כשיו"ר ד"ר פישר החסירה פעימה

יו"ר השבוע: סיגל בר-און, יו"ר משותף תשלובת ד"ר פישר.

נמצאת בתפקיד: 6 שנים

מצב משפחתי: בת 52, נשואה + 4 + מארחת מזה שמונה שנים ילד בן 15 מפנימיה.

מגורים: רמת השרון

השכלה: BA ביחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, MBA אוניברסיטת ברדפורד

שנת הקמת החברה: 1965

מספר עובדים: כ-700.

נתון: מדי חודש מייצרת התשלובת מעל 5,000,000 מוצרים לטיפול בעור, טיפות עיניים ומוצרי היגיינה, שנמכרים בישראל ובעוד 35 מדינות בעולם. המפעל בצפון מייצר מידי שנה 40-50 מיליון יחידות של מוצרי ד"ר פישר השונים.

לאחר מותה של דבורה פישר, שייסדה עם בעלה, ד"ר אלי פישר, ב-1965, את תשלובת "ד"ר פישר", קבוצת חברות הפרמצבטיקה והקוסמטיקה, הגיעו אליו מספר פניות לרכישת החברה. ד"ר פישר כינס את שלוש בנותיו: ד"ר דפנה מוריה, ציירת ומטפלת באמנות, סיגל בר-און, ונורית הראל, ושאל את דעתן בנושא. "לנו היה ברור שאנחנו ממשיכות את המפעל המשפחתי, ממשיכות ללכת בדרכה של אמי גם במפעל וגם בעשייה החברתית, שהייתה קודש עבורה עד יומה האחרון", מספרת בר-און. "כאחראית על תחום האחריות החברתית של התשלובת, אני מפעילה, למשל את גלריית ZOA ע"ש אמי, גלריה חברתית, שבמשך עשר השנים האחרונות מאז מותה מחליפה מדי חודשיים תערוכה למען עמותה אחרת". 

(צילום: דפנה גזית)

סיגל בר-און עם הוריה אלי ודבורה פישר (צילום פרטי)

איך מימשתן את ההחלטה להשאיר את המפעל ברשות המשפחה?

"עברנו תהליך ייעוץ ובנינו אמנה משפחתית, שמגדירה כל דבר בעסק המשפחתי, כולל הנחיות מסודרות וברורות לדור השלישי. לשלושתנו יחד יש 11 ילדים, והבנו שחייבים חוקים למען העתיד. כשהייתי בת 5 כבר הייתי במפעל, ראיתי את עבודת פועלות הייצור, ובהמשך עבדתי במפעל כמרכזנית ובעבודות נוספות. עברתי מסלול עד שהגעתי לתפקיד היו"ר המשותף. מעולם לא קיבלתי את כל מה שביקשתי, הייתי צריכה לעבוד בשביל דברים שרציתי, כדי להבין שמעבר לעבודה יש ערכים, ואת הערכים האלו אני מנחילה לילדיי. גם הדור השלישי, כמונו, יעבור מסלול. הילדים ילמדו באוניברסיטה, ויוכיחו את עצמם כדי להתקדם".

את משמשת יו"ר משותף עם אחותך, נורית. איך מסתדרים עם סגנונות ניהול שונים?

"יש ותמיד יהיו ויכוחים. אבל מעבר לכל, הקשר למפעל זורם אצלנו בדם, ובסיס הקשרים שלנו חזק. הוריי גידלו אותנו לידיעה, שאסור להיות ברוגז ושמדברים על בעיות. כל אחת מאיתנו כבר בוגרת, עם בן זוג ובעלת משפחה ובני זוג, ולכל אחד יש צרכים אחרים. חונכנו לשים את האגו בצד. כשאין אגו לא מתקיימת הבעיה מי מחליט. הכלל הוא, שלכל בעיה יש כמה פתרונות. יש הקשבה, יש עבודת צוות, לפעמים הפתרון שלך מתקבל, ולפעמים יודעים לקחת שני צעדים אחורה כשצריך".

ד"ר נורית הראל וסיגל בר-און (צילום: דפנה גזית)

בכל זאת, העברה בין דורית עלולה להוביל למחלוקות. את לא חוששת מזה?

