דן ונועם הם החברים הכי טובים בגן. הם לא יודעים שהם בעצם אחים

עדי, למשל, מצאה כבר חמישה ילדים נוספים, מלבד בנה, שיש להם אב ביולוגי משותף. אחד מהם אפילו לומד עם בנה באותו גן ילדים והם חברים טובים מבלי לדעת על הקשר ביניהם. "הגננת יודעת, והילדים לא", אומרת עדי. "אנחנו רוצות להתקדם יד ביד עם החשיפה לפי המוכנות של הילדים ונחליט איך ומתי לספר להם. אנחנו בוודאי לא רוצות שהילדים ישמעו על זה ממקור אחר".

זה יכול היה להיות קוריוז אלמלא ההשלכות הבעייתיות שיכולות להיות לסוגיה. למשל, גילוי עריות. מכיוון שיותר ויותר נשים יולדות כך, ייתכן בהחלט מצב שאח ואחות יתאהבו מבלי לדעת על הקשר הביולוגי ביניהם. בדיוק בשביל זה הוקמה קבוצה של אימהות שמחפשות אחאים – הכינוי לחצאי אחים שנולדו כך – ובגלל הסיכונים והמורכבויות תוגש ביום ראשון לוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק שיזמה ח"כ עליזה לביא (יש עתיד) ועליה חתומים ח"כים מכל הסיעות, כמו תמר זנדברג (מרצ), סתיו שפיר (המחנה הציוני) וגם דוד ביטן (הליכוד), שמטרתה להסדיר את בנק הזרע, אך גם היא אינה חפה מבעיות.

"מחר הם יכולים להיפגש בצופים"

בשנים האחרונות הפכו ההריונות באמצעות תרומות זרע לנפוצות יותר: זוגות נשים, רווקות בגיל מאוחר, וכאלה שסובלים מבעיות פוריות משתמשים באפשרות הנוחה יחסית להביא ילד לעולם. אלה שיש להן יותר כסף יכולות פשוט לשלם יותר לבנק זרע בחו"ל, שם הנושא מוסדר. אלה שלא – נאלצות להשתמש בבנקי הזרע בארץ, וכאן כבר מתחיל הבלגן.

"אני מצאתי משהו בסמיכות אליי", אומרת נוית. "אם זו הייתה בת, מחר הם יכולים להיפגש בצופים, בתיכון, בסופר השכונתי או בקניון, ואנחנו חשופים לבעיה. לכן צריך לדעתי שיהיה מאגר מרושת. שתהיה העברת מידע רציפה בין הבנקים של כל בתי החולים, שיהיה רשום על כל תורם כמה הצלחות היו לו. שיהיה מידע, שכמובן לא יפגע בזהות של התורמים. בזהות של התרומות יש צורך לעשות סדר. בינתיים כמובן אני עם אצבע על הדופק, וכשהבן שלי ירצה להכיר מישהי אני אעשה תחקור עומק – מאיפה האבא, האם הוא תרם אי פעם זרע. ברגע שהנושא יהיה מוסדר, הכול יהיה פשוט יותר: אתה מכיר מישהי והולך לעשות בדיקה פשוטה כדי לוודא שאין גילוי עריות".

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

נועם, בנה של עדי, כבר בן שלוש, וכמובן אינו יודע על האחאים הנוספים שלו. "עם אחד מהם - דן - נוצר קשר ראשוני ומיוחד", היא מספרת. "מאוד חשובה הכימיה בין האימהות והרצון המשותף. כשהכרנו לא ידענו שיש עוד, ורק עם הזמן התוודענו לעוד אימהות. אנחנו מכירים יותר משנתיים ומההתחלה קבענו שניפגש כל שבוע, נפגיש את הילדים ונערוך פעילויות משותפות. הם לא יודעים מה סוג הקשר ביניהם, הם פשוט חברים טובים. יש ביניהם הפרש של שלושה חודשים, ואני הצעתי שהיא תביא את הבן שלה לגן שאנחנו נמצאים בו ונהיה ביחד".

