2016, הדהמת אותנו. הסיפורים שעשו את השנה
בית חרושת לחדשות, ארדואן המטהר, משאלי עם מהפכניים, נשיא שרוצה להשמיד "מיליוני מסוממים" וחלב הסורית שלא מפסיקה לדמם לנגד עינינו. אנשי דסק החוץ מסכמים שנה מטלטלת בעולם, (כמעט) בלי שום מילה על טראמפ
שנת 2016 מתקרבת לסיומה, ואם חשבנו שכבר ראינו הכול ונדהמנו מכל הסיפורים שהעולם הגדול סיפק לנו (למשל, בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית), קיבלנו ביום שני בערב שלושה אירועים מטלטלים בזה אחר זה - בטורקיה, בשווייץ ובגרמניה - שהותירו אותנו פעורי פה. זה התחיל בהתנקשות בשגריר הרוסי בתערוכת צילום באנקרה, המשיך בפיגוע ירי במרכז איסלאמי בציריך והמשיך עם פיגוע דריסה המוני בברלין.
אילו עוד סיפורים הדהימו אותנו בשנה החולפת? הנה הבחירות שלנו:
שלום, משאל
52 שנות סכסוך, 220 אלף הרוגים, שבעה מיליון בני אדם שנאלצו לעזוב את בתיהם ומדינה אחת שנמצאת עמוק בבוץ. עם נתונים כאלה, תוצאות משאל העם לסיום מלחמת האזרחים בקולומביה היו אמורות להיות ברורות. לאחר ששני הצדדים - הממשלה וארגון המורדים FARC - הגיעו להסכם שלום היסטורי, נותר לאזרחים במדינה הדרום אמריקנית רק להצביע בעד, ולהפוך את ההסכם לרשמי. אבל זה לא קרה.
באחת ההפתעות הגדולות של שנה שתיזכר בעיקר בגלל ההפתעות והמהפכים שהיו בה, הצביע רוב קולומביאני נגד ההסכם. וזה לא היה משאל העם החשוב היחיד שהסתיים בהצבעת נגד מהדהדת מול השלטון שניסה להעבירו. ראש הממשלה הבריטי דיוויד קמרון עזב אחרי ה"ברקזיט", ראש הממשלה האיטלקי מתיאו רנצי התפטר בעקבות הכישלון שלו - והלקח שכנראה נלמד מכך ל-2017 הוא ששלטון נבחר צריך להחליט בעצמו על הדרך, ולא לפנות לעם לאישור.
בקולומביה לא חיכו ל-2017. הנשיא חואן מנואל סנטוס, שבתפנית מדהימה זכה בפרס נובל לשלום באותו השבוע שבו הפסיד במשאל העם שהוביל, חידש מיד את שיחות השלום עם המורדים, וחתם איתם על הסכם חדש, דומה לזה שלא אושר. אבל הפעם הוא לא פנה לעם. הקונגרס, שנדרש לאשרו כתחליף, הצביע 0:130 לטובת הסכם השלום, כשהאופוזיציה בחרה להימנע.
המכשולים המשפטיים עדיין לא נגמרו, המתנגדים ממשיכים לטעון כי הממשלה נתנה הנחות גדולות לטרוריסטים רוצחים, אבל השורה התחתונה היא שבקרוב עשוי להיפתח עידן חדש בקולומביה, עידן של שלום.
(סער הס)
ארדואן נופל - וקם!
בליל יום שישי ב-15 ביולי 2016, קצת לפני השעה 23:00, התחילו הדיווחים הראשונים - אנשי צבא טורקים מנסים להפיל את שלטונו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, שבכלל נופש במרמריס שבדרום-מערב המדינה. זה התחיל כחדשות רעות מאוד לנשיא שהולך וקורץ לאיסלאם יותר ויותר, אבל ככל שחלפו הימים והשבועות נראה שהייתה כאן הזדמנות פז להתנקם בכל מי שהוא רק רוצה.
