שליט קובה לשעבר, פידל קסטרו, מת בגיל 90
פידל קסטרו, מי ששלט בקובה בסמכותיות במשך כמעט חמישה עשורים, היה בעל בריתה של ברית המועצות וקרא לא פעם תגר על ארה"ב במהלך המלחמה הקרה, הלך לעולמו. כך הודיע אחיו ראול בקול רועד: "לעבר ניצחון, תמיד!". באי הקומוניסטי לא מאמינים: "חשבנו שפידל יחיה לנצח"
פידל קסטרו רוס, מהפכן ומנהיג קובה מאז 1959 ועד 2006, מת והוא בן 90. אחיו ראול, שירש ממנו את השלטון לפני כעשור, בישר היום (יום שבת) על כך בטלוויזיה הממלכתית של קובה. "המפקד העליון של המהפכה בקובה מת בשעה 22:29 (שעון מכסיקו)", מסר קסטרו בקול רועד. הוא סיים את דבריו בסיסמה המהפכנית: "לעבר ניצחון, תמיד!".
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
קרלוס רודריגס, בן 15 משכונת מירמאר בהוואנה, לא האמין למשמע החדשות. "פידל? פידל?", הוא חבט בראשו כלא מאמין. "זה לא מה שצפיתי. תמיד חשבו שהוא יחיה לנצח. נראה שזה לא נכון". "זו טרגדיה", אמר דיין מונטאלבו, אחות בת 22. "כולנו גדלנו עליו. אני ממש מרגישה פגועה מהחדשות ששמעתי".
בשעה שבבירת קובה אבלים על מותו של המהפכן שהלך לעולמו, במיאמי שבארצות הברית, שבה חיה קהילה גדולה של גולים מקובה, חגגו את מותו של קסטרו. "אני מאוד עצוד. לא משנה מה יגידו, הוא היה דמות ציבורית שכל העולם כולו כיבד ואהב אותה", אמר סריאל ואלד ספינו, סטודנט בהוואנה. גופתו של קסטרו תישרף בהתאם לבקשתו.
"קסטרו היה סמל של המאה ה-20"
"אני מבכה על מותו של פידל קסטרו רוס, מנהיג המהפכה הקובנית וסמל את המאה ה-20", ספד לקסטרו נשיא מכסיקו אנריקה פנייה נייטו.
קסטרו נולד ב-1926 למשפחת איכרים. בילדותו עבד במטעי קנה הסוכר של אביו, שהיה מהגר ספרדי, אך ביוזמתו עבר לבירה הוואנה, זכה להשכלה תיכונית, ואחר כך למד משפטים. לאחר סיום לימודיו ב-1950, עבד כפרקליטם של חסרי אמצעים.
עוד בימיו כסטודנט - ואף אחר כך, כעורך דין - התנגד קסטרו לתפיסת השלטון בקובה ארצו בידי הנשיא לשעבר פולחנסיו בטיסטה, שהדיח את הממשלה הנבחרת, ואף הגיש תביעה משפטית נגדו בגין תפיסה בלתי-חוקית של השלטון. ב-1953, הוביל קסטרו התקפה כושלת על בסיס צבאי בסנטיאגו דה קובה; רוב התוקפים נהרגו, ואילו קסטרו ואחיו ראול נתפסו והועמדו לדין; על השניים נגזרו 15 שנות מאסר, אך כעבור שנתיים קיבלו חנינה ועקרו למקסיקו.
במקסיקו, הקים קסטרו עם אחיו ועם המהפכן הארגניטנאי ארנסטו צ'ה גווארה את "קבוצת ה-26 ביולי", וב-1956 פלשו פעילי הקבוצה לקובה. עם זאת, הצבא הקובני קיבל מידע מוקדם על התקיפה הצפויה, והצליח לחסל את מרביתם. קסטרו ו-11 לוחמים אחרים, בהם ראול קסטרו וצ'ה, שרדו את המתקפה, והסתתרו בהרי סיירה מאסטרה, משם ניהלו מלחמת גרילה נגד בטיסטה. בסופו של דבר, ב-1 בינואר 1959, הצליחו קסטרו ואנשיו להפיל את משטרו של בטיסטה.
בתחילה הסתפק קסטרו בתפקיד המפקד העליון של צבא קובה, אך חודש לאחר ההפיכה, בפברואר 1959, מונה לתפקיד ראש הממשלה, וב-1959 אילץ את הנשיא שמינה בשעתו להתפטר, ונטל את כל סמכויות השלטון לידיו.
קסטרו נתפס בהתחלה כמשחרר, ועם עלייתו לשלטון נהנה מתמיכת הציבור העירוני, לאור הבטחותיו בתקופת המרד להחזיר את החוקה הדמוקרטית ולהנהיג משטר דמוקרטי ליברלי. עם זאת, זמן קצר לאחר מינויו התגלה הפן הקיצוני של השליט החדש: הוא הנהיג רפורמה אגררית, שבמסגרתה חולקו מחדש אדמות קובה (שהשתייכו עד אז למספר מצומצם של משפחות עשירות). בנוסף, הלאים קסטרו את התעשייה והמסחר, ובה בעת הנהיג שינויים במערכת החינוך ובשירותים החברתיים. ממשלתו דיכאה את מתנגדיה, רבים הוצאו להורג, ואלפים רבים ברחו לארה"ב.
