"כל חיי אני משלמת, ועכשיו? אני הזקנה במסדרון"

"אבא שלי פשוט זרוק פה"

כאב המשפחות - שיבא, תל השומר - 115.5% תפוסה

אין חדרים פנויים. עומס בביה"ח שיבא(צילום: שאול גולן)

אתמול, יום שני, עדיין המתינו במסדרון.

"אמרו לנו שאין מקום בחדרים ולכן הוא חייב לישון כאן", אמרה אתמול ג'ובאני בתסכול. "אני יודעת שיש עומס, אבל מודה שהתפלאתי. איך נותנים ככה לאדם מבוגר, בן 84, פשוט להיות זרוק פה. אבא שלי צריך לקבל טיפול נורמלי, לישון בתוך חדר מסודר, לא לחכות ימים במסדרון. אני לא מבינה את זה — למה דווקא הוא. אין קצת כבוד לאדם בגילו? פשוט אומרים לנו 'אין מקום'".

אלא שלצוות, למרבה הצער, לא הייתה יכולת לתת מענה אתמול לאב ולבתו. החורף הביא עימו עומסים חריגים למסדרונות שיבא, ואפילו החולים המבוגרים נאלצו לסבול מול גלי החולים שהציפו את חדר המיון ואת המחלקות. (צחי דבוש)

"הזמן עובר יותר לאט כשכואב לך"

המתנה שלא נגמרת - איכילוב, תל־אביב - 124.3% תפוסה

ממתינים שעות לראות רופא. ביה"ח איכילוב(צילום: שאול גולן)

איציק נקש ממתין כבר חמש שעות לצילום. "הגעתי לפה ב־11 בבוקר אחרי שנחתכתי עד הגידים והאצבע שלי לא זזה", סיפר אתמול בשעות אחר הצהריים. "אני מחכה פה שעות, יש פה המתנה שלא נגמרת. הזמן עובר עוד יותר לאט כשכואב, אבל אין מה לעשות, סובלים בשקט".

עשרות חולים כמו איציק נקש המתינו אתמול בחדר המיון ומחוץ לחדרי האשפוז באיכילוב. יפית מתל־אביב, למשל, חשה לא בטוב כבר בשבת והייתה בטוחה שמדובר בשפעת. אתמול בעבודה הבוסית שלה זיהתה תסמיני אירוע מוחי, ויפית פונתה במהירות לבית־החולים. "מ־10 בבוקר אני פה ואמרו לי לחכות", סיפרה, לצד בנה הדואג והמתוסכל.

רק כעבור ארבע שעות עברה יפית בדיקת סי־טי, שאחריו התבשרה כי אכן מדובר באירוע מוחי. אלא שגם אז נמשכה ההמתנה לטיפול. "זה פשוט בושה", אמר הבן לאנשי צוות רפואי, "אמרו לכם שהיא עם אירוע מוחי, תטפלו בה". אלא שלהם, עם כל הרצון הטוב, לא היה איך לסייע באופן מיידי: העומס פשוט גדול מדי. (צחי דבוש)

אתה רועד במיטה — וכולם מסתכלים"

עד אפס מקום - הדסה עין-כרם, ירושלים - 139.2% תפוסה

המסדרונות מלאים עד אפס מקום. הדסה עין כרם

על פי נתוני משרד הבריאות, התפוסה היומית הכוללת בבית־החולים הדסה עין כרם בירושלים בימים אלה היא 139.2%. אבל אתמול, בחדר המיון, הגיעה התפוסה לנתון בלתי אפשרי של 180%. זו, כמובן, הערכה משוערת ונזילה: אל המקום לא הפסיקו להגיע חולים כל העת, והמסדרונות התמלאו עד אפס מקום.

במחלקות המצב לא טוב בהרבה. "כבר כמה ימים אני לא מרגיש טוב", אומר חולה בשנות ה־50 לחייו, תושב שילה, ששוכב על מיטה במסדרון. "יש לי רעידות בגוף וכלום לא עוזר. אבל זה נורא קשה לשכב פה. אתה רועד, וכולם מסביב מסתכלים עליך".