"במשך השנים שימשתי בתפקידים שונים, בעיקר בתחום הפרסום והשיווק, ואז הקמתי את מחלקת משאבי האנוש. כשאבי החליט להעביר לדור השני את הניהול, היה ברור לשתינו, שנעשה את זה יחד. אנחנו ממשיכות בדרך של ההורים שלי, שחינכו אותנו לאהוב אחד את השני ואת החשיבות של התקשורת, לדבר על הבעיות. האג'נדה היא, שהעסק חשוב ומשרת את המשפחה, אבל זה עסק כלכלי ואסור שיהרוס את המשפחה".

"בגלל שתמיד הייתי 'הבת של', לקח לי יותר זמן להביא קבלות לעצמי, ולהוכיח לעצמי שאני טובה במה שאני עושה. לפני כ-20 שנה, כשהייתי מנהלת הפרסום של החברה, פנתה אלי הפרסומאית בישיבת הפרסום, ואמרה שאני לא יכולה להבין משהו, כי אני 'הבת של'. נעלבתי, אבל המשכתי הלאה. כבר הרבה שנים שאין לי בעיה עם זה, ואני גאה להיות 'הבת של'. אספתי לעצמי מספיק קבלות מקצועיות וניסיון חיים".

"הקשר הנהדר שיש לי עם ילדיי והקשרים ביניהם. היכולת לעבוד בהרמוניה עם כל המשפחה בתוך ניהול משותף של ד"ר פישר".

סיגל ודני בר-און עם ילדיהם(צילום: יח"צ )

X

הפרזנטורית של ד"ר פישר למען ילדים

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

"כשהייתי בשנות העשרים לחיי ניהלתי את מועדון ד"ר פישר. לכבוד יום האישה ערכתי יום כיף לחברות בתשלום, ובין היתר תוכננה תצוגת אופנה, אלא שביום האירוע הודיעו הדוגמניות שיאחרו מאוד. התחיל רחש בקרב 500 הנשים, ששילמו על יום הכיף ממיטב כספן. החלטתי שההצגה צריכה להימשך וביקשתי שתי מתנדבות מהקהל ושתי נציגות של ד"ר פישר, והן הלכו על המסלול. החסרתי כמה פעימות וזה היה יכול להיות מוגדר ככישלון, אבל הקהל קיבל את התושייה באהבה וסיכמנו אירוע מוצלח".

אמא שלי, דבורה פישר. היא הצליחה לשלב בין משפחה, עבודה, עשייה חברתית ופיתוח עצמי ועשתה זאת בענווה, צניעות ומקצועיות. אבי משמש מודל עבורי בזכות הניסיון שלו והידע, החשיבה והראייה המרחבית. הוא מקבל את ההחלטות שלנו גם אם הן בניגוד לדעתו, ומלמד כך מהי הקשבה וסובלנות. בנוסף הוא גם דוגמא לאבא תומך ולסבא מעורב בחיי נכדיו". 

"בד"ר פישר מחפשים עובדים שהם לא רק מקצועיים, אלא גם אנשים עם כבוד וסובלנות לסביבתם. אנחנו מעריכים אנשים הישגיים שיודעים לעבוד בצוות".

"יש בי חוסר סובלנות לחוסר הגינות, וכמובן לעבירות על החוק. מבחינת הקוד האתי של החברה, אנחנו מקפידים על יחס נאות לעובדים, ולא אסכים שמנהל ידבר באופן לא מכבד לעובדים שתחתיו. בעיקרון אנחנו לא מפטרים כל כך מהר. אבל כשעובד לא מצליח להשתלב בארגון או בתרבות הארגונית אנחנו משתדלים להיפרד כידידים. מי שמסיים את תפקידו בד"ר פישר יוצא מכאן תמיד בראש מורם".

"אני תמיד שמחה לספר על המעורבות שלי בפעילות חברתית ותרומה לקהילה. בעיקרון, אין לי מה שאני רוצה או צריכה להסתיר, אבל אני פחות משתפת בחיי האישיים".

"הייתי רוצה שכל יום יהיה ארוך יותר בכמה שעות, כדי שאוכל להספיק יותר וגם לפנות זמן לרכב על הסוסים שלי. בגלל ריבוי העיסוקים, אני לא מצליחה להגיע אליהם מספיק".

(צילום: יח"צ)

"אני מהאנשים שרואים את חצי הכוס המלאה, ואת זה אני גם מנסה להנחיל לעובדים. מבחינתי אין בעיה, אלא יש אתגר שהוא מקפצה לעשייה טובה יותר. במפעלים שלנו בגליל עובדים זה לצד זה בני כל הדתות, עולים ותיקים וחדשים, דתיים, חילוניים, יוצאי צבא דרום לבנון לשעבר ועוד. אני אוהבת את השיחות האישיות איתם, כי לעיתים כל מה שהם צריכים זו אוזן קשבת, וכשיש אתגר, עוברים אותו ביחד".

"כסף הוא אמצעי ולא מטרה. עם זאת, אני לא מתעלמת מכך, שהוא מאפשר לי לחיות בצורה נוחה, לעבוד וגם לעסוק בעשייה חברתית, תוך השקעת זמן, יכולות ומשאבים".

"גדלתי בבית שלא הפריד בין בית, משפחה ועבודה. עסק משפחתי מערבב את כל המרכיבים האלה יחד. כילדה אני זוכרת את שולחן האוכל בארוחות הערב, וכבר אז הייתי חשופה ל- case studies של עולם העסקים. בכל ערב הוריי נהגו להתייעץ ביניהם בסוגיות שונות של המפעל שבנו. גם היום, באופן טבעי, כשאנחנו במפגשים משפחתיים, אפילו בהופעה או בהצגה, עד שעולים השחקנים יש לנו מילה או שתים להחליף בנושאי העבודה המפעל והעסק, זה חלק מהחיים שלנו. מצד שני, משתדלים להפריד. בארוחות יום השישי, למשל, כל אחד בביתי מספר על פרשת השבוע שלו, וכך אנו נותנים במה לנושאים שילדיי מעלים, הקשורים לחייהם ושאינם קשורים לד"ר פישר".

דני וסיגל בר-און(צילום: ענת מוסברג)

"אנחנו במצב לא רע. הכלכלה הישראלית חזקה, למרות שתמיד יש מקום לשיפור. קצת פחות רגולציה וביורוקרטיה היו יכולים לעזור, כמו גם עידוד ופרגון לתעשייה הישראלית, החשובה כל כך לחוסן הכלכלי של המדינה שלנו, רוויית האתגרים המדיניים והביטחוניים. יש לנו מדינה מדהימה. את הביקורת שלי אני מפנה כלפי מדיניות הממשלה, על הקשיים שהיא מערימה בתקנות ובחוקים שהיא מאמצת כלפי התעשיינים. לצערי, בגלל זה, יותר ויותר מפעלים עוברים לחו"ל. עושים פה אקזיט ולא נשארים פה, והתופעה תתרחב אם לא יקלו על התעשייה בישראל ובמקום זה יתנו יותר מקום ליבוא. התעשייה הישראלית מפרנסת הרבה משפחות, ובעיקר בימים שהקהילה הבינלאומית אינה לצידנו (BDS וכד'), אנחנו חייבים תעשייה במדינה".

"מתחת לחזות האיתנה שלי, אני מאד רגישה, נעלבת בקלות ולוקחת ללב הערות אישיות מצד הסובבים אותי".

1. תלמד מניסיונם של אחרים: לא כל התבונה נמצאת אצל אדם אחד.

2. תמצא זמן להתמקדות בחזון ובאסטרטגיה, תציב יעדים תוך גמישות מחשבתית".

3. מדי פעם תעצור - תחשוב ותכנן מחדש אם צריך.

4. בחר צוות מקצועי. תשקיע בצוות העובדים והמנהלים, תשחרר סמכויות כשאפשר.

5. תן דוגמא אישית לכבוד וסובלנות, לפיתוח תחביבים ועולמות תוכן שונים, ולנתינה.