לא עוצר: בני ירוץ את המרתון ה-70 שלו בטבריה
בני מלניצקי יציין השבוע את המרתון ה-70 שלו כשירוץ במרתון טבריה. "עבורי הריצה היא זמן איכות", הוא אומר, "קיבלתי את ההחלטות הכי טובות שלי בזמן ריצה". כך עושים את זה בגיל 59 ולא נחים לרגע
זה סיפור על איש שרץ, רץ ורץ. למעשה, את רוב חייו הוא מעביר בריצה. בני מלניצקי, בן 59 מקריית אונו, פשוט לא מפסיק לרוץ. השנה הוא ישבור שיא חדש. זה יקרה ביום שישי הקרוב במרתון Winner טבריה הבינלאומי (בהפקת "מרתון ישראל"), בו יציין את המרתון ה-70 שלו.
עוד כתבות:
ליאור רץ עשרות ק"מ כשהוא יחף: "זה בריא יותר"
שיטת הריצה האיטית: רזתה 17 ק"ג בחצי שנה
החלק החשוב ביותר בנעל ריצה שימנע מכם פציעות
כמו כל תחביב קטן שתופס אותנו וגורם לנו להתמכר, גם בני, נשוי ואב לילדים, מנהל שדות התעופה בראש פינה וחיפה, התחיל לרוץ בקטן ומיד נדבק בחיידק. בתחילת דרכו רץ במקצים של 10 ק"מ והאהבה רק הלכה והתעצמה. משם כבר הבין כי הוא רוצה לפתח את תחביב הריצה באופן רציני.
המרתון הראשון שעבר תחת רגליו היה מרתון טבריה בשנת 1993, כשנה לאחר שהחל לרוץ באופן מקצועי. ביום שישי הוא יסגור מעגל כאשר יבצע את המסלול המוכר, זה שכבר מזמן נחשב לו כבית, בפעם ה-24 שלו, בנוסף לציון המרתון ה-70.
"רצתי במרתון טבריה כשהיו בו 300 רצים. היום זה כבר סיפור אחר כשאלפים באים לרוץ. מבחינתי, מרתון טבריה הוא מרתון הבית שלי: המרתון הראשון שלי וזה שרצתי בו הכי הרבה פעמים", מספר בני. כיום, הוא כבר הספיק לרוץ במרתונים בארץ וברחבי העולם, חמישה מרוצים לשנה בממוצע.
.
על שגרת חייו כאצן הוא מספר: "יש לי קבוצה מהעבודה ברשות שדות התעופה איתה אני רץ כבר 24 שנה: חלק משדה התעופה בנתב"ג וחלק מראש פינה וחיפה. הקבוצה מונה כיום כ-12 רצים ומתאמנת יחד. אנחנו רצים בארץ ובחו"ל כבר שנים, עוד לפני שהתחיל טרנד הריצה הנוכחי. רצנו בשיקגו, בברלין, בניו יורק ובערים נוספות".
חייו של אצן אינם קלים, יש ויתורים שחייבים להיעשות. "לפני תחרויות אני מקפיד לאכול פסטות ומזונות בריאים יותר שמכילים ערך קלורי גבוה", מספר בני ומרחיב: "אני קם כל יום ב-4:00 בבוקר כדי להתאמן ולאחר מכן נוסע מקרית אונו לעבודה בחיפה או בראש פינה. במקום העבודה שלי יש התחשבות מלאה. חבריי לעבודה מפרגנים בזמן תחרויות, ויש גם כאלה שמצטרפים אליי לאימונים ולתחרויות".
בזמנים כמו שלנו, בהם הקושי למצוא זמן פנוי בשגרת החיים העמוסה מהווה מכשול לכל תחביב ספורטיבי כזה או אחר, עושה בני את ההפך ושם את הריצה במקום ראשון בסדר העדיפויות שלו.
"עבורי הריצה היא זמן איכות. קיבלתי את ההחלטות הכי טובות שלי בזמן ריצה. יש לך ראש צלול, נקי, שקט. אתה עם עצמך ולאחר הסיום אתה מלא באנדורפינים. אני משתדל לקיים את הישיבות שלי בחצי היום הראשון והולך לישון מאוד מוקדם, בערך ב- 22:30, כדי לקום בבוקר ולרוץ", הוא מספר. "אני יודע שאין הרבה משוגעים כמוני. כל מרתון הוא התרגשות מחדש: תמיד פוגשים פנים חדשות וכאלו שמכירים ממרתונים אחרים".
המשפחה מפרגנת, אך עם הסתייגות קטנה. "לא פעם המשפחה מתייאשת ממני. בכלל, צריך משפחה מאוד מגובשת כדי שאפשר יהיה להמשיך בתחביב כזה לאורך זמן. המשפחה הולכת איתי ועם השיגעון שלי, באה לעודד אותי בחלק מהמרתונים ולפעמים גם טסה איתי למרתונים בעולם. זה זמן איכות גם בשבילם", הוא מסכם.
רוצים לדעת למה נתפסים שרירי הרגליים לאחר ריצה? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
