חשופים: הסכנות הרפואיות והפסיכולוגיות של המתבגרים

אחד המאפיינים ההתנהגותיים הבולטים של גיל ההתבגרות הוא תחושה של חסינות מפני סכנות בריאותיות, ורצון להתנסות ולמתוח את גבולות הגוף כמה שיותר. בגיל ההתבגרות נוהגים בני נוער רבים לבדוק למשל כמה זמן אפשר להישאר ערים, או כמה אלכוהול אפשר לשתות בלי להתעלף.

בני נוער חשופים במיוחד לפציעות ולמחלות הנגרמות מהתנהגויות שיש בהן סיכון בריאותי, מכיוון שהם נוטים להיות חסרי זהירות, אימפולסיביים ומשוללי עכבות. בקרב בני נוער נפוצות יותר התנהגויות כמו חוסר זהירות ברכיבה או בנהיגה, אי־שימוש בציוד מגן, יחסי מין לא מוגנים, עישון סיגריות וסמים, שתיית אלכוהול מופרזת, קעקועים ופירסינג פיראטיים, מעורבות בהתנהגויות אלימות והריונות לא רצויים.

קראו גם:

הורים למתבגרים? 10 עצות שיעזרו לכם להתמודד

דלת סגורה: לשרוד את גיל ההתבגרות של הילדים

מתבגרים ככלל אינם מצטיינים בשמירה על בריאותם, אבל דווקא בשלב זה בחיים חשוב במיוחד לשמור על הבריאות, הן מכיוון שבגיל זה הגוף עדיין גדל ומתפתח והן מכיוון שזוהי תקופה מכרעת בגיבוש הגישה הבריאותית של האדם.

הדרכים של הגוף למנוע מחלות ולטפל בהן, שימישכו לשרת כל אדם במהלך חייו, מתפתחות ומתייצבות בגיל ההתבגרות. לכן כדאי שמתבגרים יתחילו לקחת, וגם לקבל מהמבוגרים, אחריות גדולה יותר על גופם ועל בריאותם.

בוחנים את הגבולות ולא ממהרים לשתף את ההורים(צילום: shutterstock)

מתבגרים רבים נמנעים מפנייה לרופא מחשש שהוא יעביר מידע להורים — יספר להם שהם עושים דיאטת רצח, מעשנים בסתר, מקיימים יחסי מין, שותים אלכוהול, נעדרים מבית הספר או עושים מעשים שההורים ומבוגרים אחרים אינם רואים בעין יפה.

חשוב לציין שרופאים מחויבים לשמירה על סודיות רפואית, ומתבגר יכול בהחלט לומר לרופא שהוא אינו רוצה שהמידע יועבר להורים (או לכל גורם אחר, כגון בית הספר או הצבא). רופא מחויב להעביר מידע להורים בשני מקרים בלבד: אם מדובר במצב המסכן את חיי המתבגר, מחלות ממאירות, הפרעות אכילה מסוכנות, נטייה לאובדנות או אם מישהו מתעלל במתבגר.

האינטרנט יכול לסייע כמקור של עזרה בשאלות רפואיות אם המתבגר חש קושי ראשוני להיחשף, או שלא ברור לו לאן ולמי לפנות, או שהוא מוטרד מאוד והטיפול הרפואי הרגיל אינו זמין באופן מיידי מסיבות טכניות של זמן ומרחק. אבל הסתמכות על מקורות לא אמינים עלולה להטעות או לגרום לשאננות יתר. מנגד, פירוש לא נכון של המידע עלול לגרום לדאגה קיצונית. ברוב המקרים אסור להסתמך על האינטרנט באופן בלעדי ויש צורך להיבדק על ידי גורם רפואי מקצועי, להתייעץ ולקבל טיפול מותאם.

התמודדות עם מחלה כרונית בגיל ההתבגרות

קשה להיות מתבגר חולה. מלבד הקשיים הגופניים המובנים מאליהם, מחלה כרונית עלולה לפגוע גם בדימוי העצמי, כשהמתבגר מרגיש שעצמאותו נפגעת על ידי ההורים הדואגים והרופאים המטפלים. הוא עלול גם להרגיש שפרטיותו אינה נשמרת בגלל מעורבות מבוגרים, שהוא שונה מחבריו הבריאים שאינם מתמודדים עם קשיים כמוהו, שחלק מזמנו מוקדש לטיפול רפואי ושהוא מוטרד על ידי דאגה לעתידו.

אך נכות או מחלה כרונית בגיל ההתבגרות עשויות גם לתרום לצמיחה, לחיזוק האישיות, לפיתוח האחריות ולבגרות רבה יותר אצל המתבגר. בני נוער הם גמישים יותר ממבוגרים, וטיפול אחראי במחלה מעניק להם תחושת בגרות ושליטה. הם מתמודדים עם אתגרים מורכבים שמונעים מהמחלה להיות מרכז חייהם. גם קשרים חברתיים משמעותיים בגיל ההתבגרות מאפשרים לקבל תמיכה רבה מחברים.

מתבגרים יכולים להיות שותפים לבחירת רופא טוב - רופא שמדבר בשפה ברורה ובגובה העיניים, סבלני ולא שיפוטי, מסביר את המצב ואת אפשרויות הטיפול, ומשתף מתבגרים בהחלטות, וכמובן שומר על פרטיות וסודיות. קיימות גם מרפאות ייעודיות למתבגרים, שבהן אפשר לקבל שירותים מאנשי מקצוע המומחים בבעיות של מתבגרים ובקשר עמם.

חולי כרוני בגיל ההתבגרות מוסיף קשיים ייחודיים הן לנטל המחלה והן לכאבי ההתבגרות. ההתמודדות של ההורים או המחנכים עם המתבגרים צריכה להתבצע ברגישות רבה. רצוי שתהיה מתוך שיתוף וחלוקת אחריות ולא כסמכות הורית עליונה שיודעת תמיד באופן החלטי מה טוב לנוער מבלי לשתף את המתבגרים בהתמודדות.

הכותב הוא דיקאן ביה"ס לפסיכולוגיה במרכז ללימודים אקדמיים (מל"א), ומחבר, יחד עם ד"ר עדנה כצנלסון, של הספר "מה עובר לך בראש" על פסיכולוגיה בגיל ההתבגרות