הפיתרון הניו יורקי לשינויי אקלים והצפות

האי Governors Island נמצא בניו יורק, אי שם על פני המים שבין מנהטן, ברוקלין ופסל החרות. במאה ה-18 נבנה על האי הסלעי מכוסה עצי האגוז בסיס צבאי של הצבא הקולוניאלי וב-1911 שטחו של האי הוכפל ל-700 דונם (כחמישית מגודלו של סנטרל פארק ושווה בגודלו לזה של פארק הרצליה) בעזרת תוספת אדמה שנחצבה בחפירות קו הרכבת התחתית של שדרות לקסינגטון.

ב-1996 נסגר הבסיס הצבאי, שהותיר אחריו עיירה קטנה וכמה מונומנטים היסטוריים. באותה שנה האי הפך רשמית לחלק ממדינת ניו יורק ולפארק לאומי שפתוח למבקרים בחודשי הקיץ. באתר הרשמי של האי הוא מתואר "כעולם בפני עצמו, ייחודי ומלא בהבטחות".

אחת ההבטחות האלו היא אזור שנקרא The Hills, פארק בחלקו הדרומי של האי שנחנך רשמית ב-2016 ושתוכנן על ידי אדריכל הנוף ההולנדי אדריאן חאוזה (Adriaan Gueze). הגבעות הפכו למוקד משיכה תיירותי וגם למקרה בוחן לתפיסה תכנונית שלוקח בחשבון שינויים אקלימיים וסביבתיים.

האי עמד בגבורה בהוריקן סנדי. Governors Island(צילום: shutterstock)

יש עוד איים מלאכותיים בעולם ויש עוד איים שהפכו לפארקים תיירותיים, אבל התכנון החדש הופך את האי הניו יורקי ליחיד בעולם שתוכנן להיות עמיד בפני שינוי האקלים. חאוזה, "יליד מדינה עם אובססיה למפלס מי הים", כפי שהוא מגדיר זאת, הוא דור שלישי למתכנני סכרים, תעלות ושוברי גלים ולכן מצויד במודעות מוגברת לסכנת הצפות. חאוזה גייס את המטען הגנטי ההולנדי שלו לתכנון חלקו הדרומי של האי ועבד לפי תחזיות שקובעות שתדירות אירועי מזג האוויר הקיצוניים תגבר, ושעד שנת 2100 מפלס הים יעלה ב-60 סנטימטר.

הגבעות של חאוזה

חזונו של חאוזה כבר הוכיח את עצמו ב-2012, כשהאי נותר יבש למדי גם אחרי שסופת ההוריקן סנדי חבטה בחוף המזרחי של ניו יורק. בתקופה זו הגבעות היו עדיין בבנייה, אבל כבר בשלב זה נעשה שימוש באבנים שמהן נבנה קיר הים הישן שהקיף את האי כדי להקים את הבסיס למבנה הגבעות המלאכותיות. קיר הים החדש נבנה כמדף אבן שבולט מהאי אל תוך הים ופוזרו עליו סלעים שסופגים את עוצמת הגלים.

במקרים קיצוניים במיוחד גלים גבוהים עלולים לעבור את קיר הים החדש, אבל אז ימתינו להם, מעבר לטיילת המקיפה את האי, מחסום נוסף ומשטחי צמחייה שאמורים לבלום את הגלים. הצמחים שנבחרו לשם כך עמידים בתנאי מליחות ובטמפרטורות גבוהות יחסית, שכן גם ההתחממות הגלובלית נלקחה בחשבון. בנוסף, השיחים והעצים נשתלו בצפיפות יתר במטרה שהחזקים והמתאימים ביותר הם אלה שישרדו.

ומה לגבי עליית מפלס פני הים? חלקו הדרומי של האי הוגבה ב-4.5 מטרים והוקמו עליו ארבע גבעות בגבהים משתנים (הגבוהה ביותר מתנשאת לגובה של 21 מטר). הגבעות יישארו יבשות עוד שנים רבות, גם אם קצב עליית פני הים יהיו מהיר מהצפוי,ויעזרו בספיגת סערות ורוחות. הן נבנו משברי מבנים שנהרסו על האי ומאדמת מילוי שהובאה מהיבשה והן מחופות בחלקן באבן פומיס (סלע געשי נקבובי וקל משקל).

