היינו פה קודם: לפליטים הפלסטינים אין מקום לאחיהם
עשרות אלפי פליטים פלסטינים ברחו מסוריה ללבנון בגלל מלחמת האזרחים - והצטרפו ל-450,000 הפלסטינים שחיים כפליטים בלבנון מ-1948. אבל לתושבים במחנה הפליטים שתילא אין מספיק אוכל אפילו בשביל עצמם - והאורחים החדשים, בני עמם, נתקלים בעוינות גוברת
כשהפלסטיני פואד אבו חאלד ברח ב-2013 מסוריה בגלל מלחמת האזרחים שם הוא חיפש מפלט אצל בני עמו וקיווה להזדהות מצד הפליטים הפלסטינים במחנה הפליטים שתילא בלבנון. במקום זה הוא נתקל בקהילה המתמודדת עם קשיים גם כך, ולעתים אף מתנגדת באופן פעיל להגעת תושבים חדשים, המגדילים את האתגר הניצב לפניה בכל הקשור למשאבים המוגבלים של סוכנות האו"ם לסיוע לפליטים הפלסטינים (אונר"א).
"אף שהוא פלסטיני ואני פלסטיני, אני סורי והוא מלבנון", מסביר אבו חאלד, שנמלט עם משפחתו ממחנה הפליטים ירמוכ בדמשק אחרי שהלחימה הגיעה לשם. "הוא רואה אותי בא ותופס את מקומו, מנצל אותו, גוזל את הקצבה היומית שלו", אומר אבו חאלד, כעת במחנה הפליטים בדרום ביירות שבעצמו ידע ימים קשים של אלימות.
אבו חאלד הוא אחד מ-31 אלף פלסטינים שברחו ללבנון מאז שפרצה מלחמת האזרחים בסוריה במרס 2011. הפלסטינים האלה הם רק חלק מגל גדול של כמיליון פליטים שנמלטו ללבנון מסוריה. עוד לפני הגעתם חיו בלבנון כ-450 אלף פליטים פלסטינים, רובם צאצאיהם של הערבים שברחו מבתיהם כשמדינת ישראל הוקמה ב-1948.
אבו חאלד – יושב על מזרן דק בדירת חדר אחד שהוא חולק עם אשתו ושמונת ילדיו – אומר שהוא פשוט לא גומר את החודש. המלחמה בסוריה מוטטה את המכולת שלו והסיוע מאונר"א ומארגוני צדקה לא הספיק. "אני חושב שאם המצב יימשך כך אנשים עלולים להתפוצץ", הוא אומר.
באזור אחר במחנה יושבת נג'אח עוואד בחדר צנוע שבו היא חיה עם שלושת ילדיה מאז ברחו ממחנה הפליטים ירמוכ ב-2013. "בהתחלה קידמו את פנינו בברכה, אבל זה כבר לא ככה", היא מספרת. "עכשיו הם רואים בנו אנשים שגוזלים את משרותיהם ואת מקורות המחיה שלהם".
מנהל השלוחה של אונר"א בסוריה, מתיאס שמאלה, מודה כי הן הפליטים הפלסטינים מסוריה והן הפליטים הפלסטינים מלבנון המארחים אותם מתמודדים עם קשיים גדולים. "ככל שתתארך שהיית הפלסטינים מסוריה בלבנון וככל שיגדל הלחץ על אונר"א ובסופו של דבר על הפליטים הפלסטינים בלבנון – כך יגדל הסיכוי שהמתח הזה יתפרץ", הוא אומר. עם זאת, הוא מדגיש שהפלסטינים בלבנון נהגו בנדיבות מרשימה בנסיבות קשות, וחולקים את משאביהם עם הפלסטינים שבאו מסוריה. במקרים מסוימים הם אף אירחו בבתיהם פלסטינים שנמלטו מסוריה. "נדרש רגש הזדהות עמוק כדי לעשות דבר כזה כשאתה עצמך נמצא מתחת לקו העוני", הוא אומר.
לא ניתן להם לשבת בחושך
כחמישה מיליון פלסטינים – בלבנון, בירדן, בסוריה, בגדה המערבית וברצועת עזה – מקבלים סיוע מאונר"א. הסוכנות הזו של האו"ם אומרת זה שנים כי היא סובלת ממימון בלתי-מספיק, אבל מלחמת האזרחים בסוריה הגדילה את הלחץ עליה – כ-410 אלף פלסטינים תלויים כעת לחלוטין בתרומות של אונר"א. בעקבות המצב הזה פרסמה אתמול הסוכנות קריאה דחופה להזרים לה 410 מיליון דולר כדי שתוכל להמשיך לסייע לפלסטינים ביעילות.
מבחינת הפלסטינים בלבנון, בכלל זה הפלסטינים שברחו אליה בשנים האחרונות מסוריה, את הקושי מחמירות ההגבלות ההדוקות הנוגעות ליכולתם לעבוד. אבו חאלד למשל מגדל בדירתו קנריות בתקווה למכור כל אחת מהן ב-30 דולר. אשתו עדיין מחלימה מניתוח בקע. אונר"א שילמה חצי מהחשבון בבית החולים, ואבו חאלד מתקשה לגייס את שארית הכסף הדרוש.
לפי מחקר של אונר"א ושל האוניברסיטה האמריקנית בביירות כ-90% מהפליטים הפלסטינים בסוריה ובלבנון חיים מתחת לקו העוני. תשעה אחוזים מהם אינם יכולים לקנות אפילו את מוצרי המזון הבסיסיים הדרושים להם. נג'ווה חזנה, פלסטינית ממחנה הפליטים ירמוכ בסוריה, עובדת באגודות צדקה במחנה ואומרת שחלק מהמשפחות מצליחות לספק רק 50% מצורכיהן. "יש אנשים שלא ניגשים לקבל טיפול רפואי, ויש משפחות שבהן האם הופכת לרופאת המשפחה", היא אומרת.
אבו חאלד אומר כי ידע שאנשים במחנה מתקשים לספק את צורכיהם הבסיסיים. "זה אסון עבור אלה שנאלצו להימלט. משפחה במצב טוב מקבלת שתי ארוחות ביום, ומשפחה ממוצעת מקבלת ארוחה אחת. אני מכיר גם כמה משפחות שלא מקבלות ארוחות כלל".
למרות הקשיים אומר מוחמד אבו עלי – מאנשי "פתח אל-אינתיפאדה", אחד מכמה ארגונים חמושים השולטים במחנה הפליטים שתילא – כי הפלסטינים בלבנון מחויבים לסייע לאחיהם. "אנחנו חולקים הכול. אנחנו לא יכולים לתת להם לשבת בחושך כשלנו יש חשמל או לאפשר מצב שבו אין להם מה לשתות כשלנו יש", הוא אומר, לבוש במדי צבא תחת הדגל הפלסטיני במשרדו. "אנחנו מקווים שאונר"א תבין שהיא צריכה לעזור גם להם וגם לנו".