צבעים של שנאה: "רוצים להיות גזענים? צאו מהכדורגל!"
בצהוב-שחור, צהוב-כחול או אדום-לבן, הסרט "צבעים של שנאה" שישודר בערוץ הראשון (שלישי, 21:00), מציג את השנאה והגזענות הממוסדת בכדורגל הישראלי, דווקא לצד התפקיד המרכזי שנטל על עצמו הענף בעולם: "לעומת כל הלאומנות והדתיות בעולם, הכדורגל מנסה להיות נאור". ראיון עם אופיר טריינין ושאול ביבי. צפו בקטע מהסרט
פעולה נטולת מחשבה או הגיון ספורטיבי, מלבד הגיון אחד - של גזענות ושנאה. שני אלה עומדים בלב הסרט, אשר ישודר ביום שלישי הקרוב בשעה 21:00 בערוץ הראשון, ועוד קודם לכן בשעה 19:00 בסינמטק ירושלים בפסטיבל לקולנוע יהודי.
מי שלקח חלק בסרט הם הבמאי אופיר טריינין ("גם כשעיניי פקוחות", זוכה דוקו-אביב 2010) והעיתונאי שאול ביבי, ביוזמת מחלקת התעודה של הערוץ הראשון וששי אפרתי, עוברים במהלך הסרט במקומות המוכרים לנו אוהדי הספורט: דרך סדאייב וקדאייב, ראדי וטועמה, אמייה טגה ועוד. הגזענות כך מסתבר, היא לא רק בצהוב-שחור כמו שחשבנו. היא גם בצהוב-כחול, באדום-לבן ובכתום-שחור. אם תרצו – היא בכחול-לבן. יש אינספור צבעים לשנאה.
"האלימות והשנאה ממוסדים"
"היום בבוקר (בוקר הראיון) אמר אלי טביב שהורים לא רוצים לבוא עם הילדים למשחקים. ושם בדיוק אנחנו פותחים את הסרט, עם הדילמה של האבא, שלי, ללכת עם הבן שלו לכדורגל. זו לא אמירה פוליטית, אבל זו אמירה מכאיבה".
שאול ביבי, בן 52, הוא עיתונאי ותיק ואוהד בני יהודה אפילו יותר ותיק, שנעדר תקופה ארוכה מהיציעים לאחר תאונת דרכים קשה שעבר. כשחזר, יחד עם בנו בן ה-7, נדהם לגלות שהחוויה עם ילד, כבר לא נוחה כמו פעם. "אלימות וגסות רוח תמיד היו, אבל זה קיבל צביון מאוד גזעני עם רגשות טעונים. כשהייתי הולך לבד זה לא הגעיל אותי, לא ייחסתי לזה חשיבות. עם ילד זה פתאום נשמע רע".
טריינין: "דרך המסע הזה שעברנו אפשר ללמוד הרבה על החברה שלנו. אפשר ללמוד על האנשים, על האלימות, על יחסי פוליטיקאים ואינטרסים לאווירה בחברה".
עוד מימי הגשש, הסטיגמה על כדורגל היא שזה מקום אלים. אז מה השתנה?
שאול: "היום האלימות והשנאה ממוסדים. יש התכוננות, מעורבות פוליטית. פעם זה היה ספונטני, פה אתה רואה תהליכים. בנוסף, הכדורגל בעולם במקום אחר לגמרי. היום זהו מקום נאור, מנסה להיות נאור. לעומת כל הלאומנות והדתיות בעולם, לעומת מה שקורה עם טראמפ או פוטין, הכדורגל מציג מקום של רב תרבותיות. הכדורגל לא רוצה את הגזענות, זה הורס אותו. הכדורגל בעולם כיום זה אחד המקומות הכי שפויים שיש".
למרות שמקרי האלימות באירופה חמורים יותר מישראל
"נכון, אבל אז מה? אני לא טוען שהכדורגל הישראלי הוא מכוער בהשוואה לאחרים. אנחנו באים ואומרים תראו כמה זה מכוער ושאפשר לטפל בזה".
למה סרט כזה יוצא בעצם עכשיו, ולא לפני 20 שנה כשהיו נוהמים ביציע לסיריל מקנאקי?
