ביימתי, שיחקתי, התפשטתי: מולטי טאלנט בעירום
יותר ויותר במאים, בארץ ובחו"ל, גילו שבמקום ללחוץ על השחקן להתפשט מול המצלמות או להביך אותו בסצנות מין בוטות - קל יותר ללהק את עצמם לתפקיד. דובר קוסשווילי הפשיט את השחקניות שלו אבל לא חס על עצמו, אסי דיין לא חשש מעירום פרונטלי, הדס בן ארויה התפשטה לראשונה בסרט שלה ולינה דנהאם חילקה הוראות לצוות הצילום עם חוטיני. אמנות או אקסהיביציוניזם? תלוי את מי שואלים
פרשת ברנרדו ברטולוצ'י וסצנת החמאה המדוברת שצפה מחדש בשבועות האחרונים, העלתה זכרונות קצת פחות רחוקים מהדרמה המטלטלת "בראון באני" מ-2003, וסצנת הסקס המפורסמת מתוכו. אם לא ראיתם את הסרט, או שצפיתם בו בחטף והספקתם להחמיץ או לשכוח (אם זה בכלל אפשרי), הרי שהשערוריה נובעת ממעלליהם של שני השחקנים הראשיים וינסנט גאלו וקלואי סביני. הוא מגלם גבר מיוסר, שבור לב בחיפוש נואש אחר משמעות. היא מגלמת את בת זוגו לשעבר, ובסצנה המדוברת היא מבצעת בו מין אוראלי. פשוט כך, מול המצלמה. בלי אפקטים או אמצעי צנזורה.
כך הפך "בראון באני" ואותה סצנה מפתיעה לתפנית שלילית בקריירה של סביני, אז אחת הכוכבות המבטיחות של הקולנוע האמריקני העצמאי, שמצאה עצמה תחת בליץ תקשורתי בלתי פוסק. סוכניה עזבו אותה וגם קצב ההצעות פחת. "לא יודעת אם הם נצלנים, אבל אני בזה לבמאים-כותבים. העבודה איתם גרמה לי להפסיק ליהנות ממשחק. וזה קשה כי הם אלה איתם עבדתי לאורך השנים", אמרה בראיון השנה. החשוד המיידי הוא כמובן גאלו שגם ביים - חשד שהשחקנית עצמה הפריכה. אבל איכשהו בכל המהומה, שכחנו שהוא עצמו חושף את אבר מינו לעיני כל. לא כולם אהבו את זה.
"כל מה שאני עושה כרוך בהקרבה עצמית. אז לקרוא לסרט נרקיסיסטי או מרוכז בעצמו בגלל שאני עושה בו הכל?", תקף גאלו את מבקריו בראיון, "מת'יו מקונוהיי עושה 600 שכיבות שמיכה לפני שהוא מופיע בלי חולצה. אני אפילו לא שכרתי מאפר. אתם חושבים שאני גרמתי לעצמי להיראות היטב? אתם חושבים שזה כיף לחשוף את אבר מינך בסרט כדי שמיליארדים יכפישו אותך לנצח? אתם חושבים שזה גורם לי לעונג? איבדתי את הפרטיות שלי. האם יש לי אגו? כן. האם קשה לעבוד איתי? כן, אני מניאק. אני צועק על כולם כל הזמן. אבל האם אני נרקיסיסטי? אין לי אפילו מראה בבית".
מראה אין לו בבית, אבל לצורך קידום הסרט העצמאי, גאלו עצמו הפיק כרזת ענק שנתלתה בשדרות סאנסט בלוס אנג'לס, ובה דימוי מצונזר מהסצנה המדוברת - יוזמה שתהתה על כוונותיו האמנתיות. "רציתי להראות שהסרט שערורייתי, שהוא נעשה במסורת של הקולנוע למבוגרים - 'הטנגו האחרון בפריז', 'קאובוי של חצות' או מה שלא יהיה. אבל רציתי שזה יהיה בתנאים שלי. רציתי להשתמש בדימויים הפרובוקטיביים שהיו יפים, דרמטיים, אסתטיים ובאופן ברור מחוץ לאירוטיקה המיינסטרימית".
פרשת "בראון באני" העלתה לדיון את סוגיית האקסהיביציוניזם של יוצרי קולנוע, הנחשפים מול המצלמה של עצמם. לא שחקנים ושחקניות טובי מראה שנשכרים כדי להופיע על המסך עם או בלי בגדים, כדי לממש חזון של מישהו אחר - הבמאי שמנהל אותם (כמו במקרה של מריה שניידר וברטולוצ'י). גאלו, וגם לנה דנהאם, קסביה דולן ואחרים ליהקו את עצמם כשחקנים בסרטיהם וניצלו את ההזדמנות כדי לחשוף טפח או טפחיים. נרקסיסטים? אקסהיביציוניסטים? פרובוקטורים בשני שקל או שני מיליון דולר? או שאולי בעצם הם עושים את זה באמת ובתמים למטרות אמנותיות?
