תשובה לטראמפ? כל אחד יכול לעצור את ההתחממות הגלובלית
רבים מרגישים "בורג קטן" בכל מה שקשור לסביבה, אך כמו בתאוריית "אפקט הפרפר" - מספיק שאדם ישליך לכלוך במקום לא מורשה - ובכך יתרום ליצירת אתר פסולת פיראטי. ואיך כל זה מתקשר למודל "הכלכלה המעגלית"? קטעים מהספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד"
"מה אכפת לי מההתחממות הגלובלית?", "כיצד הפגיעה במגוון הביולוגי משפיעה על חיי?", ו"מדוע צריך להמשיך ולחסוך במים אם אפשר להתפיל מי ים?": שאלות אלה ודומות להן עולות כשמדברים על קיימות ועל איכות הסביבה.
לטורים נוספים של פרופ' עדי וולפסון בערוץ כלכלה ירוקה
טראמפ והסביבה: כדור הארץ בכוננות ספיגה
2016 תהיה השנה החמה ביותר מאז ומעולם
במקום לקטר: כך גם אתם תשפיעו על הסביבה
אבל השאלות המרכזיות שעומדות מאחוריהן הן: "איך זה קשור אלי?" ו"מה יוצא לי מזה?", והתשובות הנלוות להן הן השלב הראשון וההכרחי בדרך של כל אחת ואחד מאיתנו לקחת אחריות, לעשות שינוי ולהיטיב עם הסביבה הטבעית והאנושית. לכן, לפני שאתם מחפשים מדריכים ורשימות של עשה ואל תעשה, שמציעים איך להפוך לירוקים ואיך לשמור על הסביבה, כדאי שתשאלו קודם למה ואיך?
אני, כאן ועכשיו
השלב הראשון בדרך לענות על השאלות הללו הוא לבחון כיצד אנחנו מתנהלים ביום יום, איך ההתנהלות הזו משפיעה על החברה האנושית ועל הסביבה הטבעית ומה מונע מאיתנו לעשות שינוי.
מאז הופעתו של האדם החושב ועד היום עברה החברה האנושית מהפכות ושינויים חברתיים ותרבותיים רבים, אבל בעשורים האחרונים הפכה הטכנולוגיה, שנמצאת בבסיסה של כל מהפכה, נגישה וזמינה יותר והיא שולטת יותר ויותר בחיינו. הטכנולוגיה אמנם מאפשרת עלייה באיכות החיים, אבל היא גם פוגעת בסביבה הטבעית, ויחד עם הגלובליזציה ומהפכת המידע, שצמצמו את הפערים בין ובתוך חברות, עולה הצריכה של משאבי הטבע וגוברת הפליטה של מזהמים רבים.
יתרה מכך, התרבות המודרנית מעמידה את ה"חומר" במרכז ודוחקת הצידה את ה"רוח". היא מקדשת תועלתנות, שמכמתת את הערך של כל פעולה על פי תרומתה הכלכלית ולא על פי ערכה החברתי והסביבתי או על פי היבטים של מוסר או צדק, ומעודדת אינדיבידואליזם.
בנוסף, האדם בתרבות בת-זמננו מחפש כל הזמן ריגושים חדשים ומיידים, תופש את הטכנולוגיה והקניין הפרטי ככלים מרכזים לקיום ולהגדרה עצמית ומעמיד את העובדות האמפיריות והרציונאליות מעל לרגש. כל אלה גורמים לנו להתרכז ב"אני, כאן ועכשיו", כלומר בצרכים, ברצונות ובהחלטות שלנו בראייה צרה ולטווח הקצר, מבלי להתחשב באנשים אחרים או בסביבה הטבעית.
אחד המכשולים בעיסוק בנושאי איכות הסביבה והקיימות הוא הקושי של רובנו להבין את הקשר שלנו לנושא, לצד ההשפעה שיש לכל פעולה שאנו מבצעים על הסביבה הטבעית. גם המורכבות של הנושאים הסביבתיים והנגיעה שלהם במגוון רחב כל-כך של תחומים, תורמת לא פעם לכך שאנחנו לא רוצים או לא יכולים להתמודד עמם.
זאת בנוסף לעובדה שהבנת התופעות הסביבתיות דורשת ידע מסוים, ושאיכות הסביבה לא נמצאת בכל רגע במרכז תשומת הלב שלנו. כמו כן, לרוב קיים נתק בין הרגשות והתחושות שלנו ברגע שבו אנחנו "חושבים" על איכות הסביבה לבין הרגע שבו אנחנו מקבלים החלטה או מבצעים פעולה.
לכן, כדי להתמודד עם האתגרים הסביבתיים שעומדים בפנינו, צריך להבין ולהרגיש את ההשפעה שיש לכולנו על העולם. כדי לעשות זאת, חייבים לחבר בין הראש, לבין הלב והיד, כלומר בין המידע והידע לבין המודעות והרגשות, ולהוביל לתהליך מושכל של קבלת החלטות, לפעולה ולשינוי.
מרכיב חשוב נוסף שקשור במשבר הסביבתי הוא תופעת הבורג הקטן: "איך אני, האחד, הקטן, יכול לשנות?" אם נוסיף לכך את העובדה שאיכות הסביבה לא מבחינה בין דת, גזע ומין, ואין לה גבולות, איש לא יכול להבטיח שגם אם אנחנו ננהג על פי כל החוקים והכללים ונהיה "יותר ירוקים מירוקים", לא נסבול ממפגע סביבתי שמקורו אצל השכן או במדינה רחוקה מעבר לים.
בנוסף, ה"טבע האנושי" הוא לדחות ולהרחיק את הדברים הקשים, המורכבים ואלה שמחייבים שינוי, או להעביר את האחריות לאחרים, בכירים יותר או חזקים יותר. לכל היותר אנחנו יודעים לומר מה "צריך לעשות", אבל "צריך" משמעו שמישהו אחר יעשה. עם זאת, אנחנו חייבים להבין שכדי להוביל שינוי משמעותי יש ליצור "מסה קריטית", ולכן כל אחד חייב לעשות מעשה ולקחת חלק פעיל ויומיומי בתהליך.
את ההשפעה שיכולה להיות לכל פעולה או החלטה שלנו בכל מקום ובכל נקודת זמן על איכות הסביבה ברמה הגלובלית, ניתן להמחיש היטב בעזרת "תורת הכאוס" ועל ידי "אפקט הפרפר". אפקט זה מתאר תופעה שבה פרפר המנפנף בכנפיו בזמן נתון במקום כלשהו בעולם, כלומר מבצע שינוי קטן ומקומי, יוצר הפרש לחצים מקומי וטורבולנציה המאופיינת בזרימה לא מסודרת ומערבולית, ויכול להתחיל שרשרת של התרחשויות שבסופן יתקיים במרחק רב שינוי גדול, למשל סופת הוריקן.
מקרה זה ממחיש כיצד יש למערכות גדולות ודינאמיות תלות בשינויים קטנים בתנאי ההתחלה, וכיצד לכל אחד יכולה להיות השפעה על הסביבה. אפקט הפרפר ממחיש גם את החשיבות של הפרטים הקטנים, גם אלה שנדמה לנו לפעמים שאינם חשובים.
אומרים ש"אלוהים נמצא בפרטים הקטנים", כלומר שלא פעם הפרטים הקטנים חשובים יותר מהעקרונות ומהרעיונות הגדולים, והפרטים הקטנים, שלא פעם נופלים בין הכיסאות, הם דווקא המקום שבו כל אחד מאיתנו יכול להיות שותף ולהוביל שינוי.
