אמרו לי "תעשי ילד והאהבה תבוא", אבל המציאות מורכבת
מרבית הרווקות יסכימו שמציאת זוגיות עם האדם הנכון היא עניין לא פשוט. אבל יש נשים שעבורן הסיפור אף מורכב יותר – נשים המגדלות ילד לבדן, ומנסות לשלב בין אמהות לבין חיפוש אחר אהבה
מרבית הרווקות יסכימו שמציאת זוגיות עם האדם הנכון היא עניין לא פשוט. אבל יש נשים שעבורן הסיפור אף מורכב יותר – נשים המגדלות ילד לבדן, ומנסות לשלב בין אמהות לבין חיפוש אחר אהבה. שש נשים, שהן אמהות יחידניות או גרושות, חלקו איתי את הקשיים שמציבה האמהות על כניסה למערכת יחסים חדשה ועל שימורה. הנה סיפורן.
אורלי יקואל היא אם יחידנית מבחירה, שבגיל 40 החליטה לעצור את מירוץ חיפוש הזוגיות ולנסות להרות באמצעות תרומת זרע. שנתיים מאוחר יותר היא ילדה את בתה אודרי. "אני מבינה למה קשה לנשים להפסיק עם חיפוש הזוגיות, אבל אם לא עוצרים את החיפוש בזמן טיפולי ההפריה זה לא מאפשר לך להיות בפוקוס לדעתי", היא אומרת. "לא ויתרתי על זוגיות אבל הגיל רץ קדימה, וגם ככה לקח לי זמן ללדת".
לאורלי לא היו ציפיות לגבי זוגיות לאחר הלידה. "מאחר שלא היתה לי זוגיות יציבה לפני הלידה, לא כל כך חיכיתי לראות אותה מגיעה אחרי, בטח לא כשזה ילד ראשון ואת לבד". לדבריה, לנשים יחידניות קשה לפגוש פרטנר רומנטי. "כל עוד לא יגיע לכאן מישהו בטעות לפתח הבית, או למגרש המשחקים המקומי, אני לא מבינה בכלל איך יהיה מצב שאפגוש מישהו פונטציאלי. אני לא מחפשת כרגע כי אין לי איפה, וגם לרוב הילדה חולה. זה גיל משוגע כזה, אז איך אפשר לקבוע עם מישהו?".
כעת, שנתיים לאחר לידתה של אודרי, היא מתחילה לחשוב על זוגיות. "אחרי כמעט שנתיים אני מן הסתם יותר פתוחה לרעיון לפגוש מישהו חדש, שלא לדבר על ההשלמה של לשים את הילדה עם בייביסיטר. אני לא בקטע של אתרי הכרויות אבל מקווה שמתישהו ייווצר מצב לפגוש מישהו, כי אני בכל זאת יוצאת מהבית כמעט כל יום לפגישות, אז הכל יכול לקרות".
"בניגוד לגרושות, לנו אין יומיים פנויים"
הדס, אם יחידנית לאיילת בת השלוש, מסכימה עם אורלי שקשה לפגוש גבר כשאת מגדלת ילד לבדך. "אין זמן, אין כוח, אין מוטיבציה ואין סבלנות", היא אומרת, ומדגישה שמדובר בקשיים שהם ייחודיים לאמהות יחידניות. "תזהרי להשוות אותנו לגרושות. לנו אין יומיים לבלות בשבוע, פלוס כל סוף שבוע שני. מפרגנת להן, כן? אבל יש הבדל גדול בחיזור, בדייטים ובסקס שאת רוצה לעשות לפחות בהתחלה, בלי ילד בחדר הסמוך. ניסיתי להביא גברים הביתה כשהילדה בחדר השני, וזה לא מומלץ. הם לא מתחרמנים מלגו בסלון".
"מצחיק אותי שיש לי חברה גרושה שכל הזמן רוצה שאצא ואכיר, והיא לא מבינה עד כמה המצב שלנו שונה. כשאת רווקה או גרושה עם יום פנוי, את יוצאת לדייט גם אם זה נראה לא מבטיח - כי מה יש לך להפסיד? אבל כשאת במצב שלי, את צריכה לדעת שזה מצדיק עצבים של הבת שלי שתרדם בלעדיי, את הזמן הפנוי של סבא או סבתא או כסף לבייביסיטר. בדרך כלל, כמו שאת זוכרת מימייך כסינגלית - זה לא נראה עד כדי כך מבטיח... אז פשוט מוותרים".
הדס מוצאת גם מספר נקודות אור. "בתור אם יחידנית כבר אין לחץ לזוגיות. רציתי מישהו כדי למלא איזה חור בתוכי, ולטוב ולרע - אני חושבת שהוא התמלא באמהות. גבר יהיה עכשיו נחמד, אבל לא ימלא את הפונקציה הרגשית שייעדתי לו בעבר. בנוסף לכך, כשיש לך קשר פתאום אוהבים אותך כאמא וזה נורא מעצים. יש משהו מיוחד בגבר שמחמיא לך על האמהות שלך, במיוחד אם הוא אבא בעצמו. ואת גם פחות אובססיבית, כי יש לך פחות זמן לשטויות האלה". "עם זאת", היא מסכמת, "בסוף, כאמור, יש גם פחות זמן לקשר עצמו, ובלי זמן איכות לבד, בלי עולם משותף, קשה להתקדם. יש נטייה להגיד 'תעשי ילד והאהבה תבוא'. זה נחמד אבל בפועל מורכב. לדעתי אם יהיה לי קשר משמעותי זה רק כשהיא תעזוב אותי".