אנשי "מועצת השלום הטורקית" - לוחמים שהצהירו כי מטרתם להשיב חוקה חילונית ודמוקרטית למדינה - הסתערו על מבני ממשל מרכזיים, בהם בניין הפרלמנט והארמון הנשיאותי. ניסיון ההפיכה הזה החזיק מעמד כ-10 שעות, שבמסגרתן עברה המדינה כולה טלטלה ענקית, כ-300 בני אדם נהרגו ויותר מ-2,000 נפצעו. הגשרים המובילים לאירופה נותקו, שדה התעופה הבינלאומי אטאטורק באיסטנבול נסגר ורשתות חברתיות נחסמו. המפקדות הראשיות של המשטרה באזור אנקרה הופצצו והמורדים אף הצליחו להשתלט על כיכר טקסים שבלב איסטנבול. הצעד הבא היה להשתלט על כלי התקשורת, והשעה עדיין לא 1:00 בלילה.
ארדואן, שכאמור בכלל שהה בחופשה, הופיע כשעתיים לאחר תחילת ניסיון ההפיכה בראיון זכור במיוחד - דרך אפליקציית FaceTime ברשת CNN TURK - כשהמגישה אוחזת בטלפון נייד ובו תמונתו המקרטעת של הנשיא, שמכריז מבעד למסך הקטנטן: "אני עדיין השליט". הנשיא הטורקי קרא לאזרחים לצאת לרחובות ולהתנגד בכל הכוח לניסיון ההפיכה. פחות משעתיים אחר כך כבר נחת באיסטנבול, ותוך שעות ספורות נאם בנמל התעופה אטאטורק והודיע: "הכוחות המזוינים אינם שולטים במדינה או מובילים את המדינה".
החיילים המורדים בכיכר טקסים נכנעו, נמל התעופה אטאטורק שב לידי כוחות הממשלה, וכך גם הגשרים המרכזיים המובילים לאירופה. הרמטכ"ל הטורקי שנלקח בשבי שוחרר, וכלי התקשורת שנסגרו נפתחו שוב. כבר אז הבהיר הנשיא כי הוא "ינקה" את שורות הצבא וידאג לטפל בכל מי שהיה מעורב. אבל מסתבר שלא רק אנשי צבא היו על הכוונת של ארדואן - אלא גם אנשי משטרה, מערכת המשפט, עיתונאים ואנשי חינוך.
הממשלה הטורקית מיהרה להאשים את איש הדת הגולה ויריבו המר של ארדואן, פתהוללה גולן, כמי שעומד מאחורי ניסיון ההפיכה. אף שגולן עצמו הכחיש בתוקף את מעורבותו, החל ארדואן ב"מסע טיהור" חסר תקדים במדינה נגד "אנשי גולן" או כל אדם החשוד בתמיכה במנהיג שהוגלה, ולא מעט חושדים שתוכנית הטיהור הזו ישבה לה במגירה ותוכננה מראש. לפי הממשל הטורקי, קרוב ל-9,000 חיילים וקצינים, שמהווים אחוז וחצי מכוח האדם בצבא, היו מעורבים בניסיון ההפיכה הכושל וכונו "רשת טרור של איש הדת פתהוללה גולן".
יותר מ-60 אלף חיילים, שוטרים, שופטים, מורים ועובדי ציבור נעצרו, הושעו או פוטרו. בין השאר הודחו 1,577 דיקנים באוניברסטאות, נסגרו 1,043 בתי ספר פרטיים, והוצאו צווי מעצר לעשרות עיתונאים. איך קשורים מוסדות חינוך וכלי תקשורת לנושא? לגולן, שנמצא בארה"ב, היו רשתות חינוך בטורקיה והשפעה בתקשורת ובמערכות שלטון מקומיות, ולארדואן ניתנה הזדמנות פז לנצל את מצב החירום במדינה ו"לרענן" ללא הפרעה את כל הרשויות.
(דניאלה רגב)
חדשות מזויפות על מגש של פיצה
ב-4 בדצמבר נכנס אדגר מדיסון וולץ' לפיצרייה בוושינגטון, כיוון רובה לעבר עובד ואחר כך ירה ברצפה. כשנעצר סיפר שהגיע לפיצרייה בשביל לחקור אם הילרי קלינטון ניהלה משם רשת לסחר ילדים לזנות. ייתכן שהסיבה לתקרית הירי התמוהה מגיעה מעיר שרחוקה אלפי קילומטרים מוושינגטון. בתקופה שבה צורכים את החדשות דרך פייסבוק וטוויטר, וכשהמיאוס מכלי תקשורת ותיקים וחוסר האמון בהם גדול מתמיד, מצאו עשרות נערים בעיר ולס במקדוניה דרך להתעשר.
