הטיפול התרופתי באיידס: כך הוא השתנה ב-30 השנה
ב-30 השנים האחרונות חל שינוי מהותי בטיפול התרופתי באיידס. איך הוא השתנה מתחילת הטיפול, לפני 3 עשורים ועד ימינו אלו - והאם העתיד צופן ריפוי מלא של המחלה?
בשיתוף הוועד למלחמה באיידס
העשור הראשון
בשנת 1987, שש שנים לאחר פרוץ המגפה ושלוש שנים לאחר גילוי נגיף ה-HIV שגרם לאיידס, יצאה ל"שוק" התרופה הראשונה לטיפול בנשאי הנגיף. תרופה זאת פותחה שנים רבות קודם לכן על מנת לשמש ככימותרפיה לטיפול בסרטן אולם במחקרים היא לא נמצאה יעילה למטרה זאת, והיא נשכחה.
עם פרוץ מגפת האיידס וגילוי נגיף ה-HIV הגורם למחלה נזכר בתרופה אחד המדענים של החברה שמפתחת את התרופה, וחשב שלפי המבנה שלה היא עשויה לעכב את שכפול נגיף וכך להקל על חייהם של חולי איידס שבאין כל תרופה באותה תקופה, מתו בהמוניהם. ד"ר מרגרט פישל, רופאה אמריקנית צעירה לקחה על עצמה לבדוק את יעילות התרופה בקרב חולי איידס.
קראו עוד
סטיגמות ובורות: לחיות עם HIV ב-2016
פול, שהיה בן 24 כשהשתתף בניסוי, מספר: "היינו כל כך נואשים לקבל טיפול באותם ימים, שהיינו מוכנים לבלוע כל רעל שהאמנו שיכול להרוג את הנגיף. חברים שלי נסעו למקסיקו כדי להשיג תכשירים נוגדי נגיפים שהייתה שמועה שיכולים לרפא איידס.
"אני והחברים שלנו השתתפנו במחקר הראשון של התרופה וכשנודע לנו כי חלק מאיתנו יקבלו תרופת דמה (פלצבו) היינו במצב מאוד נואש אך בו זמנית גם הסולידריות שלנו הייתה גבוהה וכולנו ערבבנו את הכדורים שקיבלנו, כך שלכל אחד מאיתנו היה סיכוי לקבל גם מהתרופה האמיתית".
כמובן שהמחקר כשל אך בסופו של דבר ב-23 ביולי 1987 פורסמו התוצאות הראשונות שהראו שאכן מתן התרופה עשוי לעכב את מותם של חולי איידס. למרבה הצער השפעת התרופה פגה כעבור זמן קצר בגלל שהנגיף פיתח עמידות לתרופה.
כעשור לאחר מכן, הבינו החוקרים כי כדי להתמודד עם נגיף ה-HIV יש לתת שילוב (קוקטייל) של מספר תרופות על מנת למנוע מהנגיף לפתח עמידות. באותו זמן יצאו לשוק תרופות חדשות, חלק מהן עיכבו את שכפול הנגיף במנגנונים חדשים, ואכן בשנת 1996 יצאו מחקרים ראשונים שהראו שטיפול באמצעות שילוב תרופתי עשוי להפחית את התמותה עד כ-80%, והיה רושם שהנה התגברנו על מגפת האיידס. אך לא כל כך מהר.
תרופות אלו היו בלתי נוחות בעליל כיוון שהיה צורך לקחת כדורים רבים ביום, מספר פעמים יום, והם גרמו לתופעות לוואי מאוד קשות ואף מסכנות חיים. חלק מהתרופות גרמו לנדידת שומנים, תופעה שמשנה בין היתר את צורת הפנים והגבירה את הסטיגמה של נשאי HIV והסגירה את סודם גם של אלו שבחרו שלא לחשוף אותו.
כמו כן, גרמו חלק מהתרופות לכאבים ולהצטברות חומצת חלב בדם. חולים רבים לא רצו בתרופות אלו ואמרו כי טוב להם למות ללא תופעות הלוואי הנוראיות מאשר לקחת את הקוקטייל. מספרת אילנה: "התגליתי כנשאית HIV בשנת 1991. הרופא אמר לי אז כי צפויים לי כחמש שנות חיים. מכרתי את כל מה שיש לי על מנת לנסוע עם בן זוגי לחו"ל.