רציף המעבורות המובילות לאי(צילום: shutterstock)

לבד מהתפקיד הבטיחותי של הגבעות, יש להן גם פנים אחרות: ניתן לצפות מהן על מנהטן ועל פסל החרות, על צלע של אחת מהן הותקנה המגלשה הארוכה ביותר בניו יורק והפארק כולו משווק כאתר שמשלב חדשנות וסביבה, מקום של מרגוע מהעירוניות הסואנת, מנוחה ולמידה. חאוזה אמר לא מזמן שהוא מקווה שהתכנון המתקדם שהאי מציג ישמש כהשראה למתכננים אחרים שצריכים לקחת בחשבון שינויים אקלימיים, בעיקר בסביבה החופית.

יפה, אך לא ממש מועיל

כל זה נשמע טוב ויפה, אבל ד"ר מישל פורטמן מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, מחברת הספר "תכנון סביבתי של אזורי חוף וים" ( Environmental Planning for Oceans and Coasts), מתלהבת מעט פחות. לדבריה, הזווית הסביבתית שמודגמת באי שתכנן חאוזה היא תכנון שמציל אוכלוסייה במקום אחד, אך אינו פותר את הבעיה הגדולה והחשובה יותר. "הפתרון הטוב ביותר הוא להאט את קצב שינוי האקלים", היא אומרת. "אבל בגלל שזה לא קורה בטווח הקצר, יש כאלה שפונים לפתרונות הנדסיים. המרוץ אחר גאדג'טים, שרואים הרבה ממנו בישראל, מסיט את תשומת הלב מהבעיה האמתית".

"זה דבר אחד להגן על אי כמעט ריק מאוכלוסייה ודבר אחר להציל ערים כמו מנהטן או נתניה ואשקלון בישראל, שבהן יש אוכלוסייה צפופה שגרה קרוב למים", אומרת פורטר. הרי כשמדובר בחוף ריק, ובאי שכמעט אינו מיושב, ניתן לשחק בטופוגרפיה שלו מבלי להזיז אוכלוסייה או לפרק מבנים.

נתניה, אשקלון, מושב בית ינאי ויישובים אחרים בישראל סובלים כבר עכשיו מכרסום קרקע (ארוזיה), תהליך של בלאי שבו, במקרה הזה, המים והגלים גורמים להתפוררות של מצוק הכורכר. פורטמן אומרת שבישראל התחילו לטפל בתהליכי הכרסום, כמו למשל במקרה של התכנית להנחת שובר גלים מוטבע מול חופי אשקלון. שובר הגלים החדשני יהיה עשוי ממעין שרוול בד עמיד שימולא בחול או באבנים קטנות ויונח בעומק של ארבעה מטרים במטרה לספוג את עוצמת הגלים ולמנוע את התפוררות המצוק.

את הכרסום במצוקי הכורכר אפשר לראות בעין בנתניה, בהרצליה, באשקלון ובחופי המועצה אזורית חוף הכרמל ולכן יש במקומות מסוימים ניסיונות להתמודד עם הבעיה באמצעים הנדסיים. עליית מפלס הים לעומת זאת זוכה להתייחסות מועטה. "אבל השינוי הזה מתרחש, גם אם הוא אטי", מזכירה פורטמן. ואכן, מחקר של סרג'יו דב רוזן מהמכון לחקר הימים והאגמים מראה שמפלס הים בחופי ישראל עלה ב-10.5 סנטימטר בין 1992 ל-2010.

החשיבה הסביבתית והראייה לטווח הרחוק שמודגמים בתכנון Governors Island מרשימים ומעוררי השראה. יהיה מעניין לעקוב אחרי מה שקורה שם בין הוריקן אחד למשנהו, אבל במקביל אסור לשכוח איים ומקומות אחרים בעולם שהולכים ונעלמים מתחת למים ממש בימים אלה. החזון של חאוזה כנראה לא יציל את נתניה, אשקלון, הרצליה או מנהטן, אבל כשמפלס הים יעלה, לפחות ניתן יהיה לטפס על הגבעות העוצבות שלו ולראות משם בנוחות איך מנהטן טובלת את רגליה במים.

צפו: סיור ב-Governors Island 

הכתבה הוכנה בסיוע "זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה"