חוה אלברשטיין נפרדת מאהובה עוזרי: "שמעתי שיש כוהנת בכרם התימנים"
"בכל הראיונות שנערכו איתה בעקבות שיתוף הפעולה בינינו, ניסו להוציא ממנה איזו תלונה עליי, 'האשכנזייה'. והיא בשלה, מתעקשת לדבר על מוזיקה, על אמנות". חוה אלברשטיין נזכרת איך גילתה לראשונה את "הזמרת שמנגנת על כלי מוזר", בדברי ההספד שהקריא בשמה שי צברי בטקס ההלוויה
אני ניגשת בחרדה לכתוב כמה מילים על אהובה, ואני מסתפקת בשם אהובה כי כזאת היא הייתה, אהובה מאוד, וזאת היתה מין נחמה למחלה הקשה שבה נלחמה באצילות כזאת. הנה, זאת המילה שהייתי רוצה לומר שוב: אצילות! מילה שכמעט נעלמה מהלקסיקון המתלהם של החיים שלנו בזמן האחרון.
- הלכה לעולמה הזמרת אהובה עוזרי
- נפרדים: השירים הגדולים של אהובה עוזרי
- "נכס לאומי": חברים מספידים את עוזרי
לא הכרתי את אהובה בראשית דרכה. לא הכרתי את "היכן החייל", ואיך יכולתי להכיר? השיר לא הושמע כמעט ברדיו. רק שמעתי שיש זמרת, מעין כוהנת בכרם התימנים, שמנגנת על כלי מוזר. ואז שמעתי ברדיו את "צלצולי פעמונים" ומצאתי את עצמי רצה לחנות הדיסקים לרכוש את היצירה הקסומה הזאת. צליל חדש מלא עוצמה, מודרני וקדום כאחד. ומאז אני מקשיבה לה ועוקבת אחריה, ואפילו זכיתי לשתף איתה פעולה בשנים האחרונות.
בכל הראיונות שנערכו איתה בעקבות אותו שיתוף פעולה, ניסו המראיינים בכל הכוח להוציא ממנה איזו תלונה עליי, "האשכנזייה", הכול כך שונה ממנה ברוח מלחמת התרבות של היום. והיא בשלה, מספרת שהייתה באה לשמוע אותי במועדון הלילה "עומר כאיים" כשהייתה נערה. מתעקשת לדבר על מוזיקה, על אמנות.
מעבר למוזיקה שלה שתישאר איתנו, הייתי רוצה כל כך שהרוח הטובה שלה תשרה על כולנו, דווקא בימים האלה. החיוך שלה, כשישבה עם הבולבול טראנג כמו שיושבים עם תינוק בעריסה ושרים לו. המוזיקה ככוח חיים שאין לעמוד בפניו. השמחה לפגוש אנשים שמקשיבים לה ומעריכים אותה.
יהי זיכרה ברוך.
לפנייה לכתב/ת 