"עם שני אקסים שלי זה נפל על עניין המגורים"
עירית, אם לנערה מתבגרת, חולקת על ההבחנה של הדס בין נשים יחידניות לגרושות. "אני גרושה ואני עם הילדה לבד מאז שהיא בת חודש, כך שזה לא תמיד נכון וכן יש קווים דומים", היא אומרת, וטוענת כי קיימים קשיים טכניים רבים שמקשים על קיום הזוגיות. "כשאת רווקה נטולת ילדים, אין גבולות. זה רק הוא ואת, ואם זה מסתדר – נפלא. אבל כשיש ילדים, יש עוד המון מורכבויות - חוץ מהחיבור ביניכם שצריך לעבוד, צריך גם שיהיה חיבור בין בן הזוג לילד שלך ובין הילדים משני הצדדים. זה מאוד משפיע על הכל אחרי שעוברים את שלב המוצי קוצי".
"עניין המגורים הוא לא אחת בעייתי ולא ניתן לפשרה, כי את לא חופשיה לנוע ממקום למקום. עם שני אקסים שלי זה נפל על עניין המגורים. הם רצו שאעבור לגור אצלם בגלל הילדים שלהם, אבל לא רציתי להעביר את הבת שלי מסגרות לימוד. אם הייתי רווקה לבד כמובן שהייתי עוברת לגור איתם בלי לחשוב פעמיים, אבל אם בן הזוג לא רוצה לעבור לגור במקום שנוח לי בגלל בתי, זה הופך את זה לבלתי אפשרי".
מורכבות נוספת שעירית מונה היא המצב הכלכלי. "אין לי בית משלי. אני גרה כרגע אצל הוריי, כי למרות שאני מרוויחה יפה כשכירה יש הוצאות מטורפות וזה לא מספיק כדי להחזיק בית לבד, כך שיש גורמים טכניים לא מעטים בשלב הפתיחה, שפחות מתייחסים אליהם כרווקים בלי ילדים". למרות זאת שומרת עירית על אופטימיות מדבקת: "אני מקווה שלא הרסתי לאף אחת את החשק לאהבה. אני רומנטיקנית ומאמינה בכל ליבי שכששני אנשים אמורים להיות ביחד, כל הפאזל יתחבר ויהיה טוב לכולם. כשזה זה, הכל יתיישב במקום, וכשיש רעשים מהסביבה זה לא קורה סתם. גם שלי נמצא שם מעבר לפינה, ואז הכל יתחבר".
דוגמה למורכבות של החיבור בין כל הצדדים השותפים לקשר הרומנטי ניתן למצוא בסיפורה של נרקיס - "משמורנית מלאה" כדבריה, שנפרדה מבעלה לפני חמש שנים, בעת שהיו ילדיה בני חצי שנה בלבד. כעת היא נמצאת בזוגיות טריה בת שלושה חודשים ומתארת את הקשיים: "זה משפיע מאד על הזוגיות. אנחנו בקושי נפגשים, ואין סקס כשהבנים איתי בבית כי קודם כל הילדים, וזה מוסכם על שנינו. אם הילדים חולים, אז מתבטל מפגש. לפעמים עוברים שבועיים בלי שניפגש".
במקרה של נעמי, גרושה עם ילדה בת 11, חלק מהאתגרים נובעים בשל השתייכותה לעולם הדתי. "אני מגיעה מרקע חרדי ושם יש קושי סביב הקטע שיש לי בת. אם אני מכניסה לחיי גבר זר זה יוצר בעיות של ייחוד וכדומה. היתה תקופה שיצאתי עם רווק מדהים, אבל הרב שלו טען שהוא לא באמת מבין את המשמעות של קשר עם אמא לילדה. אחרי שלושה חודשי היכרות סיפרתי לו על קשיים מול הילדה, קשיים לא אמיתיים, על מנת לבדוק את תגובתו, והוא אכן קיבל רגליים קרות".
לא סיפור סינדרלה
עבור הנשים החוששות שכניסה להורות יחידנית תחבל בסיכוייהן לזוגיות, מוכנה אביטל לשתף את סיפורה, "שהתחיל כסיפור סינדרלה" לדבריה, על אף שסופו אינו טוב כמו תחילתו. אביטל בת ה-43 הכירה את מי שהפך לבעלה בחודש השביעי להריונה. "לא האמנתי שאמצא מישהו בחודש שביעי וגם לא חיפשתי, אבל חברה של אמא שלי היא גם חברה של אמא שלו, והיא אמרה לה שיש לה מישהי להכיר לבן שלה – יפה וחכמה אבל בהריון מתרומת זרע. אמא שלו אמרה שלדעתה זה לא ישנה לו, ויצאנו לדייט שהתחיל בעשר בבוקר ונמשך עד חמש אחר הצהרים".
"הוא נסע לחופשה של כמה שבועות, שבמהלכה דיברנו כל הזמן, וכשחזר הוא עבר לגור אצלי – חודשיים בלבד אחרי שהכרנו. מתן נולד בדצמבר, ובינואר הוא הציע לי נישואין. התחתנו בחתונה מאד מרגשת ואפילו הצהרנו אבהות על מתן במשרד הפנים. כך שבני אמנם נוצר מתרומת זרע, אבל נולד לתוך מסגרת משפחתית". לרוב המזל, בני הזוג התגרשו כעבור שנתיים. "היו לי ספקות עוד לפני שהתחתנו, ולא הייתי אומרת לו כן לולא הייתי חודש אחרי לידה. היתה לי כמיהה לאהבה, למשפחה ולמסגרת לילד. אמנם עשיתי ילד לבד מבחירה, אבל תמיד יש את התקווה שאולי כן יסתדר משהו. הייתי מסונוורת והסביבה לא יכלה לפקוח את עיני. למרות זאת, אני עדיין מאמינה באהבה ולא דעכה בי התקווה שעוד אפשר להכיר מישהו".
לפנייה לכתב/ת 
