"אמונת המתנקש": גם הגיימרים ילכו לאיבוד
למרות שהבמאי ג'סטין קורזל מעדיף לחשוב על "אמונת המתנקש" שלו כעל העיבוד הטוב הראשון למשחק מחשב, בפועל יצא תחת ידו סרט רדוד, כעור ועם אקשן משעמם. הגיבור, שמוצא עצמו באופן לא מוסבר בבית סוהר בטקסס מהווה את יריית הפתיחה לאינספור שאלות שלא נענות במהלך הצפייה
מבין עשרות עיבודי הלייב אקשן למשחקי מחשב, קשה למצוא ולו אחד שערכיו הקולנועיים מצדיקים צפייה. ונדמה שככל שיש ניסיון להפיק לקחים מסרטים קודמים, לתת את התקציב, השחקנים ואנשי הצוות שיוכלו לגאול את הז'אנר האומלל, כך היעד הזה שב וחומק.
"אמונת המתנקש" ("Assassin's Creed") אמור להיות החלק הראשון במה שמיועד להיות סדרת סרטים המבוססת על סדרת המשחקים של חברת יוביסופט שהחלה ב-2007. מאז יצאו 12 משחקים לפלטפורמות השונות, שהניעו את השחקנים בין שלל תקופות - מסעות הצלב, הרנסנס, אמריקה של תקופת המהפכה, המהפכה הצרפתית, ולבסוף גם העידן הויקטוריאני. בכל אחת מהתקופות יש עלילה המהווה עוד פרק בסיפור הקונספירציה הגדול שבו מסדר המתנקשים נלחם כנגד מזימות מסדר הטמפלרים. המתנקשים פועלים בחשיכה למען האור, והטמפלרים באצטלה של טוהר דתי זוממים מזימות זדון של שליטה ודיכוי.
עם רקע של משחקים מצליחים, איקונוגרפיה מוכרת בקרב השחקנים, שלל זירות התרחשות היסטוריות, ומרכיבי תנועה ופעולה שאותם הקולנוע אמור לשחזר - נראה שזו לא אמורה להיות משימה בלתי אפשרית להפוך את כל זה לסדרת סרטי אקשן סבירה. יש גם במאי מבטיח - ג'סטין קורזל, שסומן כהבטחה גדולה לאחר שדרמת הפשע הביוגרפית שלו ("Snowtown") מ-2011 זיכתה אותו בפרס הבמאי של האקדמיה האוסטרלית. מאז הוא גם עיבד את "מקבת" (2015) דרך הפילטר של "משחקי הכס" עם מייקל פסבנדר ומריון קוטיאר בתפקידים הראשיים. שני השחקנים שבים וחוזרים גם לסרט הנוכחי. פסבנדר הפעם לא רק בתפקיד הראשי אלא גם כמפיק.
ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:
- "אנשים שהם לא אני": אשה ישראלית חדשה
- "הכחשה": כמו עוד שיעור בהיסטוריה
- "יופי נסתר": הסרט הגרוע של השנה שעברה
- "הנוסעים": החלל החיצון כל כך ריק
נדוניה נוספת מ"מקבת" היא אחד התסריטאים (מייקל לסלי), כשאליו חובר צמד התסריטאים אדם קופר וביל קולייג', שברקורד שלהם השתתפות בצוות התסריטאים של "אקסודוס: אלים ומלכים" (2014) של רידלי סקוט, וכתיבת התסריט ל"נאמנים" (2016) החלק האחרון והכושל בסדרת "מפוצלים", זה שקבר את האפשרות לסרט קולנוע שיחתום את הסדרה. שלושה כותבים שאחראים לסלט העלילתי המשמים, המשלב בין עבר והווה באמצעות טכנולוגיות המרחיקות את הצופים מהדמות ומהאקשן.
בשני סרטיו הראשונים קורזל עסק במה שמניע את הדמויות לאלימות, והיכולת לשקוע לתוך עולם ומצב נפשי שבו האלימות היא מצב מתמשך. "אמונת המתנקש" מכיל מהלך עלילתי דומה, רק שהפעם המורכבות הרגשית והפסיכולוגית היא כעומק המוטיבציות של משחק מחשב. הסרט שומר על טון "רציני" אבל העלילה המטופשת לא מצדיקה זאת. אם זה כל כך רציני מדוע התסריט מסתפק בקריקטורה של מניעים? מדוע התהליך שהדמות עוברת הוא מעורפל וסכמטי כאחד? מדוע אין ניסיון ליצור עומק במסגרת עולם הפנטזיה למאבק בן מאות השנים בין המתנקשים הטמפלרים? סביר להניח שגם אם שינויים אלו היו נעשים, הסרט היה כושל, אבל לפחות היה תוקף ל"רצינותו".