באופן מפתיע, בסמוך לחדר המיון עומד חדר גדול, ריק ומיותם. סגן מנהל בית־החולים, ד"ר אשר שלמון, מודה שבעבר פתח את החדר לחולים בעיתות צפיפות גבוהה. "כרגע החדר לא ערוך לקבלת חולים", הוא מסביר. "בשנה שעברה פתחתי אותו לפרקים, אבל כרגע הוא לא עוזר לנו. הרופאים עובדים מסביב לשעון — וכל הצוות נותן שעות נוספות". (דני אדינו אבבה)

"אנחנו כבר 14 שעות במיון מחכים לניתוח. אמרו לנו שאנחנו מיועדים לעבור למחלקה אבל שאין מקום. המצב כאן בושה למדינה שלנו", אומרת רויטל (46) שממתינה בחדר המיון של בית החולים הדסה עין כרם עם אביה הקשיש לאחר ששבר את האגן בעקבות נפילה אתמול בערב.

לדבריה, "היה עומס גדול במיון אנשים שכבו במסדרון מיאה אחר מיטה כמו במסלול המראה". עם זאת היא מבקשת לשבח את הצוות המטפל: "זה נראה כאילו הרופאים, האחיות והצוות המסייע קורסים תחת העומס אבל נותנים את הנשמה. האשמה היא בממשלה ולא בהם הכל עניין של כסף". (עומרי אפרים)

"זה אנושי שאישה בגילי תשכב ככה במסדרון?"

הצפיפות במחלקות - רמב"ם, חיפה, 104.4% תפוסה

זה אנושי שאישה בגילי תשכב ככה במסדרון? עומס ברמב"ם(צילום: שאול גולן)

 מננה פדידה שוכבת במיטת בית־החולים במסדרון של מחלקה פנימית א' במרכז הרפואי רמב"ם. היא בת 86, ואת הלילה כולו העבירה בחדר המיון. בסופו, עייפה ומותשת, הובלה על ידי בני משפחתה לפנימית, בתקווה למצוא מנוחה באחד החדרים. אבל כשהגיעו התברר שהמסע המפרך הזה עוד לא נגמר: המחלקה בתפוסה מלאה — ואת הטיפול הרפואי היא תקבל במסדרון.

"כולם חולפים על פניי, כולם שומעים מה יש לי וממה אני סובלת, ולא יכולים לעזור", אומרת פדידה בכאב. "זה אנושי שאישה בגילי תשכב ככה במסדרון? זה נורמלי שכל החיים אתה משלם לקופות החולים ולביטוח, ובסוף עושים ממך 'הזקנה במסדרון'? בושה שלנו כמדינה שככה מטפלים בחולים".

בתה של פדידה, דינה ביטון, זועמת. "זה פשוט בלתי נתפס", היא אומרת. "אמא כמעט בת 90, ומשאירים אותה במסדרון כי אין מקום בבית־החולים. זו פשוט שערורייה. אישה כזאת, בגילה המופלג, לא רואה שום פרטיות".

מננה פדידה לא לבד. במסדרון הצר והארוך בבניין הישן ברמב"ם שכבו אתמול שבעה חולים במיטות. "זה חוזר כמעט בכל חורף", סיפרה אתמול האחות האחראית במחלקה, זיוית זלץ. "אנשים מבוגרים מגיעים אלינו אחרי שעות של המתנה במיון, הם סובלים ממחלות כרוניות, ממחלות סופניות, מקשיי נשימה — ולצערי בגלל העומס אנחנו לא יכולים לקלוט אותם כראוי.

"ביממה האחרונה היה פה חולה ששכב 52 שעות במיון, ואז כשהוא הגיע אליי למחלקה ולא היה לנו חדר עבורו הוא חיכה כמו כולם במסדרון", ממשיכה זלץ. "זה קשה במיוחד שאדם מבוגר עולה אלינו סוף־סוף למחלקה, ואז אני וצוות האחיות המסור שלנו נאלצים להסביר לחולה ולמשפחתו שאין הרבה מה לעשות — אנחנו בתפוסה מלאה. לשים חולה במסדרון זה נוראי, אבל גם העומס נוראי".

הסגנית שלה, האחות איילת גולדפגן, מודה שהצוות עומד חסר אונים מול העומס והמשאבים המגובלים. "אנחנו בתפוסה של 130-120 אחוז, עם שבע אחיות בבוקר וחמש אחיות בלילה", היא מספרת. "זה מאוד קשה לכולם. זה לא מצב נורמלי, לטפל ככה בחולים. זה קשה לנו, הצוותים הרפואיים, ובעיקר לחולים. מגיע להם לקבל פרטיות ואינטימיות בחדרים, אבל בגלל העומס אין לנו איך לעזור להם. הם נשארים שעות, לפעמים גם ימים, במסדרונות שלנו. זה לא אנושי". (איתן גליקמן)

השתתפה בהכנת הידיעות: אילנה קוריאל

הכתבה מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות"