להפוך תינוקת לכלה

סוף סוף סיפור אהבה פשוט ותמים. אוהבות הרומנטיקה מוזמנות להיאחז בסיפור המפגש בין יצחק לרבקה, ולהתענג על אפשרות האהבה הזכה והמנחמת (בראשית כד, סז): "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ ... וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ." (זאת בתנאי שיצליחו לשכוח שמדובר בגבר שאביו ניסה להקריבו לאלוהים).

משביתי שמחות

אלא שחז"ל מסבכים גם סיפורים פשוטים, ולסיפור אהבתם של רבקה ויצחק הם מצרפים אינפורמציה מבהילה – גילה של הכלה (רש"י בראשית כה, כ): "בן ארבעים שנה - שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן שלשים ושבע שנה... ובו בפרק נולדה רבקה, המתין לה עד שתהא ראויה לביאה שלש שנים, ונשאלה".

יצחק בן הארבעים, מתחתן עם ילדה בת שלוש. ולמה לא מוקדם יותר? שכן, החל מגיל שלוש היא ראויה לביאה.

מי ביקשה סיפור אהבה פשוט ולא קיבלה?

ולמה דווקא בת שלוש?

אין סיבה מקראית משכנעת לבחירה הפרשנית לפיה רבקה הייתה בת שלוש בנישואיה. ההפך הוא הנכון, מהסיפור המקראי נוצר רושם שלפנינו אישה צעירה ולא תינוקת. שכן קשה להעלות על הדעת ילדה בת שלוש השואבת כמויות עצומות של מים מהבאר. קשה לראות כיצד ילדה בת שלוש זוכה לדימוי של עקרה, וכאשר העבד מפציר באחים שיתנו לו לקחת אתו את רבקה, הם משיבים: "נקרא לנערה ונשאל את פיה" וקשה לחשוב על הסכמה מעין זו מילדה בת שלוש.

קשה גם לחשוב על נישואי ילדה בת שלוש, אבל למרבה הצער זו לא השאלה...

להפוך תינוקת לכלה

מחלוקת מתקיימת בספרות חז"ל ביחס לנישואי ילדות. משנה במסכת סוטה קובעת את החוק המזעזע הבא (ה, ד): "בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה". למול קביעה זו ניצבת עמדה תקיפה מראשית תקופת האמוראים (קידושין מא ע"א): "אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה".

אז גם ילדה שיכולה לומר "בפלוני אני רוצה" לא חייבת להיות מבוגרת, אבל לפחות אינה תינוקת. מחלוקת קשה אם כן לפנינו בין המאפשרים לחתן תינוקות לבין המתנגדים. המחלוקת ואפילו דברי ההתנגדות של ראשוני האמוראים מעידים על מציאות בה יהודים חיתנו, התחתנו ובעלו תינוקות.

האם ייתכן כי הפירוש לסיפור רבקה ויצחק, לפיו רבקה הייתה בת שלוש ביום בו נשאה ליצחק בן הארבעים, לא בא לעולם בגלל אתגר מקראי-פרשני, ויסודה של האגדה הפדופילית במאבק פוליטי מבית מדרשם של התומכים בנישואי ילדות?

יתר על כן, בסיפור המקראי קובעים אחי רבקה: "נקרא לנערה ונשאל את פיה" והיא שומעת את השאלה וגם משיבה קצרות וברורות: "אלך". האם התומכים בנישואי ילדות מתעקשים לטעון שרבקה בת שלוש, על מנת להוכיח שלילדה בת שלוש יש יכולת לבחור ולקבוע: "בפלוני אני רוצה" ועל כן מותר להשיאה?

רבקה של המקרא ורבקה של המדרש

רבקה המקראית הייתה אישה צעירה, אמיצה ועצמאית, שקיבלה החלטה גורלית בניגוד לעמדת אחיה, ואף זכתה לממשה. רבקה של חז"ל היא ילדה קטנטונת שנשלחת למיטתו של גבר מזדקן. רבקה של חז"ל היא ילדה דוגמנית שנשלחה לאשר פנטזיה גברית ולפיה תינוקות יודעות מה הן רוצות ולכן מותר לבעול אותן בעודן בנות שלוש.

הפרשנות התומכת בחיתון ילדות, פוגעת על דרכה גם בדמותה הבוגרת והמרשימה של רבקה, כך משיגה הפרשנות המיזוגינית שתי חוויות דיכוי במחיר פרשנות אחת.

בבית המדרש של הטוקבקים

כך כתבה לי בשבוע שעבר א' (טוקבק 46): "רוחמה היקרה, אולי די. שוב כתבת טור שמביא פילוג בין הדתיים לחילונים? בשם כל מה שטוב, תפסיקי להפיץ שנאה, ישירה או לא זה, מה שאת עושה".

יקירה, אני מניחה שזו בערך תהיה תגובתך גם לפרשת השבוע, שהרי שוב כתבתי טור שמביא פילוג. שוב כתבתי טור שיש בו ביקורת (ולא, ביקורת היא לא שנאה)

למה דחוף לי להזכיר את הפרשנות ולפיה רבקה הייתה בת שלוש? למה דחוף לי להזכיר שילדה בת שלוש היא תינוקת, שבעילתה פוצעת את גופה ונשמתה ויכולה לגרום למותה ושפדופיליה הייתה בעבר עמדה יהודית לגיטימית?

הלוא ערב שבת היום ואפשר לקבל את פני המלכה שמחים, נקיים ומלאי מחשבות חיוביות, אז למה אני בוחרת להפר את השלווה?

יקירה, הנה כמה תשובות לשאלה מדוע לא די לי, ומדוע אוסיף להציע קריאות ביקורתיות וחתרניות במקורות התרבות שלנו:

כיוון שאני מעדיפה להכיר את העולם כפי שהוא גם כשזה מכאיב לי.

כיוון שאני חושבת שצמיחה (אישית וגם תרבותית) מתרחשת מתוך התמודדות עם משברים.

כיוון שנאמנים פצעי אוהב, ונשיקות שונא הן סתימת פיות.

כיוון שמי שלא מוכנה לראות בעיות מוסריות בעברה, לא תראה בעיות מוסריות גם במציאות חייה.

כיוון שאני מעריכה יכולת להודות בחולשות.

כיוון שאני מעריכה כנות.

כיוון שאני (לרוב) מעדיפה אמת כואבת על שקרים מצופים סוכר.

כיוון שאין דבר שלם יותר מתרבות שבורה.

אלה התשובות שלי, חברה יקרה, ואת, מדוע לך חשוב כל כך למנוע מחלוקות?

אחדות ישראל או פלורליזם?

'אחדות ישראל' היא סיסמה שנזרקת מעת לעת לאוויר השיח היהודי. היא שייכת לבית היוצר של 'עניי עירך קודמים' ו'לא מכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ' ועוד סיסמאות שתכליתן לצמצם את האופק ולכלוא את המחשבה החופשית. סיסמאות אלה הן כדורי שינה מוסריים. אמנם מתוקים ומפתים ועם זאת מסוכנים לנשמה.

אני לא בטוחה מהי 'אחדות ישראל' ולמרות זאת אני בטוחה שאני לא רוצה בה. אני רוצה מחשבה חופשית וזו, מה לעשות, דווקא מעודדת מחלוקות.

במקום 'אחדות ישראל' אני בוחרת 'תרבות של מחלוקת' אני מעדיפה ללמוד לחיות יחד עם המחלוקות. לכך מכוונת אותנו המורשת היהודית שלנו ולכך גם מכוון המוסר.