בישראל משלמים פי 3 עד 5 על טסט לרכב

הנהג הישראלי משלם למדינה מדי שנה על טסט לרכב, פי 3 ויותר בממוצע מעמיתו ב-12 מדינות אחרות. זאת כמובן בנוסף למיסוי הכבד משמעותית שמוטל על רכישת רכב בישראל. כך עולה ממסמך הסוקר את תשלומי אגרות כשירות תנועה לרכב (טסט) בישראל ובמדינות אחרות.

בישראל, זה הרבה יותר יקר(צילום: גלעד קוולרצ'יק)

לפי הבדיקה, הצרכן הישראלי משלם פי כמה בממוצע על טסט שנתי גם בהשוואת כוח קנייה:

• מכונית פרטית: בישראל משלמים 984 שקלים, בחו"ל 240 שקלים - פער לרעתנו של 310%
• דו-גלגלי: בישראל משלמים 270 שקלים, בחו"ל 145 שקלים - פער לרעתנו של 84%
• מוניות: בישראל משלמים 950 שקלים, בחו"ל 282 שקלים - פער לרעתנו של 236%
• רכב משא: בישראל משלמים 3,170 שקלים, בחו"ל 807 שקלים - פער לרעתנו של 292%
• אוטובוס: בישראל משלמים 918 שקלים, בחו"ל 419 שקלים - פער לרעתנו של 119%
  

המסמך שהוכן על-ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת לבקשת חברי הכנסת איתן כבל וניסן סלומינסקי, מגלה כי לפי כל השוואה אפשרית, אנחנו משלמים למדינה פי כמה מנהגים בחו"ל. עלות התשלום, התאמתו לסוג הרכב, פרק הזמן הנדרש לחידוש, השוואה לפי סוגי מטבעות או בהמרה לשקלים וכמובן ב"כוח קניה". בכל פרמטר אפשרי, מדינת ישראל גובה יותר. הרבה יותר.

אגרת הטסט, למה

מרכז המחקר מבהיר כי כמעט בכל העולם נהוג לגבות אגרת כשירות רכב, המהווה אחת מהאגרות בעזרתן מכניסות מדינות כסף רב לקופת האוצר. זאת, כסוג של מס לכל דבר ועניין. אגרת הכשירות למשל, נגבית עבור ביצוע בדיקת כשירות תקופתית (שנתית בדרך כלל) לרכב, המאשרת את השימוש בו מבחינה טכנית. זאת כדי למנוע מצב בו רכב בעל כשלים טכניים יסכן את נוסעיו ואת שאר המשתמשים על הכביש, או יזהם מעל המותר על-פי חוק ויגדיל את הסיכון לתחלואה.

בדרך כלל, גובה האגרה אינו תלוי במידת השימוש ברכב, ונקבע לפי מאפיינים הנוגעים למשקלו, נפח וסוג המנוע, השימוש שנעשה בו ועוד. במרכז המחקר מזכירים כי לא רק בישראל, אלא בכל מדינות העולם נהוג לגבות אגרות שונות הנגזרות מהבעלות והשימוש ברכב. "בכל מדינה קיים מארג שונה של אגרות ומסים המוטלים על השימוש ברכב, ולכל מדינה שיקולים ומטרות שונות בהטלת אגרות ומסים אלה", כך במסמך.

סך ההכנסות ממיסוי עקיף על ענף כלי הרכב בישראל ב-2014 עמד על 35.6 מיליארד שקלים. כמה משמעותי סכום זה עבור קופת האוצר?

תכיפות הבדיקות - גם לרעתנו

אם לא מספיקה העובדה שאנחנו משלמים הרבה יותר על הזכות להשתמש ברכב שרכשנו (ושילמנו הרבה יותר עבור רכישתו במונחים אבסולוטיים ובוודאי שבמונחי כוח קנייה), בניגוד לישראל בה נדרש נהג הרכב לעבור טסט שלוש שנים מיום עלייתו לכביש ואחר כך מדי שנה (כמו בבריטניה), באיטליה, ספרד, אירלנד, יוון וצ'כיה, מסתפקים בטסט ראשון לאחר ארבע שנים מיום הרכישה, וכל שנתיים לאחר מכן. בבלגיה יש לבצע טסט לאחר ארבע שנים ואחר כך כל שנה, באוסטריה כל שנה ובארה"ב כל שנתיים או שנה בוושינגטון וטקסס בהתאמה.

ומה על רכב דו-גלגלי? בישראל יש לבצע טסט מדי שנה מיום העלייה לכביש. באיטליה וצ'כיה רק אחרי ארבע שנים ולאחר מכן כל שנתיים. המשמעות היא כי ב-10 השנים הראשונות לחייו של אופנוע בישראל, נדרש מבעליו תשלום של 10 אגרות רישוי גבוהות כמעט פי 2 מהממוצע. בשתי מדינות אירופה המוזכרות, נדרש בעל האופנוע לבצע רק ארבע בדיקות כשירות באותה תקופה (פחות שש) במחיר נמוך משמעותית. בספרד נדרש טסט לאופנוע לאחר שלוש שנים ולאחר מכן כל שנתיים, ובבריטניה לאחר שלוש שנים ואחר כך כל שנה.

אנחנו משלמים יותר, הרבה יותר

מרכז המחקר מסכם וכותב כי בישראל משולמות אגרות כשירות התנועה הגבוהות ביותר ביחס למדינות שנבדקו. האגרה לרכב פרטי למשל גבוהה בשיעור של כ-333% מהאגרה הממוצעת ב-12 מדינות אחרות שנבדקו., ובשיעור של 452% מחציון המדינות. לא רק זאת - גובה האגרה הממוצע בישראל גבוה פי 20 מהאגרה הנמוכה ביותר שנגבית (ניו יורק וטקסס).

ישראל היא המדינה היחידה בה נקבע גובה האגרה לפי שנת הייצור ומחיר הרכב, בזמן שבכל המדינות האחרות שני משתנים אלה כלל אינם רלוונטיים. שנת הייצור קובעת רק את תדירות הטסט, ולא יותר מכך. במרכז המחקר מצביעים על כך שבישראל רכב חדש ויקר יידרש לשלם יותר, בזמן שבדיקתו אמורה להיות מהירה יותר והסיכוי שיפגין כשלים יהיה קטן משמעותית.

גם בחישוב שיוויון כוח קניה, הטסט בישראל יקר ב-341% מהחציון במדינות אחרות, יקר ב-310% מממוצע המדינות  ויקר פי 19 מהאגרה הנמוכה ביותר בארה"ב.