כמו בעולם, גם בישראל. במאים ובמאיות שנחשפים במערומיהם מול המצלמה בסרטיהם הם תופעה מקומית די נפוצה באופן מפתיע. בשבוע הבא יעלה בבתי הקולנוע "אנשים שהם לא אני" - סרטה העצמאי של הבמאית הצעירה הדס בן ארויה. מה שהתחיל כפרויקט גמר של סטודנטית לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, התפתח לסרט באורך מלא. ממש כמו גאלו ב"בראון באני", בן ארויה עשתה הכל - כתבה, ביימה, הפיקה, והיא גם מככבת בתפקיד הראשי, שכולל לא מעט סצנות מין די בוטות. את ההוראות על הסט כשהיא עירומה, ביחד עם יונתן בן-אור, מאיר טולדנו ונצר חריט, נתנה בעצמה.
בן ארויה מספרת שהמחסור באמצעים, וימי הצילום הדחוסים הם אלה שדחפו אותה לקחת יוזמה ולהופיע בסצנות החושפניות הללו, בדיעבד היא מודה שיש פה גם קורטוב של אקסהיביציוניזם מעורב במבוכה גדולה. היא מספרת שאחרי השלמת הסרט חששה להציגו בפני יותר מעשרה אנשים, ורק עכשו ערב יציאתו לאקרנים היא מתחילה להשלים עם כך.
"זה היה מאוד מביך, והרגשתי שאני לא יכולה לעשות את זה למישהי אחרת", היא מסבירה, "ברור שזה היה מקום מאוד נוח בשבילי לביים את עצמי, גם מכיוון שאני כתבתי את הדמות וידעתי בדיוק מה אני רוצה. הכרתי אותה כחלק ממני, ואת כל הניואנסים שלה. אני באופן אישי לא מתרגשת מהעניין הזה. זה בסך הכל גוף. אבל ברור שהאפשרות שלי לביים את עצמי ולערוך את עצמי היא משהו שהקל עלי. מעולם לא היו לי שאיפות להיות שחקנית, ואני לא יודעת אם זה משהו שהייתי מסוגלת לעשות עבור במאי אחר. אני מקבלת עכשיו הצעות בעקבות הסרט, אני לא רוצה לסגור דלתות".
לפני בן ארויה, הייתה הגר בן אשר. ב-2012 יצא סרטה הארוך הראשון של הבמאית "הנותנת" (בהשראת סרטה הקצר מ-2007 "משעולים"), ובו היא מככבת כאישה צעירה במושב בצפון הארץ אשר חולקת מערכות יחסים מיניות מזדמנות עם גברים בסביבתה. ההופעה הנועזת שלה כשחקנית לפני המצלמה, הדהדה את חזונה כבמאית מאחוריה.
"זה יותר פשוט מאיך שזה נראה ברגע שמתגברים על המבוכה. אם יש אמון בין השחקנים, אז הדברים האלה יותר פשוטים ממה שנראה", סיפרה למדור הערות הבמאי של ynet, "יש פיצול אישיות של להיות גם במאית וגם שחקנית ובסצינות המין זאת שאלה שמנקרת. לא אחת שאלתי את עצמי: האם זה מחוייב המציאות שאני אתפשט? וכנראה שטובת הסרט היתה לנגד עיני, וכנראה שהייתה שם במאית עקשנית מאוד, שלא נתנה לי לוותר".
בן ארויה ובן אשר ממשיכות מסורת מפתיעה למדי של במאיות וגם במאים ותיקים ורבי זכויות בקולנוע הישראלי, שנחשפו כמערומיהם כשחקנים מול המצלמה, בעודם מביימים את עצמם. אסי דיין זכור כאחד הקולנוענים הפוריים והמתוחכמים במחוזותנו, ובסרטו "מר באום" מ-1997 היה ניתן לחזות בו בעירום פרונטלי כשהוא במקלחת.
דיין היה שותף בצעירותו גם לסצנת שלישייה אי שם ב-1979 בסרט "רגעים", לצד השחקנית הצרפתיה בריג'יט קאטיון ומיכל בת אדם, שגם ביימה. סצנה זו צונזרה בזמנו, אבל בת אדם המשיכה ביצירתה הסנסציונית לעתים כשחקנית וגם כבמאית, וגם כבמאית-שחקנית ב"המאהב" - עיבוד שלה לרומן של א.ב יהושע מ-1986.
דובר קוסאשווילי נתפס על ידי רבים כבמאי פרובוקטיבי וייצרי, שחובב סצנות מין פראיות בסרטיו. זכורה מכולן היא רונית אלקבץ שחלקה עם ליאור אשכנזי סצנה בלתי נשכחת ב"חתונה מאוחרת" מ-2001. יעל טוקר נחשפה במערומיה ברגעים לא מעטים בסרטו האחרון והשנוי במחלוקת "רווקה פלוס" מ-2012. קומדיית הפשע שלו "מתנה משמיים" מ-2003 זכורה בעיקר בגלל ההצצה מתחת לחצאית של בקי גריפין, אבל גם הבמאי עצמו היה שם חשוף לגמרי. אולי מתוך הזדהות עם השחקניות שלו.
