מוכנים, היכון, רוץ / הקרב על העליון
27 מועמדים מתמודדים על ארבעה כיסאות בבית המשפט העליון, ובימים הקרובים הם יוזמנו לשימוע בפני הוועדה לבחירת שופטים. מי תומך במי, מי מתנגד ולמה "הכול מתנהל בשושו"? מאחורי הקלעים של מערכת המשפט
בימים הקרובים יחל בוועדה למינוי שופטים שלב השימוע למועמדים לבית המשפט העליון. בזה אחר זה יופיעו 27 המועמדים בפני חברי הוועדה וינסו לשכנע אותם שהם הראויים ביותר להיות בין הארבעה שיזכו במינוי הנכסף.
אם חשבתם שהראיון בפני הוועדה יכלול שאלות מהותיות כמו מה עמדתך בנוגע לאקטיביזים שיפוטי או להפרדת דת ומדינה - טעיתם. בניגוד לנהוג בארצות הברית, שם הראיונות עוסקים בשאלות נוקבות על העמדות המשפטיות-פוליטיות של המועמד, בישראל הראיונות מתמקדים רק באישיותו ובקורות חייו ונועדו להתרשמות כללית בלבד (הצעה לערוך למועמדים שימוע בפני ועדת החוקה שיכלול גם התייחסות לעמדות פוליטיות, נדחתה).
בחודש הבא, אחרי שיסתיימו השימועים, תיפגש הוועדה לבחירת שופטים לדיון ראשון בניסיון לגבש החלטה. בדרך כלל בשלב הזה כבר יש הסכמות שנסגרו מאחורי הקלעים במסגרת "דיל" שנרקם בין שר המשפטים לנשיא בית המשפט העליון, אבל הפעם שום דבר לא סגור. שרת המשפטים איילת שקד ונשיאת בית המשפט העליון מרים נאור לא הצליחו בינתיים להסכים ולו על מועמד אחד שיהיה מקובל על שתיהן, שלא לדבר על ארבעה.
שקד רואה במינוי השופטים לבית המשפט העליון את גולת הכותרת של כהונתה ואת ההזדמנות שלה להשפיע על אופיו של בית המשפט העליון בשנים הבאות. לכן היא נחושה בדעתה למנות שופטים שמרנים, שימעטו להתערב בהחלטות הממשלה והכנסת. נאור מצדה יוצאת למה שהיא רואה כ"קרב מאסף" על דמותו של בית המשפט העליון, והיא נחושה למנוע את מה שבעיניה נתפס כהתערבות בוטה בעצמאות בית המשפט העליון וכניסיון פוליטי להשפיע על החלטותיו.
על המחלוקת בין שקד לנאור מרחפים כל העת שני נושאים כבדי משקל, שרק מקשים עליהן להגיע להסכמה: האחד הוא מועד פינוי המאחז הבלתי חוקי עמונה, שנקבע בהחלטת בג"ץ וחידד אצל שקד את הצורך להגביל את כוחו של בית המשפט העליון. הנושא השני הוא מכתב "האקדח המונח על השולחן" ששיגרה נאור לשקד לפני כחודש ובו מחתה על כך ששרת המשפטים לא הביעה התנגדות פומבית להצעת החוק לשינוי הרוב הדרוש בוועדה למינוי שופטים (כיום כדי למנות שופט יש צורך ברוב של שבעה מבין תשעת חברי הוועדה, מה שמחייב הסכמות ודילים, ואילו הצעת החוק מדברת על רוב רגיל של חמישה חברים, מה שיקטין משמעותית את כוחם של השופטים בוועדה).
בוועדה לבחירת שופטים יושבים תשעה חברים: שני נציגים לממשלה (שרת המשפטים איילת שקד ושר האוצר משה כחלון), שלושה נציגים לבית המשפט העליון (הנשיאה נאור והשופטים רובינשטיין וג'ובראן), שני נציגים לכנסת (ח"כ נורית קורן מהליכוד וח"כ רוברט אילטוב מישראל ביתנו, ושני נציגים ללשכת עורכי הדין (עו"ד אילנה סקר ועו"ד חאלד חוסני זועבי). שקד זוכה לתמיכת נציגי הכנסת בוועדה ויש לה גם ברית עם יו"ר לשכת עורכי הדין, אפי נוה, שנציגי הלשכה בוועדה מתואמים איתו (אף שנוה מנסה למצב עצמו כמפשר בין עמדת שקד לנאור). בעמדתה של נאור תומכים כמובן שני השופטים האחרים בוועדה.
