בלי גבולות: למה צריך להקטין את בת הזוג?

אתה בעל למופת.

מפרנס את המשפחה. עוזר עם הילדים. אוהב את אשתך. דואג לפנק אותה. משוויץ בה מול החברים. ואפילו לא שוכח את יום ההולדת שלה.

עד שהיא מעלה לך את הסעיף. עד שאתה מאבד את העשתונות. לא, אתה לא מרים עליה יד. ואפילו לא מקלל. מה פתאום, אתה הרי בעל למופת. אתה רק מקטין אותה. מגמד. מבטל. מעליב. משפיל. בעקיצות קטנות. בביקורת ארסית. במבט מזלזל. בתנועות עצבניות. מכבה אותה. הורג אותה לאט לאט מבפנים.

"איזה מין אוכל זה?". "מה שמת פה, זה לא טעים". "מה יהיה? את לא מסוגלת לעשות כלום?". "אוף, איך אני יכול לסמוך עלייך". "תני לי, תני לי, אני אטפל בזה, גם כן את". "מה, עוד לא עשית כביסה?". "איפה לעזאזל תקעת את החולצה שלי?". "תגידי לי, את סתומה?". "מה עובר עלייך?". "שוב את בולסת? תראי את עצמך".

תראה אתה את עצמך. איך אתה פוגע באשת חיקך ועולב באהבת חייך. שופך עליה את התסכול והמרירות שלך, ולא מבין למה היא עצובה ומדוכדכת, למה היא מנחמת את עצמה באוכל, למה היא מעדיפה לישון מוקדם ולא רוצה שתיגע בה. כך, בדיוק, אתה מכבה אותה.

לעוד טורים של אבישי מתיה

עברת את הגבול

זוכר את הפעם הראשונה שצעקת עליה? או נבחת עליה? או הטפת לה? או ביקרת אותה? או סתם היית מרושע, אכזרי, או קטנוני? היא לא ענתה לך. היא התכווצה. קפאה. נבהלה נורא. זה היה הרגע שבו הבנת שאתה יכול לדבר אליה בצורה מבזה. בלי גבולות. בלי מעצורים. בלי להתנצל. בלי להבין שמשהו פה ממש, אבל ממש, לא תקין. לא בסדר. לא הגיוני.

אז הכנעת אותה. ואיבדת אותה. היא מעדיפה להתעלם, לא להגיב, ורק מחכה שהגל הזה יעבור מעליה. היא האשה הקטנה שעושה הכל בשבילך, אבל רוצה שתעזוב אותה במנוחה. טוב לך? זה מספק אותך? אלה הנישואין שרצית? מה יצא לך מכל העלבונות שהטחת בה? מכל המרירות ששפכת עליה? היא התרחקה ממך. היא לא אוהבת אותך יותר. כן, האהבה ביניכם מתה.

אתה לא לבד. יש כמוך רבים, רבים מדי, שפשוט ממררים לנשים שלהן את החיים. נכון, יש גם לא מעט נשים כאלה, שעושות את המוות לבעלים שלהן. ובכל זאת, יש משהו אלים, אלים מאד, בסצנות הללו, כאשר גבר פותח את הפה על אשתו והיא מתקפלת, רועדת, או מזילה דמעה. זה מכוער ומצמרר בדיוק כפי שזה נשמע.

ועוד לא אמרנו מלה על הילדים שלכם. לפעמים הם עדים למתרחש. אתה לא מתאר לעצמך מה זה עושה להם ואיך זה ישפיע על חייהם. האם גם הבן שלך ידרוס כך את אהובתו? האם גם הבת שלך תהפוך לאשה הכנועה של בעלה המתעלל רגשית? יש לך אחריות רבה לא רק כלפי רעייתך אלא גם מולם. אם תעצור רגע ותביט בראי, אני בטוח שלא תוכל לשאת את התמונה הזאת. היא מכאיבה מדי.

הזדמנות אחרונה לתיקון

אז יש לך, עכשיו, הזדמנות אחרונה לתיקון. ותתפלל שזה לא מאוחר מדי. יכול להיות שהיא לעולם לא תסלח לך על מה שעוללת לה. יכול להיות שהפציעה שלה בלתי הפיכה. יכול להיות שיש סיכוי קלוש שתוכלו, יחד, לתקן את מה שקלקלת.

זה יתחיל רגע אחרי שתבין ש"האשה שלך" היא לא שלך. היא של עצמה. יש לה דעות משלה. אהבות משלה. חיים משלה. היא לא אמורה לשרת אותך, להנעים את זמנך, או לעשות מה שאתה רוצה מתי שאתה רוצה.

כי זוגיות מורכבת משניים. היא שיתוף פעולה ביניהם. היא נסובה על משא ומתן. על כבוד הדדי. על היכולת לאפשר. להעניק. לתת חופש. אם תבין זאת, אם תדע כיצד לבקש סליחה, אם תראה לה שאתה מתכוון ברצינות, אולי האהבה שלכם תשוב הביתה ולא תסתיים בבדידות איומה, בייסורי מצפון קשים ובהלקאה עצמית מתמשכת על הכאב שגרמתי.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת