הפרופיל הפסיכולוגי של הגבר האלים ביחסים
"גברים שמגיעים למצב של אלימות במשפחה לא מגיעים אליה בגלל בעיה או מתח בזוגיות, חוסר שליטה בכעסים או סמים ואלכוהול. בדרך כלל, הגורמים לאלימות הם דימוי עצמי נמוך עם צורך בכוח, השפעה ושליטה על אחרים". נועה בנוש שוחחה עם ד"ר מורן שגיב אליוף, ושמעה ממנה מה מאפיין את הגברים האלימים, וכיצד, אם בכלל, ביכולתנו להתגונן
יותר משליש מהנשים בעולם חוו אלימות פיזית או מינית ע"י גבר, כך מוסר ארגון הבריאות העולמי, כאשר הגבר הפוגע הוא לרוב בן הזוג. על פי הפרסומים, 30% מהנשים שהיו במערכות יחסים דיווחו על אלימות מצד בני זוגן, וכן על 38% ממקרי הרצח של נשים אחראים בני הזוג. לצערנו, המצב בארץ דומה. על פי נתוני משטרת ישראל, בשלוש השנים האחרונות נרצחו בישראל 71 נשים, כאשר כ-75% מהן נרצחו בשל היותן נשים, על-ידי בני זוגן או על רקע משפחתי אחר. מינואר עד סוף אוקטובר השנה נרצחו 21 נשים, ו-8 מהן נרצחו ע"י בן הזוג שלהן, בדיוק כמו הממוצע העולמי. שלוש מתוכן, דרך אגב, הגישו כנגד בן הזוג תלונה קודמת במשטרה.
היום (ו') מציינים את יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, ולפנינו עוד מאבק ארוך ועיקש ביחסי הכוחות הבלתי שוויוניים בין גברים ונשים בחברה, שמייצרים ומשמרים את תופעת האלימות כלפי נשים. כדי להבין מדוע אלימות כלפי נשים ע"י בני זוגן מתרחשת, איך נזהה אותה ומה ניתן לעשות, שוחחתי עם ד"ר מורן שגיב אליוף, רופאה פסיכיאטרית מומחית ביחידה המשפטית בבי"ח אברבנאל וחברת ועד איגוד הפסיכיאטריה.
ד"ר שגיב אליוף טוענת כי מתקיימת תפישה מוטעית לגבי הגורמים לאלימות: "בניגוד למה שנהוג לחשוב, הגברים שמגיעים למצב של אלימות במשפחה לא מגיעים אליה בגלל בעיה או מתח בזוגיות, חוסר שליטה בכעסים או סמים ואלכוהול. בדרך כלל הגורמים לאלימות הם דימוי עצמי נמוך עם צורך בכוח, השפעה ושליטה על אחרים. וכשמדובר באלימות כלפי בת זוג אז יש תחושה של בעלות כלפי האישה, מתוך תפישה של זכויות יתר כגבר בתוך מערכת היחסים.
בנוסף לכך, יש לגבר האלים תפישה לגבי רגש לגיטימי לעומת רגש לא לגיטימי. אם הוא מרגיש תלוי, חרד או עצוב – מבחינתו אלו רגשות לא לגיטימיים, כשרגש יותר לגיטימי לטעמו יהיה כעס. בעולם של הגבר האלים הכעס הוא השולט. חוץ מזה, קיים גם שילוב בין מבנה האישיות שלהם, התפישה החברתית והבדל המעמדות בין הגבר לאישה, כשהגבר מחפש להיות החזק, מחפש לשלוט, דרך הפחדת זוגתו והשלטת טרור בחייה".
הגברים האלימים לרוב אינם לוקחים אחריות על מעשיהם. ד"ר שגיב אליוף נפגשת עם גברים אלימים שנעצרו, לצורך כתיבת חוות דעת פסיכיאטריות שתקבענה אם הם כשירים לעמוד לדין, ומספרת מניסיונה: "קודם כל, הם מכחישים. ואם הם מודים הם אומרים 'היא הטריפה אותי. היא הרי יודעת שזה משגע אותי'. הם מטילים אחריות על האישה כחלק ממנגנון הדיכוי שלה. ככל שהם יותר מאשימים את האישה, כך היא מפנימה שזו אשמתה ומרגישה שהיא הגורם לאלימות כי היא עוררה את הכעס שלו".
כשאנחנו חושבים על אלימות נגד נשים אנחנו לרוב חושבים על אלימות פיזית. על פי נתוני משרד הבריאות, התעללות פיזית היא הפגיעה השכיחה ביותר, כש-47% מהנשים שחוו אלימות ע"י גברים ב-2015 סבלו ממנה. אבל הנתונים האלה גם מצביעים על כך שיותר מחצי מהנשים סובלות מאלימות שאינה פיזית. "קיים טווח רחב של סוגי אלימות במשפחה, ואלימות כלפי נשים לא חייבת להותיר סימנים פיזיים. גבר אלים יכול לשלוט על בת זוג באמצעות התעללות נפשית. למשל, הוא יכול לאיים באלימות על האישה, ילדיה או קרוביה גם אם הוא לא מרביץ ממש, או לאיים עליה בפגיעה עצמית אם היא תעזוב אותו. הוא יכול להיות אלים מילולית דרך קללות, צעקות והשפלות, כמו 'את לא שווה', 'למה את הולכת עם חשוף', 'האוכל שלך מגעיל'. בכך הוא מקטין את האישה ופוגע בדימוי העצמי שלה".
"הוא יכול להטיל אימה על בת הזוג דרך שבירת רכוש בבית. זה אמצעי לחץ כי את לא רוצה שהילדים והשכנים ישמעו. את מתביישת שידעו שהיחסים שנראים כלפי חוץ כאידיאלים, עם הגבר הכי מפנק בעולם, הם אלימים. יש אפילו מקרים של תקיפת חיות בית, והיה לנו במחלקה גבר שזרק את הכלב מהחלון בזמן ריב עם האישה. הגבר האלים יכול להצר את צעדיה של האישה במובן של מעקב אחריה ודרישה לדין וחשבון על כל דבר. למשל, אם הוא מתקשר אליך 20 פעמים ביום כדי לבדוק מה את עושה או בודק לך את הטלפון. אם הוא אומר לך לא להיפגש עם חברות. זו דרך להרחיק את האישה מחברים, משפחה ומערכות תומכות אחרות, ולבודד אותה כך שהיא תהיה תלויה בו לגמרי כדי לצבור כוח לעצמו".
"יש גם אלימות שמתבטאת בהגבלת משאבים כלכליים, דרך מניעת הגישה לחשבון הבנק, דרישה מהאישה לתת דין וחשבון על כל הוצאה שביצעה וקביעת מסגרת תקציב בה עליה לעמוד, שמשתנה לפי גחמותיו. מי שסובלת מאלימות כלכלית לא יכולה לעזוב, משום שלגבר יש את כל השליטה על המשאבים הכלכליים. היא מאבדת כל תחושה של ערך עצמי ולא מרגישה שתהיה מסוגלת לפרנס את עצמה מחוץ למערכת הזו".
לכל סוגי האלימות האלה קוראת ד"ר שגיב אליוף 'אלימות מוסווית', וטוענת כי מדובר בהתנהגות שקשה לאנשים לזהות כאלימות. "בגלל שהגבר לא מכה, הוא לא מבין שהוא אלים. פעם כתבתי חוות דעת על עבריין שליטף וליקק ילדה בת שבע ואמר שאינו מתחרט כי 'למה שאצטער? לא הרבצתי לה'. בניגוד לאלימות פיזית שהיא מוחצנת ובולטת, ולא צריך סימני אזהרה כדי לזהותה, פה קשה גם לאישה ולקרוביה להבין שמדובר באלימות. זה הדברים הנסתרים שהאישה עצמה לא מבינה, אבל היא חיה תחת פחד וטרור שאלוהים יודע מה תעשה עכשיו שידליק אותו. לכן חשוב להכיר היבטים שונים של אלימות מוסווית כלפי נשים, על מנת לזהות נורות אדומות במערכת היחסים עוד בתחילתה".
