על הספה בטדי

אז איך מטפלים בבית"ר ירושלים שממרומי המקום השני בליגה נקלעה למשבר זהות מהקשים בתולדותיה? מה עושים עם ה-"קבוצה של המדינה" שבגלל מצבה מסתובבת עדת ענק של חולי כדורגל עם אבנים בבטן? עם אותה ערימה צהובה-שחורה מפולגת, מסוכסכת ופגועה? איך עוזרים למאמן מנוסה כמו אלי גוטמן, שנצלב מכל הכיוונים? להנהלה איכותית לכאורה שלא מצליחה לסיים סערה אחת ומיד חדשה מתרגשת עליה? לכוכבי-על כמו יוסי אבוקסיס, פליקס חלפון וג'ובאני רוסו, שנראים יותר ויותר אבודים. נקרעים בין התבנית הקשיחה של גוטמן לקהל המסור והלוהט שדורש דורסנות וברק. איך מצילים מקריסה קבוצה שבסך הכל נמצאת במקום השני, עם סיכוי סביר בהחלט לאליפות?
בינתיים לפחות שיטת ההתמודדות היא שיטת החפירות. מורדים את הראש לבונקר, ומידי פעם מגיבים. גוטמן למשל חוטף מכל עבר, ובכל זאת נראה יותר ויותר מכונס בעצמו עם כל מחזור שחולף. "הכל בסדר" משחרר המאמן העצוב הצהרה בסופו של עוד ניצחון דחוק. את עזרתו של איש מקצוע, פסיכולוג למשל, הוא דוחה בינתיים על הסף. בשיחה עם כתב ynet שלמה חסיד, קבע גוטמן: "אני לא מאמין בפסיכולוגים". האם כאן טמונה הפצצה? האם טיפול קבוצתי טוב וקצת פתיחות היתה מנטרלת את סיר הלחץ הירושלמי כבר לפני חודשים?

השמועות, הערפל

בתחילת העונה הציעה ד"ר צביה שר-אל אקר את עזרתה לאלי גוטמן. המאמן סירב. שר-אל: "הבעיה בבית"ר נעוצה בחוסר הוודאות שסביב לגוטמן. יש שני מחנות בבית"ר: תומכי גוטמן ומתנגדיו. שקט יושג בבית"ר רק עם הערפל סביב גוטמן יפוזר ברצינות. לא באמצעות חצאי הכחשות בעיתונים. המהומה שבתוך המועדון משליכה כמובן גם על השחקנים ועל הקהל, יוצרת אווירה קשה. אף קבוצה לא יכולה לתפקד כראוי במצב שכזה".

האובדן, הפגיעה

הפסיכולוגית הדר קמפינסקי, מזהה את נקודת השבר. "אוהדי בית"ר עברו אובדן. טראומה של ממש. מה שמתחולל בקבוצה כעת הוא בגדר "אפטר-אפקט" של האובדן הגדול. שני הסמלים הגדולים הלכו. אלי אוחנה היה האלוהים. דדש היה האבא הגדול. כעת האוהדים מרגישים חצי-יתומים. זו אחת הסיבות העיקריות להצטברותו של כל כך הרבה זעם תוך זמן קצר כל כך".

איך מפצים אוהדים על אובדן שכזה?

"ההנהלה חייבת ליצור סמלים חדשים ומהר. האוהדים מרגישים שגוטמן וההנהלה רוצים לשנות אותם במקום לזרום עם האהבה שלהם. יכול להיות שההנהלה החדשה מצוינת, אבל היא חייבת גם ללמוד לכבד את בית"ר ירושלים כמועדון. המסר שלי להנהלת בית"ר הוא: תהיו צנועים. תנו כבוד לקבוצה, לקהל. ובכל זאת, ובלי כל קשר להישגים העונה, להערכתי, סילוקם של אוחנה ודדש יפגע בבית"ר לעוד הרבה שנים".

