מסע שטח חוצה רג'סטאן - יומן מסע

בשיתוף החברה הגיאוגרפית

הטיול השנתי הגיע ועמוס התעקש שנצא שוב למדבר. התמונות של הדיונות האין סופיות מהמדבר המערבי, והדהירה על גבי הג'יפים לאורך ים החולות עדין מתחלפות בראשי כל יום, "החבר'ה רוצים לחוות זאת שוב ואנו יודעים שמצרים לא באה בחשבון אז מה עושים?!", שאל עמוס.

ללא היסוס זרקתי לאוויר בוא נצא למסע בו נחצה את מדבר טהאר שבחבל רג'סטאן אשר בהודו והפעם אני מבטיח שילוב של לינה בארמונות פאר ואירוח מלכותי כפי שחיו בזמנו הרג'פוטים מלכי האזור . לא עוד לינה באוהלים פשוטים וארוחות במסטינג. "צא לדרך", אמר עמוס וככה מצאנו את עצמנו חבורה של 13 אנשים, מלח הארץ אחד אחד, תושבי הצפון ברובם.

לחצות את מדבר טהאר שבחבל רג'יסטאן (צילום: דודו אדרי)

נפגשנו בנתב"ג כאשר פנינו לעבר הבירה דלהי. עם הנחיתה וטיסת המשך קצרה נחתנו בג'ודפור, העיר השנייה בגודלה במדינת רג'סטאן אשר שמה הוא גם "העיר הכחולה", מכיוון שבתי העיר הישנה צבועים בכחול ומאפיינים את קסטת הברהמינים הם הכוהנים החיים בה.

התארגנות קצרה ויצאנו לתור את העיר כאשר פנינו לעבר מבצר מהראנגר הגדול היושב על גבעה שלטת וצופה על העיר כולה.

כבר בכניסה למבצר, החבר'ה מבינים שהגענו לארץ מלכי המדבר. המבצר הגדול והמרשים מקדם את פנינו בנקודת תצפית מרהיבה על בתי העיר הכחולים, חומות ענק המגיעות לגובה של 35 מטר בסמטאותיו הצרות יושבים נגנים בלבוש מסורתי, ובתוכו חללים גדולים המשמשים כיום מוזיאון המספר על המורשת המפוארת של החיים הארמון. מגוון כלי נשק עתיקים, חדרים מעוטרים בזהב, ושלל ציורי קיר מרהיבים המספרים את סיפור החיים בארמון.

בסיום אנו יוצאים לנסיעה ארוכה הלוקחת כחמש וחצי שעות נסיעה אל לב המדבר ואל העיר המדברית החשובה והגדולה, ג'ייסלמר, אליה אנו מגיעים בשעות הלילה המאחרות.

העיר חשוכה ובכניסה למלון מתחת לשער מתקבצים להם פרות רבות המסתתרות מהגשם ולחברי הקבוצה נראה כאילו אנו הולכים ללון בגסט האוס מעופש אך אף אחד לא אומר כלום כי בסופו של דבר זו הודו, אך השער נפתח ואנו נכנסים לתוך ארמון מהרג'ה מפואר שהוסב למלון עם חדרי לינה ענקיים כשכל חדר למעשה הוא מוצג מוזיאוני ייחודי.

חברי הקבוצה מגיעים לארוחת הבוקר עם חיוך ענק פרוס על פניהם ומשפט אחד בפיהם : "לא ככה דמיינו את הודו".

לאחר התארגנות יצאנו לסייר "בעיר הזהובה" הממוקמת במערב רג'סטאן ותחנת דרכים ועיירת מסחר הפכה להיות עיר בעלת עושר רב אשר בנויה ברובה באבן חול ונראה כאילו לקוחה מסיפורי אלף לילה ולילה.

הודו זו הודו(צילום: דודו אדרי)

תחילת הסיור במקווה המים הציורי של העיר אשר סיפק מים בתקופות הקדומות לתושבי העיר ומשמש כאתר תיירותי. משם המשכנו לסיור במבצר הממוקם בדרום העיר ובו חיים עד היום תושבי העיר. אנו מטיילים בין הסמטאות הצרות ואחד מחברי הקבוצה שהוא וטרינר במקצועו, עוזר לבחור מקומי לטפל בפרה ומשמש מיד מוקד עניין לעוברי אורח מקומיים רבים שרואים בכך אטרקציה.

אנו ממשיכים בטיולנו לסייר בשוק המקומי הדחוס וההומה. ואנו עוצרים לצפות בכנופיית קופים שבאסטרטגיה מושלמת דואגת שאחד הקופים ידאג להפנות את תשומת לבו של רוכל מקומי ושאר הכנופיה פושטת לו על הדוכן ומרוקנת אותו מתוכן בשניות.