החבר האחרון בוועדה, שר האוצר משה כחלון, מסתמן כחוליה המסקרנת ביותר: מצד אחד הוא מחזיק בהסכם קואליציוני המקנה לו זכות וטו על יוזמות של הממשלה והכנסת שנועדו להצר את כוחו של בית המשפט העליון - מה שאמור לכאורה להציב אותו לצד השופטים בוועדה. מצד שני, כחלון מעוניין מאוד למנות לעליון את נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט יוסף אלרון, אבל נאור והשופטים מתנגדים לכך נחרצות, מה שעלול לדחוף אותו למחנה שקד התומך גם הוא במינוי.
מינוי אלרון מסתמן כרגע כסלע המחלוקת הגדול ביותר המונע דיל כולל על המינויים. חברי הוועדה התומכים במינוי לא הצליחו לקבל הסבר מניח את הדעת לכך שהשופטים בוועדה מתנגדים לו. הנימוק היחיד שקיבלו היה שהוא "לא קורץ מהחומר של העליון". "מה זה קורץ? מי קובע מי קורץ?", שואלים התומכים. "איך ייתכן ששופט שהגיע למעמד של נשיא בית משפט מחוזי ונחשב לשופט טוב מאוד, מנהל בחסד ובעל מזג שיפוטי נוח לא קורץ?". בהיעדר תשובה עניינית, המסקנה של התומכים היא שבעליון פשוט רוצים מישהו "משלהם".
נכון להיום כחלון מתעקש. "ייהרג ובל יעבור", הוא אומר. לצד הכעס על הפסילה הגורפת והבלתי-מוסברת יש להניח שהוא גם חש שהשופטים נוהגים בו בכפיות טובה, בנוסח "אני נשכב על הגדר בשבילם ומה כבר ביקשתי?". גם אחרי שאחד מבכירי השופטים התקשר אליו והפציר בו לא להסכים למינוי אלרון, שוב כי הוא "לא קורץ", כחלון לא שינה את עמדתו. לקולות המנסים להשפיע על שר האוצר הצטרף שלשום גם נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק, שאמר בכנס בבאר שבע "הלוואי שכחלון יצביע באופן עצמאי ויתמוך בעמדת השופטים". היו כאלה שראו בדברים רמז עבה בעניין אלרון.
אגב, לא כל שופטי בית המשפט העליון שותפים להתנגדות למועמדותו של אלרון. "הכול פה מתנהל ב'שושו' ואף אחד לא הסביר לנו מדוע הוא רע או טוב", אמר אתמול אחד השופטים.
סוגיה נוספת שבמחלוקת בין המחנות היא מינוי השופט הערבי. בעוד שופטי בית המשפט העליון מעדיפים את השופט המחוזי ג'ורג' קרא, הפוליטיקאים ונציגי לשכת עורכי הדין מבקשים למנות את שופט המחוזי חאלד כאבוב. הפוליטיקאים מציינים שכאבוב הוא מוסלמי (לעומת קרא הנוצרי), והעדפתו תהווה מחווה לחמישית מתושבי המדינה, ומציינים גם את היותו שופט רב-תחומי (בניגוד לקרא הפליליסט).
גם במקרה זה המחלוקת לא נשארת עניינית, ובאחרונה הופץ בקרב חברי הוועדה מכתב שכתב השופט קרא בשנת 2003 המעיד לדעת המפיצים על שיקול דעת בעייתי מצדו. בצעד חסר תקדים ובניגוד לכלל ששופטים מתבטאים אך ורק בפסקי הדין שלהם, שיגר קרא מכתב לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין ולראש אגף החקירות במשטרה ובו תלונה על עורכת דין שהופיעה בפניו ולדבריו "התפרצה" וכינתה אותו "חוצפן".
שלשום נחשף ב"ידיעות אחרונות" פרוטוקול סודי מדיון הוועדה לבחירת שופטים שבו התעמתו נאור וח"כ אילטוב על רקע דרישתו להיפגש עם המועמדים לשפיטה בערכאות הנמוכות. הפרוטוקול סיפק הצצה נדירה לאווירה הקשה ולמחלוקות בין חברי הוועדה - ואפשר רק לשער שהדיונים על בחירת השופטים לבית מהשפט העליון, שהם גולת הכותרת של עבודתה, יהיו סוערים בהרבה.
לפנייה לכתב/ת 