לפי נתונים של "גרדיאן" ו"באזפיד", בוולס פועלים כ-200 אתרי חדשות מזויפים. רובם הוקמו בשנה שעברה, שנת הבחירות בארה"ב, ופונים לקהל האמריקני. חלק ממפעילי האתרים מתחזים לאתרי חדשות מוכרים, אחרים ממציאים שמות כמו USA Daily News 24. המגמה, במהלך הקמפיין בארה"ב ואחריו, ברורה - בעד דונלד טראמפ ונגד הילרי קלינטון. אידיאולוגיה פוליטית לא עומדת מאחורי הבחירה הזו, אלא רצון לספק את הקוראים.
בביקור של AP בוולס נפגש כתב של סוכנות הידיעות עם נער שמפעיל יותר מעשרה אתרים מהקומה השנייה של מתנ"ס בעיר. למרות ההשפעה הגדולה שלו על השיח הפוליטי ברשת, אין לו נקיפות מצפון. בין הידיעות שפורסמו השנה והגיעו למיליוני גולשים: הבעת תמיכה של האפיפיור בטראמפ וסיפורו של איש FBI שקשור לחקירת פרשת המיילים של קלינטון, וכביכול רצח את אשתו והתאבד.
"לא הכרחתי אף אחד לתת לי כסף", דמיטרי אמר להגנתו. "אנשים מוכרים סיגריות, אלכוהול. זה לא חוקי. למה העסק שלי לא חוקי? סיגריות הורגות. אני לא הרגתי אף אחד". בשבוע שבו התראיין ל-NBC פתח וולץ' באש בפיצרייה. בציוץ שעלה לו בתפקיד כתב מייקל פלין ג'וניור, חבר בצוות המעבר של טראמפ ובנו של היועץ החדש לביטחון לאומי, משפט שמשקף את רוח התקופה: "עד שיפריכו את 'פיצה-גייט' - זה ימשיך להיות סיפור חדשותי".
(יואב תירוש)
והעולם שתק בסוריה: בוכים על חלב שנשפך
בצל הדיווחים על מעשי הזוועה בחלב, תפסה את עיניי קריקטורה אחת מהעיתונות הערבית שבה רואים ילד שעוזב את עיר הקרבות הסורית ובידו חוט שבסופו לא עפיפון, אלא עלה תאנה שמכסה את מבושיה של הקהילה הבינלאומית.
"מה שקורה בחלב זו המורשת של ברק אובמה", זועקים רבים בימים האחרונים. אך עם כל הכבוד לזעזוע המוצדק, הטבח בעם הסורי לא החל בחלב וגם לא יסתיים בחלב, למרבה הצער. קו פרשת המים נרשם אי שם באוגוסט 2013, כשהמשטר הסורי ביצע טבח כימי באוכלוסייה אזרחית ליד דמשק ורצח כ-1,500 בני אדם ופצע אלפים.
ההתגלגלות של אפיזודת הטבח הכימי מסמלת את כל הסיפור העצוב של המלחמה בסוריה וההתנהלות המבישה של הקהילה הבינלאומית, שלא מצליחה לפעול אפילו במישור ההומניטרי. הכול ציפו שאחרי שבשאר אסד חצה את הקו אדום של ברק אובמה, הממשל האמריקני יגיב בעוצמה ואולי יביא להפלת המשטר. אך ברגע האחרון אובמה נסוג ואפשר לרוסיה להיכנס לעובי הקורה. כך נרקחה באו"ם עסקת פירוק הארסנל הכימי של המשטר הסורי, ארסנל שעד היום לא נראה שהמשטר התפרק ממנו לגמרי, ונראה שהוא עדיין עושה בו שימוש מעת לעת.
