10 שנים אחרי שנתלה, יש מי שמתגעגע לסדאם
הוא היה רודן אכזר שעינה המונים למוות וטבח בנשק כימי, אבל גם סיפק לעיראקים יציבות, ביטחון וחינוך שהיום אפשר רק לחלום עליהם. ברחובות בגדד יש מי שנזכר בגעגוע בימי סדאם חוסיין, וגם מוכר מזכרות שלו
אנוואר, מוכר בחנות בבגדד, מציע למכירה תמונות, מטבעות ובולים של סדאם חוסיין, המשאירים את הרודן העיראקי המודח בחיים גם עשר שנים אחרי שהוצא להורג ומספקים ללקוחות רגעי נוסטלגיה מימי שלטונו.
סדאם היה שליט אכזר לאלה שהתנגדו לו והוא הוביל את ארצו לשתי מלחמות הרסניות, אבל יש גם מי שנזכרים בערגה בימי שלטונו, במיוחד בהשוואה לשנות האלימות האיומה והממשלה חסרת השליטה שבאו אחרי הדחתו ב-2003.
בחנות העתיקות שלו אנוואר מלטף בגאווה נרתיק עור לאקדח שעליו המילים "בשם הנשיא סדאם חוסיין". "זו מתנה שסדאם נתן לקצינים מצטיינים", מספר אנוואר, שיכול להיות הלקוח הכי טוב של עצמו בכל הקשור למזכרות מתקופת סדאם. "אני מחפש כל הזמן פריטים הקשורים לסדאם, אבל כשאני מוצא אותם לעתים קרובות אני שומר אותם לעצמי", מספר אנוואר הצעיר. רוב הפריטים שהוא מוכר הם פריטים תמימים יותר, כאלה שאין להם קשר לפוליטיקה.
"סדאם חוסיין ידע איך לשלוט במדינה", אומר אנוואר, "ואני אומר זאת כיליד הדרום". כוונתו לכך שהוא בן הרוב השיעי שחי בעיראק. השיעים והכורדים היו קורבנות של דיכוי קטלני מצד משטרו של סדאם חוסיין. הוא הורשע בפשעים נגד האנושות בגין רצח 148 שיעים בכפר דוג'ייל ב-1982, והרשעתו זו היא שהובילה בסופו של דבר להוצאתו להורג ב-30 בדצמבר 2006.
"זה היה היום שבו בא סופו של של ראש הנחש שהפך את העיראקים לאזרחים מושפלים", אומר חלף עבד א-סמאד, חבר פרלמנט ממפלגת דאווה השיעית שמנהיגה את המדינה מאז 2006. סדאם נלחם במתנגדיו באמצעות כליאה, עינויים ומוות, פתח במלחמה איומה עם איראן שנמשכה שמונה שנים ב-1988-1980, ופלש לכוויית ב-1990 – פלישה שעלתה לעיראק בשנים של סנקציות קשות.
עם זאת שלטונו של סדאם גם סיפק לרוב העיראקים יציבות, חינוך איכותי, ביטוח בריאות, תעסוקה ושירותים – דברים שחסרים מאוד מאז הפלתו. פלישת הקואליציה המערבית בהובלת ארה"ב ב-2003 הובילה לשנים של אלימות בין-עדתית בעיראק, בכלל זה פיגועי תופת, חטיפות והוצאות להורג שהגיעו לשיא ב-2008-2006. האלימות הזו פחתה מאוד אחרי ששבטים סוניים שילבו כוחות עם צבא ארה"ב ואחרי שצבא ארה"ב שלח חיילים נוספים לעיראק, אבל היא לא פסקה לגמרי.
האלימות הלכה וגברה מאז נסיגת הצבא האמריקני מעיראק ב-2011, וליבה אותה הזעם של הסונים העיראקים כלפי ראש ממשלת עיראק דאז נורי אל-מליכי. היד הקשה שנקט אל-מליכי כלפי מפגינים נגד הממשלה גרמה לו בתחילת 2014 לאבד שליטה על עיר שלמה ועל חלקים מעיר נוספת. חצי שנה אחר כך פתח דאעש מבצע כיבושים והשתלט על שליש משטח עיראק. הכוחות העיראקיים הצליחו להדוף את הג'יהאדיסטים מאזורים רבים, אבל בעשותם כן הם גם הרסו ערים ועיירות סוניות, עובדה שהגבירה את הכעס הסוני.
בחנותו של אנוואר אזרח בשם אבו אוסמה מביט בבולים הנושאים את תמונתו של סדאם ובספר תמונות של הרודן המודח. הוא סוני שהיה קצין בצבאו של סדאם, אבל לדבריו הוא אינו תומך שלו. "אני אוהב צדק, וצדק חסר לנו מאוד כיום", אומר אבו אוסמה. הוא לא קנה דבר בחנות. זיכרונותיו משלטון סדאם שמורים בתמונות בביתו.
האליטה הפוליטית החדשה שהשתלטה על המדינה אחרי נפילת סדאם לא עשתה מספיק כדי להתחבב על עיראקים רבים, ולחוסר האהדה כלפיה לא אחראי רק הכישלון המתמשך של הניסיון שלה להביא ביטחון למדינה. השחיתות פושה, יש מחסור חמור בשירותים בסיסיים כמו אספקת חשמל ומים, ועימותים בין-עדתיים ופוליטיים קורעים את הממשלה.
חודשים של הפגנות בבגדד ובערים נוספות גררו הבטחות חוזרות ונשנות לבצע רפורמות, אבל עד כה לא נעשו צעדים גדולים בדרך לשינוי ממשי ומתמשך.
אילאף, סטודנט למשפטים שביקר בחנותו של אנוואר, מתח ביקורת הן על ההנהגה העיראקית בעבר והן על זו שמנהלת את המדינה כיום. "סדאם חוסיין היה נחש אחד עצום", הוא אומר. "היום מנהיגים אותנו הרבה נחשים קטנים".
לפנייה לכתב/ת 