ראש הכנופיה שישב על גג אחד הבתים נראה מאוד מרוצה בהתנהלות הכנופיה שלו ומצטרף אליהם כדי לקבל את הנתח שלו מהשוד.

בשעות הצהרים אנו מקבלים את הג'יפים מסוג מהינדרה סקורפיו שהוא ג'יפ מקומי בעל עבירות מדהימה ואשר יוכיח את עצמו במהלך הדרך. פנינו לעבר הדיונות לנסיעת הכירות ותרגול נהיגה בצד שמאל. אנו מסיימים את היום עם קפה שחור בראש דיונה כאשר אנו צופים בשקיעה.

ג'יפ בעל עבירות מדהימה(צילום: דודו אדרי)

ביום ה-4 של הטיול אנו מתחילים את טיולינו ואנו נפרדים מג'ייסלמר ואפשר לומר גם מהציוויליזציה המודרנית עם הירידה לשטח הבנתי פתאום את השינוי המהותי שעוברת רג'סטאן בשנים האחרונות.

הדבר התגלה מיד עם הגיענו לגדר אין סופית של חווה חקלאית. רג'סטאן בשנים האחרונות בתהליך פיתוח מסיבי של חקלאות וניצול שטחי המדבר לגידולים חקלאים מקומיים.

המדהים הוא שלמרות פיתוח הרב הקיים באזור בעלי חיים רבים חוצים את נתיב הנסיעה שלנו והמדבר שוקק חיים. לקראת אחר הצהרים אנו מבקרים ב"דאני" בית בוץ מקומי המעוטר בפסים בלבן אשר משמים כברכה לבית ולידו בית ספר מקומי אשר מארח אותנו.

לעת ערב אנו מגיעים ללינה בבית מקומי אשר מארחים אותנו ביד רחבה עם המועט אשר ברשותם, ואנו צופים בטקס אופיום מקומי אשר מקיימים לכבודנו ובטקס הנהוג באזור בעל הבית מכבד את אורחיו באופיום המעורבב עם מים ובמהלך הטקס בעל הבית מפורר את האופיום לתוך קערת מים מסנן אותו, נותן מנחה לשיווה ולאחריו האורח שותה את האופיום מידו של המארח. האופיום אינו חוקי במדינת רג'סטאן אך מצוי לרוב.

אנו משכימים קום עם צווחותיהם של הטווסים ויוצאים ליום מרהיב ביופיו בו אנו חוצים את הדיונות האין סופיות של המדבר הדיונות פרוסות לאורך המדבר בכיוון מזרח מערב ונערמות לגבהים של עשות ומאות מטרים ואנו בתוך הג'יפים חוצים דיונה אחר דיונה, חורשות טבעיות של עצי אקציה, וכפרים קטנים.

שיירת הג'יפים מהווה אטרקציה בכל כפר אליו אנו מגיעים וכל כפר אותו אנו חוצים. עצירות הקפה והפינוקים לאורך הדרך מיד הופכת למפגשים מרתקים עם ילדים רבים המתרוצצים לאורך הדיונות כדי לנסות לתקשר איתנו.

אנו מסיימים את היום בעיר אוסיאן הידועה כמקום משכנם של ממלכת מרוואר המפוארת מהמאה ה-8, אנו חוצים את מסילת הרכבת בכניסה לעיר חולפים על פני הרחוב הראשי הסואן ובדרך צדדית נכנסים למתחם קסום המצוי בראש דיונה ובו מתחם אוהלים יוקרתי ומיוחד הצופה למדבר.

אנו יוצאים מהרכבים ועולים ישירות לבריכה הקרה והצוננת לטבילה ראשונית אחרי יום בו השמש יקדה מעל ראשנו. בגלל מיקום הבריכה המים היו קרים ביותר וטבילה אחת הספיקה. אפילו האמיצים שבינינו ויתרו על טבילה נוספת. אנו מתמקמים באוהלים ולעת ערב יושבים לראות מופע פולקלור בסגנון ראג'יסטאני.

לילה מדברי לרוב מאופיין בשקט חרישי אך הרמקולים העזים וילדים אשר צווחים פסוקים מהרמאיינה כחלק מטקס מקומי שנערך ביום זה לאורך כל הלילה גרמה לרובנו לא לישון אך זה לא הסוף - לפנות בוקר התחילו צפירות עזות של רכבות החוצות את העיר.

למרות לילה "מלא אקשן", החבר'ה ממש לא רוצים להיפרד מהמקום שסיפק לנו חוויה בסגנון התקופה הבריטית של המקום.

(צילום: דודו אדרי)

מקדש החולדות

יצאנו ליום נוסף שיתברר לאחר מכן כאחד הימים המרתקים באזור גבעות חול אין סופיות, שבילי נהיגה מהירים, כרכרות גמלים עמוסות בתוצרת חקלאית ולהקות עגורים אין סופיות שילוו אותנו לאורך היום ויחמורים שחוצים את השבילים בדילוגים.