במקביל להלאמות, החלו היחסים בין קובה לבין שכנתה הגדולה מצפון להידרדר, בעוד שמקביל החלה קובה להתקרב לברית המועצות. ב-1960 חתמה על הסכם סחר עם המשטר הסובייטי, ובעטיו, ניתקה וושינגטון את קשריה עם הוואנה, הטילה אמברגו כללי על המדינה. מאוחר יותר, אף ניסתה להפיל את משטר קסטרו בעזרת גולים קובנים (במבצע הפלישה הכושל ל"מפרץ החזירים", אפריל 1961), ואף בניסיונות לחסל את קסטרו עצמו.
שנה מאוחר יותר, חלה הסלמה נוספת במצב, כאשר קסטרו התיר לברית המועצות להציב טילים בליסטיים על אדמת קובה. משגילתה זאת ארה"ב, הטילה הסגר ימי על קובה ותבעה את פינוי הטילים. משבר הטילים בקובה היה נקודת השפל של המלחמה הקרה: המתיחות בין ארה"ב לברית המועצות הגיעה לסיפה של של מלחמה גרעינית. לבסוף, בעקבות מגעים בין המעצמות, יושב המשבר: שליט בריה"מ ניקיטה חרושצ'וב הודיע כי ייפנה את הטילים מקובה, ובתמורה, התחייבה ארה"ב שלא לנסות עוד להפיל את משטר קסטרו.
לאחר סיום המשבר, פנה קסטרו להשקיע את מרצו בניסיונות הפיכה מרקסיסטיים באמריקה הלטינית - אך פעילותו זו ספגה מפלה לאחר לכידתו ומותו של צ'ה גווארה בבוליביה ב-1967. ב-1976, הביא קסטרו לקבלת חוקה חדשה לקובה, ואז הפך לנשיא מועצת המדינה, למפקד עליון של הצבא וליושב ראש המפלגה הקומוניסטית בקובה, שהיתה המפלגה החוקית היחידה במדינה.
לאחר נפילת מסך הברזל ונפילתה של ברית המועצות, הגיעה כלכלתה של קובה - שמצבה לא היה מזהיר מלכתחילה - לשפל חסר תקדים, בשל הפסקת הסיוע הסובייטי. קובה הפכה למדינה הקומוניסטית היחידה ממערב לסין. זרם הפליטים מקובה לארה"ב גבר. מפעם לפעם נעשו ניסיונות להתקרבות בין קובה וארה"ב, אך הם נכשלו, בעיקר נוכח התנגדותם של הגולים הקובנים המרובים החיים בארה"ב, שדרשו את הדחתו של קסטרו.
מאז סוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, התרבו הידיעות על מצב בריאותו המעורער של קסטרו והוא מיעט להופיע בציבור. ב-2006, לאחר שעבר ניתוח חירום בבטנו, העביר את השלטון בפועל לידי אחיו ראול. ב-18 בפברואר 2008 התפטר פידל קסטרו רשמית מכהונתו כנשיא קובה. מספר ימים לאחר מכן, ב-24 בפברואר, נבחר ראול קסטרו על ידי האסיפה הלאומית לנשיא המדינה.
במהלך חגיגות יום ההולדת ה-90 לקסטרו, בחודש אוגוסט האחרון, הודה לעם הקובני על התמיכה בו. במאמר שפורסם בתקשורת הממלכתית הוא כתב: "רציתי להביע את תודתי העמוקה ביותר למפגן הכבוד והברכות שאני מקבל בימים האחרונים. הם מעניקים לי את הכוח לגמול באמצעות רעיונות". בהמשך המכתב נזכר בנעוריו ובאביו שמת לפני ההפיכה ותקף, פעם נוספת, את נשיא ארה"ב ברק אובמה.
בשנה שעברה חידש האח ראול את היחסים הדיפלומטיים עם וושינגטון. אחרי הביקור של ברק אובמה בקובה במרס, הראשון של נשיא אמריקני מזה 88 שנים, תקף פידל במאמר את דבריו של אובמה לעם הקובני. הנשיא האמריקני קרא להם "להסתכל על העתיד", ולטענת פידל להתעלם מהישגי השלטון הקומוניסטי.
במהלך שנות חייו האחרונות לא החזיק קסטרו בתפקידי הנהגה בקובה. הוא כתב מאמרי דעה בעיתון בנושאים עולמיים ונפגש מדי פעם עם מנהיגים זרים, ורוב הזמן חי בבידוד יחסי.
קסטרו נראה בציבור לאחרונה ב-19 באפריל בקונגרס של של המפלגה הקומוניסטית. בהופעתו אז הוא נראה חלש, ורבים העריכו שמדובר בהופעתו הפומבית האחרונה - גם בגלל מילות הפרידה שאמר: "בקרוב אני אהיה כמו כל השאר. התור של כל אחד מגיע".
לפנייה לכתב/ת 