איך יודעים איפה עובר הגבול בין מערכת יחסים עם קנאה ומריבות סוערות לבין אלימות? "גם בזוגיות נורמלית יש קנאה, מתעצבנים וצועקים, אבל אם יש תחושת פחד בזוגיות אז זו לא קנאה בריאה. במצב של חרדה רק שלא יכעס ושלא יעזוב, כשאת מוותרת על חלקים מעצמך ונמצאת בזוגיות שמגבילה את החופש שלך, הגיע הזמן לשאול אם את סובלת מאלימות".
פעמים רבות, גם כשהאישה מזהה שהיא במערכת יחסים אלימה, היא מסתירה זאת. "הסיבה להסתרה היא בושה, שאם תעזבי תמיטי בושה עליו ועל שאר בני המשפחה. בנוסף, קשה לאישה לצאת ממערכת היחסים כי היא מפנימה שזו אשמתה. יש תחושה כרונית של השפלה וחוויה של דימוי עצמי נמוך וחוסר שווי מוחלט. אומרים לך שאת קטנה וחסרת משמעות ואף אחד לא יהיה מסוגל לאהוב אותך כמוני, ואת מתחילה להאמין בזה. לפעמים יש איומים נוספים, כמו 'אם תעזבי אותי אתאבד', או איום לפגיעה בילדים".
כתוצאה מכך, נשארות נשים רבות במערכת היחסים האלימה. מנתוני משרד הרווחה והשירותים החברתיים עולה כי במהלך שנת 2015 שהו במקלטים לנשים נפגעות אלימות 738 נשים, כשמרביתן סבלו מאלימות באופן מתמשך. 38% מהן סבלו מאלימות במשך שנה עד חמש שנים, 19% סבלו מאלימות במשך חמש עד עשר שנים, ו-20% סבלו מאלימות במשך עשר שנים ומעלה. רק 23% מהן סבלו מאלימות במשך פחות משנה.
קשה לשבור את המעגל המזין את עצמו בזוגיות אלימה, בו ההשפלה והפחד המתמשכים מעודדים את האישה להמשיך לשתוק, ולקבל את המציאות האלימה שנכפתה עליה כגזרת גורל. כך למשל, עפ"י דו"ח האיחוד האירופי, 67% מהנשים שהודו כי ספגו אלימות פיזית או מינית מבני זוגן לא דיווחו על כך למשטרה. אבל איך שוברים אותו בכל זאת? "היום האישה כבר לא חייבת להגיש תלונה. אפשר לפתוח תיק עם תשתית ראייתית גם אם האישה מסרבת להתלונן", אומרת ד"ר שגיב אליוף.
לעיתים המשטרה נכנסת לתמונה אחרי ששכנים הזמינו אותם, או קרובים שמזהים ומתערבים. הילדים מתבטאים בביה"ס ומערבים את הרווחה. לפעמים האישה מגיעה לטיפול בגלל משהו אחר כמו דיכאון, ועם בירור מגלים שהיא בדיכאון בגלל מה שהיא חווה בבית ומפנים אותה לטיפול מתאים. במרפאות לבריאות הנפש הפרוסות ברחבי הארץ, ניתן למצוא אנשי מקצוע שישמחו לסייע בהתמודדות עם המצוקות הנובעות מאלימות במשפחה. כמו כן מומלץ לפנות למרכזי הסיוע של משרד הרווחה למניעת אלימות במשפחה, המציעים מגוון אפשרויות טיפול לקורבנות ולתוקפים כמו גם אפשרות להגנה".
סובלת מאלימות במשפחה? התקשרי לקו החירום הארצי: 1800-220-000
לפנייה לכתב/ת 