תיאוריית החלונות השבורים, שהוצגה בשנת 1982 על ידי ג'יימס וילסון וג'ורג' קיילינג, הציגה טענה מעניינת בנוגע לחשיבות הפרטים הקטנים. על פי תיאוריה זו, הזנחה והתעלמות ממפגע קטן כביכול, כגון זגוגית חלון שבורה, תוביל לכך שלא יעבור זמן רב עד שגם הדלת במקום תיפרץ והוא יהפוך למאורת סמים, והעליבות והפשע יתפשטו במהרה בכל האזור.
על כן, לטענת וילסון וקיילינג, כדי למגר את הפשעים החמורים יש להתחיל ולטפל דווקא בעבירות הקטנות. באופן דומה, תיאוריות אחרות טוענות שחיסכון כלכלי מתחיל לרוב בדברים הקטנים והיומיומיים: בקניות בסופר, בהוצאות על דלק או על מסעדות, שאמנם אינן הוצאות גדולות, אך כשהן מצטברות ההשפעה שלהן על המאזן הכספי גבוהה מזו של הוצאה חד פעמית על טיול לחו"ל או על ריהוט יקר לבית.
לכן, עלינו לנהוג באותו האופן גם בנושאים סביבתיים, קטנים כגדולים, ולקחת בחשבון שברגע שאנחנו מאפשרים למפגע סביבתי להתקיים הוא הופך לנורמה. כך לדוגמא, כשאנו זורקים פסולת במקום לא מורשה, לא רחוק היום שהמקום יהפוך לאתר פסולת פיראטי.
מכלכלה ניאו-קלאסית לכלכלה מקיימת
במשך שנים נקבע הערך של משאבי הטבע או מוצרים טבעיים על פי מידת התועלת של השימוש בחומר, כלומר על סמך "ערך השימוש" שלהם (Use value). במהפכה החקלאית, שבה החל האדם לייצר מוצרים בכמות גבוהה מזו הדרושה לשימושו האישי, וביתר שאת לאחר המהפכה התעשייתית, שבה נוספו לשוק גם מוצרים סינטטיים, התבסס ערך חדש של משאבי הטבע ומוצרים אחרים, והוא "ערך החליפין" שלהם (Exchange value), שמגלם את מחיר השוק של המוצר.
המהפכות הגדולות היו גם הגורם המרכזי להתפתחות הכלכלה המודרנית ולהפיכתה לכוח המניע של רוב הפעולות שמתבצעות ברמה האישית, המקומית, הלאומית והבינלאומית.
ה"כלכלה הניאו-קלאסית", שהיא המודל הכלכלי הנפוץ בימינו, רואה ברווח מירבי, בתועלת כלכלית ובצמיחה כלכלית חזות הכל, ולפיה החברה והסביבה הם חלק מהכלכלה. כלכלה זו היא "כלכלה קווית", המתייחסת למשאבים כאל חומר מתכלה והיא מבוססת על תהליכים חד כיווניים. כיוצא בזה, הערך העיקרי שמייצג כיום תהליכים הוא הערך הכלכלי של התוצר שהתהליך מניב, אף שערך זה אינו משקלל היבטים חברתיים או את מידת הניצול של משאבי הטבע, וגם אינו מתייחס לפגיעה בסביבה הטבעית או באדם, שנוצרת כתוצאה מהתהליך.
מודל הכלכלה הקווית מבוסס על ייצור של מוצרים בשלושה שלבים עוקבים: לקחת (מן הטבע), לייצר ולהיפטר. תהליך זה מרוקן את מאגר המשאבים הטבעי ופוגע בתהליכים טבעיים ובמערכות אקולוגיות. כמו כן, התהליך לא ממצא את מלוא הערך של החומר והאנרגיה וגם לא מבטיח מיחזור והשבה של משאבים לטבע.
המודעות הגוברת לאיכות הסביבה ולבריאות הציבור, לצד מאבקים חברתיים שפרצו במקומות שונים בעולם, הגבירו את הדרישה להוסיף למודל הכלכלי המסורתי גם שיקולים חדשים של "צדק חברתי" ו"צדק סביבתי", ובהתאם לפיתוח של מודלים חדשים של "כלכלה סביבתית" או "כלכלה מקיימת".
צדק חברתי מתייחס לערכים ולאמות מידה שמבטיחים קיום חברתי ראוי, הוגן, שוויוני וצודק, ולחיבור בין רווח לרווחה, ואילו צדק סביבתי הוא חלוקה שוויונית בתוך החברה הן של הערכים החיוביים שאנו מפיקים ממשאבי הטבע והן של הערכים השליליים שמתבטאים בנטל על הטבע ובזיהום הסביבתי והשפעתו על האדם ועל הסביבה.
בהקשר זה יש לקחת בחשבון שני עקרונות מנחים: עקרון הצדק החלוקתי ועקרון הצדק התהליכי. על פי עיקרון הצדק החלוקתי, יש לחלק בין בני האדם באופן שווה והגון הן את הטוּבִין החברתיים-סביבתיים והן את הרעוֹת החברתיות-סביבתיות. לדוגמא, לא להעביר פסולת של קהילה אחת להטמנה בקרבת קהילה אחרת. לעומת זאת, צדק תהליכי דורש שתהליך קבלת ההחלטות בנוגע לחלוקת הטוּבִין והרעוֹת החברתיים-סביבתיים יהיה הוגן ושוויוני. כלומר הדיון בנוגע למיקום אתר הפסולת יעשה כאשר כל צד מעלה באופן שוויוני את טיעוניו והם נשקלים באופן שווה והוגן.
הכלכלה הסביבתית מתייחסת בראש ובראשונה לכלכלה כאחת מהמערכות הסביבתיות, ולכן היא שמה דגש על שימור ההון הטבעי וכיוצא בכך על הקצאה יעילה של משאבים, ומוסיפה לערכים הכלכליים של התהליך גם ערכים חברתיים וסביבתיים. בנוסף, הכלכלה הסביבתית מכמתת את "תג המחיר" של הפגיעה בסביבה בצורת "מס ירוק", שאותו יאלצו לשלם המזהמים, כך שבעתיד ישקלו דרכי ייצור ופעולה שמזהמות פחות. בצורה זו ניתן ערך כלכלי גם לזיהום ולפגיעה בסביבה. כלכלה זו מתייחסת למשאבים ולתהליכים בצורה מעגלית יותר מאשר המודל הניאו-קלאסי.
הכלכלה האקולוגית דנה ביחסים שבין מערכות אקולוגיות לכלכלה וקובעת שהכלכלה היא חלק מהחברה ושתיהן חלק מהסביבה.
הכלכלה המקיימת, לעומת זאת, חותרת להגיע לרווח כלכלי, חברתי וסביבתי גם יחד. מודל זה מתייחס לא רק לצורך בשימור משאבי הטבע אלא גם לחשיבות של ההתחדשות שלהם בתהליך מחזורי.
על בסיס אלה הוצג לאחרונה מודל "הכלכלה המעגלית", שמבקש לחקות את התהליכים המחזוריים בטבע ולעבור ממודל קווי, שבו משאבים טבעיים נלקחים לטובת תהליכי ייצור ומושלכים בסוף התהליך כפסולת, למודל מעגלי שמבוסס על המשך הטיפול בפסולת עד להשבה של המשאבים המקוריים לטבע וחידוש שלהם. המודלים החדשים שהוצגו כאן הם הבסיס להגדרה של "צמיחה ירוקה", שמאפשרת פיתוח, ייצור והרחבת האפשרויות במשק, לצד שמירה על איכות הסביבה ועל צדק חברתי.
המחבר הוא מומחה בתחום הקיימות וההנדסה הכימית ופעיל סביבתי. המאמר מתבסס על קטעים נבחרים מספר עיון חדש בהוצאת פרדס: "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד"
לפנייה לכתב/ת 
