חיוך גדול, אמריקה

אל תתבלבלו. הוריקן ניצחונו של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ ישטוף את העולם כולו. מפרק הרים ומשבר סלעים. מושגים מדיניים שגויים שהנחו את השיח המדיני-חברתי-כלכלי במאה האחרונה – וכמעט הביאו לקריסת העולם החופשי – ייעלמו. מהפכה תודעתית כלל עולמית החלה. ואי אפשר שלא להזכיר שבשבת האחרונה קראנו את פרשת נח, שבמרכזה המבול שבא על העולם. אחריו צמח עולם נכון יותר.

העולם החופשי אימץ כאחוז אמוק את דוקטרינת ה"פוליטיקלי קורקט", שבמסגרתה אסור היה להתריע נגד מדינות שבויות באיסלאם הקיצוני ואסור היה לדבר נגד מיליוני מהגרים מוסלמים ששטפו את אירופה ולהגיד שבמקום להתערות בחברה החופשית שקיבלה אותם בזרועות פתוחות הם מתכננים להשמידה מבפנים. העולם הזה עמד לקרוס לתוך עצמו.

כמוכי סנוורים נאמו ראשי המדינות החשובות במערב אירופה את מליצות מדיניות ה"רב-תרבותיות" שלהם – שעל בסיסה הם קלטו מיליוני מהגרים מוסלמים. מהגרים לא מוכים ולא נרדפים – ואם נרדפים הרי שהם היו נרדפים בארצות מוסלמיות שאת הערכים שלהן הם הביאו איתם לתוך אירופה, ומסרבים להיפרד מערכים אלה. טיפוסים שליליים על-פי כל קנה מידה סוציאלי שחייבים היו להיות מסורבי כניסה.

וכך הפכו ערים ורבעים שלמים באירופה להיות אסורי כניסה ל... שלטון המקומי שקיבל אותם. הגדיל לעשות נשיא העולם החופשי ברק אובמה, שסירב באופן עקבי לקרוא לטרור העולמי "טרור מוסלמי" נגד העולם החופשי. אובמה חסר הניסיון ובעל החזון הנאיבי הסתובב ברחבי העולם, מפזר לכל רוח את נכסיה היסודיים הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים של המעצמה הגדולה בעולם. משאיר מאחוריו דם, אש ותמרות עשן.

המזרח התיכון עולה בלהבות, אירופה קורסת בגבולותיה, אינטרסים כלכליים מובהקים של ארה"ב הועלו על מזבח ה"פוליטיקלי קורקט" – והפכו לשממה את מדינות התעשייה הכבדה בארה"ב – ואובמה בזחיחות הסתובב בשבועות האחרונים בעצרות הבחירות, מלא בסיפוק עצמי, עיוור לחלוטין כמיטב חסידי ה"פוליטיקלי קורקט". הוא הפציר במצביעים: תבחרו בהילרי. כך תשמרו על ההישגים שלי בשמונה השנים האחרונות.

ואז הופיע טראמפ. הצלחתו ביכולת שלו לתרגם לאובמה ושכמותו על מה באמת רוצים לשמור האזרחים האמריקנים המפוחדים, שעקבו בדאגה איך ממסד ה"פוליטיקלי קורקט" – הפוליטיקה הישנה – מפשיט אותם מרוב הנכסים. נשמת אפה של אמריקה הגדולה.

נחוץ היה שיגיע ניו יורקי אקסצנטרי, חף מניסיון פוליטי, שלא התחנך במוסדות האליטיסטיים המתאימים – ושיחולל שינוי בדפוסי החשיבה המדינית, חברתית, כלכלית שלא נודע כמותו מאז ימי מקיאוולי. לא עוד פריזמת ה"פוליטיקלי קורקט" – אלא אמירת אמת פשוטה, לא מתוחכמת, בגובה העיניים. ולעתים הרבה מתחת לעיניים. העיקר שיבינו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאומו באו"ם קרא לזה LET'S TALK DUGRY. לכן, ביום שלמחרת בארה"ב ובשאר העולם החופשי שנכבש תחת מגפי הפוליטיקלי קורקט – קמו עם חיוך גדול.

מבחינת ישראל, טראמפ הוא מציאות הקרובה לחלום. מפני שדוגרי – הפלסטינים לא חפצים בשלום עמנו. למרות פשרות קיצוניות שעשינו, הרי שטילים, מחבלים מתאבדים וסכינים המשיכו לחולל בנו שמות. אך מנהיגי העולם המערבי נאמנים לדוקטרינת ה"פוליטיקלי קורקט" שלהם – המשיכו לקרוא לנו כובשים, גזענים וסרבני שלום. לא עוד. מושג חדש הגיע לעולם שאנו ממציאים אותו כרגע. קבלו את ה"ריאליטי קורקט".

מעתה והלאה הכול ייבחן במערומיו. ללא כיסויי דמה. שחור או לבן. יש טובים ויש רעים. הטובים רוצים ופועלים לשגשוגו של העולם. הרעים רוצים להחשיך אותו – והרעים יוצאים ממדינות מוסלמיות, שטופי מוח של מערכת חינוך המקדשת את הקרבת חייהם כג'יהדיסטים.

עד עכשיו מנהיגים באירופה ידעו להצדיק מטורפים אלה. לא עוד. העולם יתיישר עד מהרה עם לקסיקון ה"ריאליטי קורקט" החדש. כפי שנבואות הזעם הכלכליות שצפו חסידי העולם הישן התאיידו תוך שעות. פרשנים דיברו על חודשים של מיתון כלכלי שיבוא לעולם אם טראמפ ייבחר. השווקים מיהרו להתייצב מהר מהצפוי.

קחו מבחן נוסף הקשור לאזורנו: נראה כי לאור ה"ריאליטי קורקט" החדש שבא לעולם, שהיוזמה הצרפתית לכינוסה של ועידת שלום – דהיינו, ועידה כדי להביך את ישראל וללחוץ עליה – תידחה ואחר כך תתאייד. ועוד לא דיברנו על נבחרת החלומות שצפויה בקבינט המוציא לפועל של הנשיא החדש. שר החוץ המיועד ניוט גינגריץ' עוקף אותנו מימין בהבנתו מי הטובים ומי הרעים באזור. שר המשפטים המיועד רודולף ג'וליאני, ראש העיר ניו יורק לשעבר ואבי תאוריית "החלון השבור" שהפך אותה ממאורת פשע לבירת העולם, פעל על פי העקרונות של הריאליטי קורקט.

אובמה ביהירותו (זוכרים את הרגליים על השולחן בשיחתו עם נתניהו?) זיקק את הלשון הכפולה, את הפוליטיקלי קורקט. הוא הפך לאתרוג. הוא סמך על חבורת המאתרגים משמאל שאף ציידה אותו בפרס נובל הזוי, שתשמור עליו ועל מורשתו. חג הסוכות שחל לא מזמן הזכיר לנו – בסוף מהאתרוג עושים ריבה.