כשרציונאלי ואמוציונלי נפגשים

האוהדים קבעו מראש: "גוטמן לא מתאים לנו", טוען הפסיכולוג, ד"ר שרגא שדה. "מאותו רגע שבו נפסל גוטמן, האוהדים רק מחפשים להראות שהם צדקו בפסילתו. לא משנה מה תעשה הקבוצה, גוטמן תמיד ייצא אשם. יש פער עצום בין גוטמן, אדם שמדבר בעיקר אופן רציונלי - במונחים של מטרה ודרך - לקהל הכל כך אמוציונלי של בית"ר. הקהל מרגיש פגוע מעצם מינוי מאמן כגוטמן, מיד לאחר אוחנה. בנוסף לזה, ההנהלה, בגמגומים שלה, רק נותנת גיבוי לאותו חלק בקהל שדורש את הראש של גוטמן".

הכסא החם

את הפצצה הירושלמית ניתן עדיין לנטרל או לפחות לרכך. איך בדיוק? כאן כבר חלוקים ביניהם (איך לא?) אנשי המקצוע. "אימון מנטלי", "דמיון יצירתי", "יצור סמלים", "משחק יצרי", הם חלק מן המונחים שמושלכים לחלל. שר-אל אקר: "הייתי מעבירה אותם טכניקה של אימון מנטלי. מלמדת אותם לסנן בין הטפל לעיקר. להשתמש בדמיון, הרפיה והיפנוזה עצמית. המטרה: להגביר ריכוז ולסלק מסיחי דעת. אני מצדיקה למשל את האיסור שהוטל על השחקנים להתראיין. הם לא צריכים לעמוד מול התקשורת במצב שכזה".

לחבוש את הפצעים

קמפינסקי: "גוטמן וזאבי צריכים להתקרב לעבר בית"ר של פעם. אי אפשר לוותר על הכישרון של גוטמן ועל הניהול החדש, אבל גם אי אפשר לוותר על הקהל היצרי. ההנהלה חייבת להחליט: הולכים עם גוטמן, או לא? מגבים או לא? לדעתי הם צריכים ללכת איתו. זה גם מסר טוב לקהל. אחר כך צריך להרגיע, לחפש סמלים חלופיים ולשחק יצרי יותר, לדבר במונחים של יצר, רגש. הייתי יושבת עם ההנהלה, השחקנים האוהדים. מדברת איתם על האובדן של הסמלים, על הגעגועים, חושפת את הפצעים ומרככת את הטראומה".

הפורום

שדה: "הדיאלוג בין גוטמן לקהל מתבצע רק דרך התקשורת. המאמן שוטח את התורה שלו, אבל לקהל המסר לא מגיע. חייבים ליצור מסגרת משותפת לקהל ולצוות המקצועי. מעין פורום. לתת לאוהדים לפרוק את זעמם. בנוסף, הייתי מכנס את כל הצוות המקצועי של הקבוצה ונותן להם לדבר בכנות. יש לכם בעיה עם גוטמן? אתם איתו או נגדו? המצב הנוכחי רק מחזק את הקהל שמראש חיכה לגוטמן בפינה. בנוסף, חשוב לעבוד עם השחקנים. לתת גם להם להוציא קיטור. מנסיוני: חשוב להתחיל לפרק את כל המתח, בכל מערכי הקבוצה. ההנהלה, המאמן, השחקנים והקהל".

על הספה

האם בסופו של דבר באמת תישכב לה בית"ר על ספת הפסיכולוג? בינתיים לפחות, נראה שלא. בירושלים, עדיין מנסים לכבות שריפות קטנות. בשקט בבית. אחרי הכל, כמה נצחונות, גוטמן חוזר למסלול וכל הרעש יישכח. בכל זאת, מדובר בספורט. אבל, יש גם סיכוי סביר שאת פגיעתה של האש הגדולה באמת עדיין לא ראינו.