן והשכול", מוצג המודל הדו מסלולי של השכול ומושם דגש על הערכה והתערבות טיפולית במקרים של תגובות חריפות של מצוקה כמו חרדה עזה, דיכאון חריף ותגובות מעורבות של דיכאון וחרדה ומצבי בלבול חריפים.

יש לשים לב היטב כאנשי מקצוע וכקהילה, הסובבת את האדם האבל, לסכנה האפשרית של אובדנות. אנשי המקצוע צריכים לשאול שאלות ישירות הכוללות שאלות ספציפיות על מחשבותיו של האבל לפגוע בעצמו, לרצות למות, או להצטרף אל האהוב שמת.

הכותבים מציינים כי רוב האנשים מתנסים בתהליך האבל ללא צורך בעזרה מקצועית. לפעמים הפנייה לעזרה או לטיפול מתרחשת כאשר ישנה מצוקה נפשית עמוקה או קושי בתפקוד והתמודדות עם מטלות החיים. ההתערבות הטיפולית בשכול אינה קשורה דווקא במאפיינים החיצוניים של החיים שהשתנו, אלא במשמעות העמוקה שהייתה ותהיה לאותו אדם ולהיעדרו אצל האבל.

הן באבל והן בדיכאון ישנה חשיבות רבה לתמיכה החברתית, המקצועית והטיפולית שתינתן לאדם הסובל. אמפטיה, יחסי קרבה, תמיכה בינאישית והקשבה לכאב הכרחיים על מנת לעזור ולתמוך באדם האבל להתחבר מחדש לחיים, ליצירת משמעות, להפחתת הבדידות, חוסר האונים והכאב.

לאדם אשר חווה אובדן ישנה היכולת לצמוח ולהשתנות. במחקריי פגשתי אנשים שחוו אובדן ודיכאון וגילו בעצמם כוחות שלא הכירו בעבר, העמיקו את יחסיהם עם קרוביהם ומשפחתם, שינו את סדר העדיפויות בחייהם, הפכו לחומלים יותר, אמפטיים ורגישים לכאב האחר, זאת לצד שימור הזיכרונות והקשרים המתמשכים עם האדם האהוב שאבד.