שלוש שנים אחרי אותו רגע מכונן, המילים "קו אדום" או "אסד חייב ללכת" נראות יותר מתמיד כקלישאה ואת ההרוגים שמספרם נאמד במאות אלפים כבר אי אפשר לספור. ההשפעה של הממשל האמריקני על המתרחש בסוריה נמצאת בשפל חסר תקדים, ובמקביל נמצאת ההשפעה של רוסיה במדינה הערבית בשיאה - הן במישור הצבאי והן במישור הדיפלומטי. אם להיות הוגנים, גם בצד של "המורדים" נתקשה למצוא יותר מדי חסידי אומות עולם, אבל בשורה התחתונה - מי שמשלם את המחיר הנורא הם אזרחים בלתי מעורבים וחפים מפשע, אנשים שימשיכו לשלם בחייהם גם בשנת 2017 לנוכח אוזלת ידה של הקהילה הבינלאומית. אלא אם דונלד טראמפ יפתיע את כולם. ימים יגידו.
(רועי קייס)
אין דין ואין דיין: רישיון להרוג מטעם הנשיא
ב-30 ביוני 2016 הושבע רודריגו דוטרטה לנשיא הפיליפינים. דוטרטה בן ה-71 כיהן במשך 27 שנה כראש העיר דבאו סיטי ואז נבחר לעמוד בראש ארצו על בסיס הבטחתו לחסל את הפשיעה במדינה בכל מחיר. וכשדוטרטה אמר "בכל מחיר" הוא באמת התכוון לזה. תשכחו מפעולות מודיעין מקדימות, מעקב אחר חשודים, מעצרים, משפטים, הכרעות דין וערעורים. את כל אלה חסך לעצמו הנשיא החדש, שיש מי שכינה אותו "דונלד טראמפ של הפיליפינים", אבל האמת היא שאת דונלד טראמפ צריך לכנות "רודריגו דוטרטה של ארה"ב".
מאז תחילת כהונתו של דוטרטה לפני חצי שנה, הרגו כוחות הביטחון הפיליפיניים 2,000 בני אדם שנחשדו בסחר בסמים ובעבירות פליליות אחרות ויחידות חיסול מסתוריות הרגו 3,000 חשודים. ארגוני זכויות אדם בעולם זעקו וכך גם מדינות במערב, אבל את הנשיא הפיליפיני החדש הביקורת לא הרתיעה. כך הוא טיפל בפשיעה כשהיה ראש עיר וכך הוא מטפל בפשיעה במדינה כולה - ולעזאזל זכויות אדם ומנהל תקין.
אם מועצת זכויות האדם של האו"ם ובית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג עדיין לא נדהמים והמומים בגלל חיסולם של 5,000 בני אדם שמעולם לא הובאו בפני בית משפט, אז אולי הדברים האחרונים שאמר דוטרטה יזרזו אותם לפעול למען הצדק - ואם לא אז לפחות למען כבודם. דוטרטה נשא דברים בפני אנשי עסקים וסיפר שכראש עיר הוא הרג בעצמו חשודים בפשיעה כדי לשמש דוגמה למשטרה. ואיך הוא עשה זאת? כך הוא סיפר: "הסתובבתי ברחבי דבאו סיטי עם האופנוע שלי וחיפשתי אחר בעיות. ממש חיפשתי עימות כדי שאוכל להרוג. עשיתי זאת בעצמי כדי להראות לבחורים (במשטרה) שאם אני יכול לעשות את זה אז למה לא אתם".
ומה חושבים אזרחי הפיליפינים על נשיאם המחסל, שקרא לנשיא ארצות הברית ברק אובמה "בן זונה" ושהבטיח "להשמיד שלושה מיליון מסוממים כפי שאדולף היטלר רצח יהודים"? שמונה מתוך עשרה פיליפינים אמרו בסקר שפורסם ממש באחרונה שהם חוששים שהם או מישהו שהם מכירים יהיה קורבן של מדיניות החיסולים של דוטרטה ללא משפט. עם זאת, רוב הנסקרים, 85 אחוזים, אמרו שהם מרוצים מאוד מהמלחמה שמנהל הנשיא שלהם בסמים. אז הקהילה הבינלאומית שותקת - כי מתיחת ביקורת ללא פעולה אמיתית כמוה כשתיקה - ולפיליפינים טוב שיש מישהו שמנקה להם את הרחובות, גם אם על הדרך הוא מחסל אנשים חפים מפשע. מדהים.
(רועי סמיוני)
לפנייה לכתב/ת 
