שאלות אמריקאיות
למה כולם רוצים לברוח משארלוט. מתי שיקגו תקטוף פירות מהצעירים שלה. ומהן הטעויות שטיירון לו עלול לשלם עליהן. פרויקט סיכום שנה ב־NBA, פרק שני
פרק ב' בפרויקט סוף השנה שבו אני מסקר את מצבן של קבוצות ה־NBA. הפעם שארלוט, שיקגו וקליבלנד על המוקד.
שארלוט: מי פנוי לקליעה?
שארלוט קבוצה מעניינת. קמבה ווקר רכז מעולה, מעט חוסה בצילם של רכזי העילית, בעיקר כי כידוע קצת קשה להתבלט בקבוצה כה קטנה. אבל ווקר בהחלט נותן עונה מצוינת. גם ניקולה באטום מוכיח שאולי בפורטלנד צריכים להתחרט ששיחררו אותו. הוא בפירוש לא נופל מהמחליפים שלו. הבעיה שלהם, שמלבד ווקר ובאטום, אין מי שיספק נקודות, אסיסטים, ריבאונדים.
הם מקבלים תרומה דו ספרתית גם מבלינלי, זלר, קמינסקי וויליאמס, אבל... מקיד גילכריסט צריך לחכות ליותר, כנ"ל גם לגבי ג'רמי לאמב, וממי לא בעצם?
היברט עם 5 נק' ו־4 ריב'? רמון סשנס עם 6 נק' באחוזי "קוברה"? הם לא מאכזבים, בפירוש לא, הם במקום הרביעי במזרח, וזה בערך המקסימום שאפשר לצפות מהם. יותר מדי "מאכזבים" שכולם רוצים לחזור למרכז הבמה, אבל כנראה לא להישאר בשארלוט. דווקא עיר נחמדה מאוד, לא מבין אותם, למה כולם רוצים ניו יורק? מילא לוס אנג'לס, מילא סאן פרנסיסקו, אבל ניו יורק? אף פעם לא הבנתי את זה, אבל אני זה רק אני.
שיקגו: געגועים לגאסול
שיקגו שיחררה את כל הקו הקדמי המצוין שלה. וזה היה תהליך ארוך, כואב ומתמשך. זה התחיל עם קרלוס בוזר, שעד היום לא הבנתי למה בכלל הביאו אותו. כוכב מנופח ואובר רייטד. אחריו (בעצם, לפניו, לא?) שיחררו את לואול דנג, שמאז לא ממש מצליח לשחזר את ימיו הגדולים בבולס. גם הוראס גראנט "רצה להוביל קבוצה" ולצאת מהצל של ג'ורדן. ההיסטוריה חוזרת. אחריהם שיחררו גם את יואקים נואה ופאו גאסול. ומי נשאר? רק טאג' גיבסון. הוא לא רע, אבל לא בקליבר של גאסול ולא מנהיג כמו נואה.
לידו מגדלים בעציץ את הקקטוס לופז "הקטן" (רובין, להבדיל מלופז הגדול, ברוק) יש להם גם מחלקת נוער לא רעה, שמספקת פורוורדים לקבוצה הבוגרת. ולא, זאת לא בדיחה. הם באמת מגדלים פורוורדים לייצוא, ויש להם קו ייצור. ככה גדלו שם פורטיס, מקדרמוט ומירוטיץ'. אז עם צעירים חסרי מנוח שכאלה, אפשר להבין למה זרקו את הזקנים. הבעיה היא שעד שהצעירים הללו יבשילו, בינתיים יש לשיקגו בעיה קטנה, הם לא מספקים את הסחורה.
מה הבעיה, משאילים את השחקן הכי טוב בקבוצה (ג'ימי באטלר) מהקו האחורי לקדמי, ככה אגב גם מתפנה מקום בחמישייה, גם לדויין וויד וגם לראג'ון רונדו. הבעיה היא שבאטלר לא באמת סמול פורוורד, כלומר הוא יכול לשחק בעמדה זו, אבל בעיקר לשחק בכאילו. הוא באמת טוב, באמת סופר סטאר, באמת מתאמץ להוכיח שיכול לשמור על שחקנים כמו לברון וכרמלו. ברמת התיאוריה זה עובד. הוא מספק ממוצעים של (24 נק', 6.5 ריב' ו־4.3 אס'). אז מה חסר להם בשביל לעשות את הקפיצה? רק סנטר וסמול פורוורד בחמישייה הפותחת, ואולי אז יהיה להם גם גארד שעולה מהספסל ונותן תפוקה.
כרגע אין, למרות שאיזאה כנען סביר, ומייקל קיד גילכריסט, שם ארוך, מתאים יותר לגיטריסט, לדעתי לפחות. פעם "המומחים חשבו שהוא הולך להנהיג את הליגה. אז זה עניין של חשבון כזה. אם יהיו להם שני פורוורדים וסנטר בחמישייה, אז או רונדו או וויד יירדו לספסל, נכון? ואז זה יקזז את הפער הלא סביר בעליל בין החמישייה של הבולס, לחמישיה השנייה, המחליפים. הבעיה שגם רונדו ובטח וויד חושבים שהם שווים יותר מספסל. ככה לא בונים קבוצה, כלומר, תלוי, מה השאיפות. להיות קונטנדר? בלי סנטר ובלי סמול פורוורד? כרגע הם מדשדשים בתחתית רשימת הפלייאוף במזרח ועם מאזן שלילי. יותר הפסדים מניצחונות. ואתם יודעים מה זה גורם לי לראות בכדור הבדולח? סדרת פלייאוף קצרה, כואבת וחד צדדית. יש קונטנדרים שמסתדרים בלי סנטר, אבל בלי סמול פורוורד?
קליבלנד: מי מפחד מלברון?
רק שלשום, טיירון לו נתן ללברון לנוח במשחק באק טו באק. קליבלנד, שניצחה בשיניים את גולדן סטייט, לא יכלה לדטרויט בחוץ. הפער מטורונטו בצמרת המזרח, רק משחק אחד, אבל לו מריץ את הספסל שלו. אתמול שומפרט קיבל הכי הרבה דקות ודיאנדרה ליגינס קיבל מקום בחמישייה (גם ג'יי אר סמית' בחוץ, אבל עם פציעה).
להבדיל מפופוביץ' שמשבית את הכוכבים שלו ומצפצף על הליגה, טיירון לו מפחד מעימותים, לכן לברון התלבש למשחק אבל נשאר על הספסל. קליבלנד מכוונת גבוה, ולא בניצחונות בעונה הסדירה. אני לא משוכנע בשחרור של מוזגוב וההבאה של אנדרסן. לדעתי מוזגוב יותר משמעותי בצבע ומגוון את הגבוהים של הקאבס. אנדרסן מוסיף עומק ולחימה, אבל מעבר לשיא. ממש כמו ג'פרסון (ריצ'רד "לב הארי") הוא חבר של לברון (ממיאמי) וילחם בשביל האלפא שלו עד טיפת הדם האחרונה, אבל זה עוד צעד בכיוון של למשכן את העתיד בשביל הווה לא מובטח. המכונה רצה, המכונה משומנת, אי אפשר לרצות יותר, אבל יש מעין צביטה קטנה בלב.
טעויות שהטירון עושה, שאולי בלאט לא היה עושה. אני עדיין משוכנע שדייויד היה מצליח יותר. אולי לא היה נזקק לפציעה של בוגוט בשביל לחזור מהקבר, למשל? כי היה עושה שימוש במוזגוב וממילא מאזן את כל היתרונות שהיו לבוגוט בצבע, עד שנפצע וגמר לג"ס על העונה ההיסטורית שלהם. הגיגים... אבל בהחלט גם לו עושה עבודה טובה, אפילו אם לחלקנו נראה שנכנס לנעלים גדולות ממידותיו, שוב, בלאט.
הקבוצה ממצבת עצמה כמתבססת יותר ויותר על הקו האחורי ועל קליעות ל־3. יש להם 6 שחקנים מעל 40% מהקשת, לא כולל ג'יימס עם 38%. לא רע, כי המשימה שלהם בעיקר לצמצם נזקים ביחס למובילה מקליפורניה. יש להם גם 3 שחקנים מעל 50% מהשדה, כולל טריסטן ולברון מהחמישייה. כשמסתכלים בטבלאות הללו ניתן להבין למה לא מוותרים על ג'ימס ג'ונס, שלא משחק הרבה (המקל סבא מסתבך עם הרגליים) אבל מוביל בשתי הקטגוריות. החברים של לברון, זוכרים? לברון עבר הרבה ושיחק עם רבים, והוא זוכר וגם הם זוכרים. ג'ונס לא שכח לקלוע ואם וכאשר יצטרכו אותו, הוא יידע להעניש אם לא ישמרו עליו ממש טוב, ממש צמוד. 63% מהקשת ו53% כולל. לא רע, ועוד בגילו.
ג'פרסון ואנדרסן לא מזדקנים כל כך בהדר ובכבוד כמו ג'ונס ומשתרכים הרחק מאחור בסוף הרשימה מבחינת אחוזים, אבל הם בהחלט תורמים יותר ממה שמתבטא בסטטיסטיקה הלא מחמיאה. בשורה התחתונה, אין סנטר בכלל, אבל יש משחק צבע. לדעתי הם בנחיתות מול פאצ'וליה, אבל מאזנים את שאר העמדות. מול גולדן סטייט. השאר? לא מעניינים.
לפנייה לכתב/ת 