נווית מספרת שאת ההחלטה לחפש עוד אחאים לבנה היא קיבלה גם בגלל החשש מגילוי עריות עתידי, אבל גם מסיבות רפואיות. "לתורם יש דם מאוד ייחודי, ולכל האחאים שנולדו מזרעו יש אותו סוג דם", היא אומרת. "לי יש סוג דם אחר, כך שרציתי למצוא עוד אחאים, שנוכל לעזור זה לזה אם חלילה יהיה בזה צורך".

עדי מספרת שגם זר יוכל לזהות דמיון בין בנה לבין אחיו/שותפו לגן. "הם דומים ויזואלית", היא אומרת. "ואחרי זה צץ העניין של ליצור ביניהם קשר טוב, חברי, שתהיה להם אפשרות כשהם יגדלו לבחור איזה קשר הם רוצים לבנות לעצמם. מובן שלכל אחד יש את התפיסה המשפחתית שלו. לי יש חסך בתא משפחתי, והיה לי חשוב למצוא משפחה חדשה, ליצור לו עוד אחים – כי לי ברור שלא אביא לו עוד אח בגלל הגיל, בגלל שיקולים של יכולת, ועוד. לכן רציתי למצוא לו עוד אח, או לפחות חצי אח, והנה יש לנו שישה".

הבעיות בהצעת החוק

כל הקשר בין האימהות נוצר באמצעות הקבוצה שבה הן חברות ("אימהות מחפשות אחאים"). זו הוקמה עקב הבלגן בתחום וחוסר התיאום בין בתי החולים. "בן אדם הולך לאיכילוב, אחר כך לתל השומר, ואף אחד לא יודע מהשני", היא אומרת. "ראיתי בזמנו כתבה על הקבוצה, עם סיפורים על התאמות ומפגשים, ובעיקר אהבתי שהם מקדמים את האג'נדה של כל הסדרת הנושא, כי היום אנחנו באמת לא יודעים איפה וכמה תרם כל תורם. הלכתי להרצאה שבה נאמר שילדים כאלה לא יכולים להתחתן ברבנות, כי לא יודעים מי האבא ואם יש לילד אחים. לפחות היום אפשר ללכת לבנק הזרע, להגיע עם אישור לרבנות ולקבל היתר".

הצעת החוק שאמורה להסדיר את הנושא צפויה לעלות ביום ראשון בוועדת השרים לחקיקה. "העובדה שישראל טרם הסדירה בחקיקה ראשית נושא כה רגיש כמו תרומות זרע מטרידה ומייצרת חשש ממשי לגילויי עריות, לסיכונים רפואיים הנגזרים מכך, לבעיות אתיות, הלכתיות, ועוד", אומרת ח"כ עליזה לביא (יש עתיד). "הסכנות האלה מרחפות מעל כל האימהות והמגזרים – נשואות, גרושות ורווקות, דתיות, חרדיות וחילוניות. לא מדובר בחשש תיאורטי אלא בהיתכנות מעשית, כפי שאנו למדים מן ההתאמות הרבות שמוצאות האימהות בקבוצה למציאת אחאים, לעיתים רבות באותה סביבה ואף באותם חוגים ומסגרות לימוד. הגיעה העת לשים קץ לגרירת הרגליים בנושא ולהסדיר את הנושא בחקיקה מסודרת, ואני מקווה מאוד שמשרד הבריאות יפעל בשיתוף פעולה לקידום ההצעה שתעלה בראשון הקרוב".