הסרט מסתכם במבנה עלילתי נוסח "המטריקס" בלי האקשן פורץ הדרך, ללא שפה חזותית מעניינת, וללא פיתוח מינימאלי של הדמות הראשית. צוות השחקנים המרשים של הסרט רק מהווה תזכורת מתמדת לפער בין הסרט שקורזל חשב שהוא מביים והתוצאה הבלתי נסבלת שהתקבלה בפועל.
קלום לינץ' עומד להיות מוצא בתחילת הסרט להורג בבית סוהר בטקסס. מדוע? הוא כנראה רצח מישהו. עמוק לתוך הסרט הוא יצדיק את המעשה בכך שיקרא לנרצח "סרסור". זה כל מה שנדע על הרקע של הדמות. הדבר היחידי הוא זיכרון ילדות המתרחש במקסיקו של תחילת שנות ה-80 והקשור לרצח אימו, דבריו של אביו אליו, והניסיון של טמפלרים לתפוס את בני משפחתו ואותו. פסבנדר, בתיאוריה שחקן מוכשר, מקבל דמות חלולה ולא עושה איתה יותר מדי. חבל שהוא לא התלונן למפיק הסרט.
לאחר זריקת הרעל שאמורה הייתה להמיתו הוא מתעורר במדריד במתקן ענק של תעשיות אבסטרגו, כשהוא מוכנס בעל כורחו לתוכנית מדעית שאותה מובילה סופיה ריקין (קוטיאר). אל תנסו להבין איך הוא הגיע לשם, לא תקבלו תשובה. חברה זו נשלטת ע"י מסדר הטמפלרים בניסיון המתמשך שלהם להשיג את התפוח – פרי עץ הדעת התנ"כי, או אולי מדובר על טכנולוגיה של ציוויליזציה קדומה או חייזרית. זה לא ממש ברור או משנה. העיקר שהתפוח המכיל את הזרע להיעדר הצייתנות האנושית, ולכן השגתו תאפשר לטמפלרים לשלוט על בני האדם.
קלום, כך נטען, הוא נצר גנטי ("הדם שלך לא שייך לך") של אגוילאר דה נרת'ה, חבר במסדר המתנקשים שפעל בספרד של 1492 (שנה בעלת חשיבות היסטורית שממנה הסרט, באופן מגוחך למדי, לא מתעלם). ולכן, מתבקש שקולום יקשר לזרוע של מכונת ה"אנימוס" (אין קשר לטרמינולוגיה היונגיאנית) ובאמצעות החיבור הגנטי לאגוילאר ינוע בעבר ההיסטורי בתוך גופו, שסופיה והצוות שלה בוחנים בקפידה את מעשיו של אגוילאר בהיותו האדם האחרון שידוע כי החזיק ברשותו את התפוח של גן עדן.
הסרט הוא סדרה של מעברים לסירוגין בין סביבה הטכנולוגית, קרה ומשעממת, של אבסטרגו. עם מבנה השליטה הקונספירטיבי – הבוס של החברה אלן ריקין (ג''רמי איירונס) הוא גם אביה של סופיה. אך מעליו יש ארגון טמפלרי הפועל ככנסיית סתרים והנשלט על ידי אלן קיי (שרלוט
רמפלינג). החצי השני מוקדש לקטעי האקשן המתרחשים בספרד של סוף המאה ה-15, ובהם קולם-אגוילאר וחבריו המתנקשים מקפצים כפארקוריסטים היספנים בין הגגות כשהם חותכים את כוחות הרוע. גם בתנאים האופטימאליים לצפייה (מסך IMAX) זה עדיין היה אקשן גנרי ומשעמם.
רציני ורדוד. כעור ויזואלית. מטופש מבחינה רעיונית, ושוגה באשליה כי הוא יהיה העיבוד הראשון למשחק מחשב שיהיה גם סרטי איכותי ואינטליגנטי. "אמונת המתנקש" הוא דרך רעה מאוד לפתוח את שנת הצפייה החדשה בסרטים.