"לפתע נתבשרתי כי יש תרופות חדשות, וכי לא אמות כל כך מהר. שמחנו וחגגנו אך עד מהרה השמחה התחלפה בייאוש. הפנים החלו להצטמק, השומן מהישבן הלך ונעלם כך שאפילו לשבת היה לי קשה. היו לי כאבים עזים ברגליים כך שללכת לא יכולתי, וכל זה בשביל עוד כמה שנות חיים. ביקשתי את נפשי למות והפסקתי את הטיפול".
העידן הנוכחי
חלף עשור נוסף, וחברות הפארמה הבינו כי הם צריכות לשפר את התרופות כך שיהיו יותר יעילות, בעלות ספיגה טובה יותר כך שניתן יהיה לקחת פחות כדורים, ובעיקר נסבלות יותר. ואכן, בשנת 2008 נכנסה לשוק בפעם הראשונה תרופה ממשפחת מעכבי אינטגראז.
התרופות השייכות למשפחה זאת שונות מהאחרות בכך שהן מעכבות את חדירת החומר הגנטי של הנגיף לתוך הכרומוזום בתא האנושי ובעצם מונעות בכך הדבקה פרמננטית (קבועה) של התא. מלבד זאת, הן בטוחות ונסבלות הרבה יותר טוב מהתרופות הישנות יותר.
שתי תכונות אלו תורמות ליעילות היותר גבוהה של הטיפול בנשאי HIV. ואכן, בכל המחקרים נמצא כי תרופות אלו הן התרופות המועדפות כדי לדכא את שכפול הנגיפים ולהביא את הנשא למצב בו לא ניתן יהיה למצוא נגיפים בדם (מצב של עומס נגיפי בלתי מדיד או undetectable). עדיין ולמרות היעילות הגבוהה לא משתמשים בתרופה בודדת אלא בשילוב של כמה תרופות ויש כמה אופציות לשלב יחד עם תרופות אלו.
חברות התרופות שוקדות כל הזמן לפתח טיפול יעיל ובטוח יותר. תרופה נוספת גורמת לחלק מהחולים לאלרגיה קשה ואף מסכנת חיים. נמצא כי גן מסוים (המכונה HLA B5701) הוא סמן לתגובה זאת ואנשים שאינם נושאים את הגן לא יפתחו את התגובה. לכן, כל מטופל עובר בדיקה גנטית זאת לפני התחלת טיפול נגד HIV. אגב, מדובר בהיסטוריה בעולם הרפואה כי זאת הפעם הראשונה שנעשה שימוש בבדיקה גנטית על מנת לבדוק התאמה לטיפול תרופתי (פרמקוגנטיקה).
עוד בעיה היא עלות הטיפול התרופתי שבמדינות מעוטות אמצעים מהווה מכשול רציני לטיפול בנשאים. אחד הפתרונות הוא ייצור תרופות גנריות.
התקדמות זאת הביאה אותנו היום למצב בו התרופות מאוד יעילות, בטוחות ונסבלות כך שהרוב המכריע של המטופלים יכולים לקחת אותם בלי להרגיש פגיעה באיכות החיים. אין ספק כי לעובדה זאת יתרון הן עבור המטופל עצמו (כאשר תוחלת חייו של נשא מטופל כיום שווה לתוחלת החיים של אדם שלא נדבק בנגיף) והן עבור האוכלוסייה (מנשא שמטופל היטב לא נדבקים).
ואכן ההנחיות הקליניות של כל האיגודים המקצועיים בעולם משקפים את ההתפתחויות הללו. עקב ההתקדמות המהירה שהתפתחות תרופות חדשות ובדיקתן באמצעות מחקרים גדולים מתפרסמות הנחיות קליניות באיידס לפחות פעמיים בשנה.
לאור מה שנאמר כאן לא פלא כי על פי ההנחיות האחרונות מומלץ כי מעכב אינטגראז יהווה את מרכז הטיפול המודרני נגד HIV כאשר הוא ילווה בשתי תרופות נוספות ממשפחת מעכבי האנזים reverse transcriptase, באנשים שבדיקת HLA B5701 אצלם שלילית.