יוזמת החוק ח"כ עליזה לביא(צילום: אבי חי ואורי דוידוביץ')

הצעת החוק המדוברת אינה חפה מבעיות. גורמים המעורים בנושא טוענים כי היא קיצונית מדי ופוגעת בפרטיותן של האימהות, שיצטרכו למלא שאלון פרטים חודרני. נוסף על כך, על פי הצעת החוק יתאפשר לרבנות לקבל מידע מהמאגר באופן שיפגע שוב בפרטיותן של האימהות ובפרטיות הילדים. "אני מבינה את הצורך של אימהות יחידניות לחפש אחאים לילדים שלהן ולהרחיב בכך, רעיונית, את משפחתן", אומרת עו"ד נעמה צורף, מומחית לדיני פריון והולדה. "יחד עם זאת, לא ראוי בעיניי שבשם הצורך הזה ייפגעו אוכלוסיות רבות נוספות שנזקקות לבנק הזרע. החוק שמקודם בימים אלה עלול לפגוע פגיעה אנושה בבנקי הזרע בישראל, משום שהוא מעניק סמכויות חדשות נרחבות מאוד לבתי הדין הרבניים בישראל. לפי הצעת החוק, כל תורם יצטרך לקבל 'תעודת כשרות היוחסין' (כך בלשון החוק), לפני שיורשה לתרום. בנוסף, על פי החוק, נתרמת תצטרך למלא טופס שכולל פרטים רבים על עצמה שאינם רלוונטיים לתרומה, כמו צבע עור, מקום הנישואים של ההורים, ועוד. גם התורם יידרש למלא פרטים על כל בני משפחתו, והפרטים יישמרו במאגר ארצי ממוחשב שעלול לחבל באנונימיות של התרומה. אני מקווה שחברי הכנסת של מרצ ויש עתיד, שחתומים על החוק, יעשו חשיבה מחודשת בטרם ימשיכו לקדם אותו בנוסח המוצע".

את האימהות הסוגיה הזאת מטרידה פחות כרגע, והן מעודדות אימהות נוספות לחפש התאמות. איך זה בדיוק עובד? האימא מקבלת קוד, נכנסת לבנק שממנו היא קיבלה את התרומה ומוצאת שם את הפרטים של התורם. שם היא יכולה לראות אם יש ילדים נוספים עם אותו סוג דם, אותו גובה, אותו עיסוק, אותו צבע עיניים, ועוד. בשלב הזה אפשר לוודא את ההתאמה באמצעות מספר תורם, או אם שני הצדדים מעוניינים – באמצעות בדיקה גנטית.

"אני מצאתי התאמה על פי הטבלאות וגיליתי שאנחנו גרים באותה עיר, במרחק של שלוש דקות נסיעה", אומרת נוית. "התברר גם שהילדים שלנו חולקים אותו תחביב וחולים על כדורגל. הפנטזיה שלי ושל הבן שלי זה מטען גנטי זהה".

כלומר?

"אם נביט בזה באופן קר: הם בני אותו גיל, יש להם אותם תחומי עניין ואותו מטען גנטי, או לפחות מטען גנטי דומה. למה שלא ישמרו על קשר, אם יש ביניהם כימיה? בסך הכול הם באמת משפחה, ויכולים להתייחס לעצמם כאחים. כשיהיו בוגרים ובעלי משפחות, ואני כבר לא אהיה כאן, אין סיבה שהם לא ייפגשו בשבתות. לבן שלי זה חשוב במיוחד, כי יש לי אח שגר מעבר לים והורים מבוגרים ולא בריאים, כך שכל מה שיש לו בעולם כרגע זו אני. אישה שהולכת על הכיוון של תרומת זרע היא בדרך כלל לא צעירה בשנות העשרים אלא מבוגרת יותר. אני כבר בת 50 ולא יודעת כמה שנים עוד אהיה כאן, והפנטזיה שלי היא שמעבר למשפחה שלי תהיה לבן שלי עוד אופציה, עוד משפחה. מצד שני, ברור לי שלא תמיד זה עובד גם בין אחים מלאים".

את ממליצה לכל האימהות מסוגך לחפש אחאים לילדיהן?

"בהחלט, אבל כל אחת צריכה לקבל החלטה אם זה מתאים לה. כבר שמעתי על מקרים הזויים, כמו אימא שהכירה אימא אחרת רק בשביל להגיד לה: 'אל תתקרבי אליי ואל תצרי איתי קשר בחיים'. כל אחד פועל לפי השיקולים שלו. לי היה ברור שאני דווקא רוצה בהתקרבות ובקשר".