"הכדורגל שלנו השתנה בגלל כניסה מאסיבית של שחקנים ערבים, של קבוצות ערביות, וגם המון שחקנים זרים וביניהם שחורים. אפשר היה להתחיל אז, אבל זה לא היה ממוסד כמו היום".
אז למה הארגונים הממוסדים האלה מחפשים "קורבנות" בכדורגל?
אופיר: "בנצי גופשטיין למשל, גם בסרט, אומר שהוא מגיע רק למשחקי בית"ר מול סכנין. כי זה משחקים של המדינה. לנבחרת הוא כנראה לא מגיע. נוח לו להגיע לשם ולהשפיע על החבר'ה הצעירים. פוליטיקאים נהנים מזה. מירי רגב, אחמד טיבי, אורן חזן, כולם באים למגרשים ומשיגים קולות. וזו הנקודה הבעייתית, הרי מי אמור לטפל בגזענות? הפוליטיקאים. אבל הם אלה שמבעירים את השטח".
היה משהו שגיליתם בסרט והפחיד אתכם?
אופיר: "מה שמפחיד אותי זו התפשטות התופעה של אי קבלת האחר".
שאול: "הפוליטיקאים הפחידו אותי. הם מתכחשים לזה. ההיתממות שלהם מרתיעה".
אותי דווקא הפחידה העובדה שמלבד ג'ימי טורק, אף שחקן ערבי בכיר לא רצה לדבר על הבעיה
אופיר: "לדעתי הם מיואשים. מרגישים שזה דבר חסר תקנה. וזה הכי מפחיד".
"החברה יותר קיצונית מהכדורגל"
הסרט מסתיים, ולא אל תדאגו זה לא ספויילר, עם לחיצת יד של אוהד בית"ר מארגון לה-פמיליה לשעבר, דודי מזרחי, עם שחקן בני סכנין, מוחמד גאדיר. מעין סגירת מעגל לקטע מפורסם שצולם על השניים, בו מזרחי אפילו לא מוכן ללחוץ את ידו של גאדיר בביתו, כשהיה בארגון.
הכדורגל הוא בבואה לחברה, או הקצנה למה שקורה בכדורגל?
אופיר: "אני חושב שהחברה שלנו יותר קיצונית מהכדורגל".
שאול: "אני דווקא חושב שהכדורגל הישראלי כן הולך למקומות טובים, הוא מתקדם. החברה שלנו יותר גזענית וקיצונית ממנו. תסתכל בעולם - הכדורגל הוא פנים לחברה מתקדמת. ככל שהחברה מתקדמת, הכדורגל מתקדם. אכזבה למשל בסרט הגזענות של אוהדי מכבי ת"א, המועדון הכי עשיר, מפואר, מתקדם, ויש שם גזענות נוראית".
"היום גזענות ואלימות הורסים את הכדורגל. זה מפעל ענק של כסף ופיפ"א ואופ"א מוציאות את הגזענות מהיסוד, וזה לא בגלל טוב הלב שלהם, אלא בגלל כסף. אם תהיה גזען לאפריקאים
, איך תגיע עם הענף לאפריקה? היום הכדורגל הוא תמונה הפוכה למה שקורה בעולם. זה לא מתאים בו. כדורגל זה עולם של שפיות ונורמליות. זה הפך להיות יעד תיירותי לאנשים. הכדורגל הוא אפילו משהו חתרני ביחס לעולם".
היית מצפה שבפעם הבאה שיש קריאות גזענות שהשופט בישראל יפסיק את המשחק?
"כן, להפסיק מיד. זה אקט מדהים, מונומנטלי. וזה קורה בזמן אמת, כי אתה מעמיד אנשים בדילמה - זה או שאתם אוהבים כדורגל, או שאתם גזענים. רוצים להיות גזענים? צאו החוצה!".
אז מה מוסר ההשכל מהסרט?
אופיר: "שגזענות זה דבר רע ומכוער, אבל דווקא הכדורגל יכול להראות לחברה כיצד להתנהג".
לפנייה לכתב/ת 