אנו נמצאים כ-35 ק"מ מהעיר המדהימה ביקנר, ועוצרים בכפר דשנוק לביקור מיוחד במקדש קרני מהאטה הידוע בכינויו מקדש החולדות, המקדש הוקם בסביבות המאה ה-15 ומוקדש לאלות דורגא וקאלי ובו אלפי חולדות קדושות אליהם עולים לרגל ומגישים בפניהם מנחות.

לפי האמונה החולדות לא יוצאות את המקדש ולא עוזבות את גבולותיו ואילו חולדות רחוב רגילות לא מעזות להיכנס פנימה שכן חולדות המקדש הורגות אותם.

בכל ערב מתקיים בסביבות המקדש טקס הקרוי ארטי אשר מציין את המעבר מאור לחושך ולמעשה זהו טקס הסוגר את היום מעיין תפילת מעריב וכמו כל מערבי נאור גם חבורת הגברים המסוקסים שלנו לרגע נרתעו והיו כאלו שמיאנו להיכנס פנימה ולאחר שיכנועים והסבר על המקום חלצנו נעלים ונכנסנו פנימה אל שערי המקדש.

בכניסה מתחם רחב ידיים ובו אלפי חולדות מתרוצצות כאשר מול עינינו היה השלט בכניסה "אין לדרוך על החולדות או להפריע להם". הן חולפות ומקפצות מעל רגלינו, ואנו נעמדים לראות זקנה מקומית יושבת על הרצפה כאשר מקיפים אותה עשרות חולדות שאותם היא משקה בחלב.

השמש שוקעת ואנו נכנסים אל העיר ביקנר המכונה גם עיר הגמלים וידועה בטיב הגמלים אשר מגדלים וסוחרים במקום וכן בפסטיבל הגמלים הייחודי המתקיים במקום ואליו נוהרים מגדלי גמלים וסוחרי גמלים מכל העולם.

אחד המקומות הקסומים בביקנר או כפי שהמקומיים מכנים אותו "היהלום של ביקנר", זהו ארמון גאנג'ר אשר נבנה ע"י משפחת המלוכה המקומית ושימש כאתר הנופש המלכותי המשפחתי.

הבוקר מגיע ואנו נכנסים לסיור במבצר ג'ונגרא הממוקם במרכז העיר הסיור בקומפלקס הארמון מרתק במיוחד ואנו ממשיכים בדרכנו לאורך החוליות האין סופיות, שדות חול מעובדים וחרושים, בתי הוואלים רבים הם אחוזות פרטיות מעוטרות בציורים המשקפים את חיי היום יום בתקופות הקדומות אז היו פופולריות וכן סיפורי מיתולגיה רבים המעטרים את החדרים הפנימיים.

אנו ביום נהיגה ארוך ולא כל כך קל שכן אנו נוהגים לאורך שבילי חול עמוקים והדרך יחסית ארוכה. אנו מגיעים בלילה לכפר קסום ומיוחד שנקרא אלסיסר הנמצא בחבל שיקוואטי ומתארחים בארמון מפואר שהוסב למלון.

החבר'ה רוצים לנהוג עד לדלהי ואני מתעקש שזה לא בא בחשבון. האוטובוס עוזב את הכפר ולאחר כשעה אנו עולים על הכביש הראשי, הגיבורים הגדולים שרצו לנהוג עד לדלהי מוצאים את עצמם מחפשים חגורות בטיחות באוטובוס. כל עקיפה של רכב או משאית ממול גורמת לחברי הקבוצה להוציא קול מוזר מגרונם.

אנו מגיעים לדלהי אחרי חווית כביש הודית טיפוסית. יוצאים לסיור על גבי ריקשות מקומיות בשוק הסוחרים הוא הצ'אנדי צ'וק. הריקשות נדחפות בין מאות האנשים בתוך הסמטאות הצרות ובין החנויות הרבות ובין הרובעים השונים. שוק הטקסטיל, שוק הזהב, שוק הנגרים ובקיצור זה לא נגמר.

הצצה חטופה למטבח המרשים והענק במקדש הסיקי ואנו על האוטובוס לעבר המלון לסיום הטיול. חצינו את מדבר טהאר בצפון מערב הודו בחבל רג'סטאן וחלקנו חזרו עם הבנה ומשמעות נוספת לחיים שלנו כמערבים.

כמי שמטייל ומדריך מסעות ג'יפים בעולם החזרה להודו כל פעם מרגשת אותי מחדש, בעיקר מעצם ההבנה שנראה שהם שמחים בחלקם כי זו הקארמה /הגורל שלהם, שאיתו הם חיים ולרגע נדמה שהם מסתפקים במה שניתן.

מעוניינים להצטרף אלינו לטיול ? לחצו כאן

בשיתוף החברה הגיאוגרפית