כיום נעשים מחקרים בהם נבדקת היעילות והבטיחות של מתן תרופה בהזרקה תקופתית, כלומר, אחת לחודשיים שלושה. דבר זה יקל מאוד על החיים שהמטופלים וישחרר אותם מתלות בנטילה יומית של תרופות. צפוי שבעוד כשנתיים יגיעו התכשירים הראשונים בהזרקה לשוק.
ריפוי – האמנם?
כיום אנו מתחילים לראות באופק אף את הסיכוי לריפוי. אמנם ידוע על ריפוי של אנשים בודדים, בעיקר ילדים שהטיפול בהם הוחל מיד לאחר ההדבקה בלידה וחולה אחד שבוצעה בו השתלת מוח עצמות מאדם שאינו נושא גן החיוני לחדירת נגיף ה-HIV לתא אולם שיטות אלו אינן מעשיות לגבי הרוב המכריע של הנשאים.
גורמים רבים מונעים כיום ריפוי נשאי HIV וחולי איידס, שלושת הגורמים החשובים הם:
א. העובדה שהנגיף חודר למערכת החיסון ואותם תאים אשר למעשה היו צריכים להשמיד אותו או לפחות לסייע בהשמדתו הופכים להיות בית הייצור בו נוצרים עוד ועוד נגיפים. מעבר לכך, הנגיף שותל את החומר הגנטי שלו בתוך החומר הגנטי של התא האנושי ובכך מקשה מאוד על סילוקו מבלי להשמיד את התא הנגוע.
ב. הנגיף מתוחכם ביותר ומשנה את פניו בצורה מהירה ויעילה כך שמערכת החיסון אינה מצליחה ללמוד כיצד לחסל אותו, כיוון שגם אם היא מצליחה בהתחלה הרי מיד הנגיף "מתחפש" לנגיף אחר והמערכת צריכה להתחיל ללמוד מחדש, וכן הלאה והלאה מיליוני פעמים, דבר שמביא לתשישות מערכת החיסון.
ג. גם אם אנחנו מצליחים באמצעות הטיפול הנוגד נגיפים הנוכחי להשמיד חלק גדול מהנגיפים אנחנו לא מצליחים להביא לריפוי כיוון שחלק מהנגיפים מסתתרים במעין מאגרים (reservoirs) בהם התרופות אינן משפיעות.
לא מדובר במחסנים של ממש אלא יותר בתאים בהם אין פעילות מטבולית של ממש וכך התרופות אינן מגיעות אליהן. הדבר דומה לאנשים שבזמן קרב שעושים את עצמם מתים כדי להציל את חייהם, אבל לאחר שהאויב חולף הם קמים. כך גם הנגיף בתא בעל הפעילות המטבולית הנמוכה חוזר להשתכפל ברגע שהנשא מפסיק ליטול את תרופותיו.
מעת לעת מתפרסמים תוצאות מחקרים שמראים כאילו הריפוי כבר כאן, אבל צריך לזכור כי מציאת ריפוי לאיידס היא כמו פאזל. יש צורך בהרבה מחקרים, וכנראה רק שילוב המידע שיתקבל מכולם יחד יביא ליכולת ריפוי בעתיד.
90-90-90
לסיכום, ארגון הבריאות העולמי מצא כי אם יתגלו בעולם 90% מנשאי HIV, 90% מהם יטופלו ו-90% יתמידו בנטילת הטיפול כך שהעומס הנגיפי שלהם בדם יהיה בלתי מדיד הרי שנוכל תוך פחות מעשור להכחיד את המחלה כך שלא יהיו נשאים חדשים.
הטיפול התרופתי הנוכחי עשוי לאפשר תחזית אופטימית זאת אבל רק בתנאי שכל הנשאים יימצאו בזמן (רוצו להיבדק) ושכל ארגוני הבריאות יתנו את המשאבים לטיפול ולניטור הנשאים.
הכותב הוא מנהל יחידת האיידס ומחלות המועברות במגע מיני, המרכז הרפואי שיבא תל השומר
בשיתוף הוועד למלחמה באיידס
לפנייה לכתב/ת 