מי שבאופן מוצהר התפשט כדרך לפרגן לשחקניו הוא הבמאי אדוארד זוויק. הוא אמנם לא נצפה על המסך בדרמה הקומית "על אהבה וסמים אחרים" מ-2010, אבל ג'ייק ג'ילנהול ואן האתאוויי מופיעים שם לא פעם ללא בגדים. וכך, במהלך צילומי הפוסטר של הסרט, כשהשניים התלוננו על כך שהם נדרשים להתפשט יותר מדי, שאל אותם זוויק איך הוא יכול להקל עליהם. כשהם ביקשו שיסיר בגדיו ויצטרף אליהם, הוא הסכים. וכך צולמו השלושה בעירום. מה רבתה האכזבה כשהמעצב הגרפי מחק אותו מהפוסטר באמצעות פוטושופ. אבל אין מה להתפלא - הנוכחות הפיזית של הבמאי לא הרשימה אף אחד.
צילום בעירום של זוויק לא היה תורם לקידום סרטו. הוא אולי במאי ומפיק מנוסה, אבל הקריירה שלו כשחקן דלה, והופעתו לא מרשימה במיוחד. קלינט איסטווד לעומת זאת היה כוכב הוליוודי נחשק בגיל 40, כשפנה לבימוי. הוא ידע שהוא יכול לסמוך בעיקר על עצמו והנוכחות הזוהרת שלו, וכך ליהק את עצמו למותחן האירוטי "מיסטי". זו הייתה הדרך הטובה ביותר לקדם את הסרט, במיוחד כשהוא מופיע בו עם תחתונים בלבד.
החשיפה של איסטווד בבכורת הבימוי לא הייתה משהו יומיומי עבורו, וגם לא חזרה יותר מדי במהלך הקריירה העשירה והמהוללת שלו בהמשך. במקרה של לנה דנהאם לעומת זאת, הופעה בעירום בסדרה "בנות" שיצרה, היא עניין שבשגרה. מהעונה הראשונה והלאה, דנהאם שיצרה וגם מככבת בדרמה הקומית המצליחה, נצפתה כשהיא חשופה בסיטואציות שונות. כמו גאלו בזמנו, גם לה יוחסו נטיות אקהיביציוניסטיות.
"אני לא אקסהיביציוניסטית. אני פשוט רוצה שעל הדרך המשפחה שלי תצפה בי רוקדת בתחתונים", צייצה דנהאם במנוי הטוויטר שלה. בראיון לעיתון הגרדיאן לפני שנתיים הבהירה: "תמיד נלחמתי נגד התיוג שלי כאקסהיביציוניסטית, כי זה תמיד נראה לי פשטני ויש לזה הקשרים כל כך מיניים. אני בטוחה שכך זה נתפס, וזה לא יהיה דבר לא מדויק להגיד, אבל זו לא הדרך בה אני חושבת על כך".
דנהאם, שאינה נענית להגדרות היופי המקובלות בעולם המודרני, מרגישה מספיק נוח בלי בגדים על הסט, ולפעמים - כך מסתבר - יש מי שמעיר לה שכדאי ללבוש משהו כשהיא מאחורי המצלמה. הרי אף אחד לא רואה אותה חוץ מאנשי הצוות. "יצא לי לביים כשאני בחוטיני זעיר מוזר וטי-שירט, ואז המפיקה בדרך כלל מבקשת ממני לשים חלוק. גם אם אנשים כבר התרגלו לכך, זה יותר טוב מבחינת הלך הרוח המקצועי להיות לבושה".
ואפשר להגיד שזה גם המצב עם ג'יימס פרנקו. את הפריצה שלו הוא עשה כבר מזמן, והוא ממשיך לעבוד קשה והרבה - כשחקן וגם כבמאי. הוא אמנם זוכה להערכה רבה יותר על יכולותיו כשחקן, פחות כבמאי. אבל במעמדו הוא לא זקוק לשערוריות כדי להמשיך להיות פעיל משני צדי המצלמה. וגם בחיים האישיים. הפעילות שלו ברשת החברתית רצופה בתמונות חושפניות, חלקן ביחד עם חברו הטוב סת' רוגן. אפשר לזהות בקלות את הנרקיסיזם שלו.
ועם זאת בסרט שביים "The Broken Tower" מ-2011 הוא שובר את שיאי האקסהיביציוניזם של עצמו. פרנקו שנודע בחיבתו למשוררים אמריקנים, מככב בדרמה האמנותית בתפקיד המשורר ההומוסקסואל הארט קריין. בסצנה שהוסרה מהגרסה המשודרת של הסרט, אפשר לצפות בכוכב ההוליוודי הלוהט מבצע מין אוראלי בגבר אחר. מפתיע ומדהים, ושנוי במחלוקת. ספק אם אפילו פרנקו ההרפתקן היה מסכים לחוויה זו תחת במאי אחר שאינו הוא עצמו. בניגוד לווינסנט גאלו וקלואי סביני ב"בראון באני" - איכשהו במקרה הזה, אף אחד לא התרגש. הוא צפה בעצמו על המסך, לא הרבה אחרים.
