הישן מול החדש ב-NBA - חלק ראשון

העמדות ב-NBA עוברות שינוי ענק. מה שהיה פעם הוא כבר לא מה שהיום. בסדרת טורים אשווה בין ישן לחדש ואכריע מי יותר טוב. הכוונה היא להביא שתי דוגמאות לשחקן בכל עמדה, ובכל פעם אכריע מה עדיף - הישן והמקורי או החדש והמסקרן.

רכז

ישן - הרכזים של פעם התעניינו רק בדבר אחד, אסיסטים. זה היתרון בהם. לא עניינה אותם הסטטיסטיקה, אלא שהקבוצה תהיה טובה. הם שמו את שאר החברים לפניהם. ג'ון סטוקטון, הרכז המיתולוגי של יוטה ג'אז, שיחק כל חייו בקבוצה כשותף המפורסם של קארל מלון (אליו נגיע בהמשך). הממוצעים שלו לאורך הקריירה הם 13.1 בנקודות ו-10.5 באסיסטים. ממוצע של דאבל דאבל בכל הקריירה זה משהו ששייך לגדולים באמת. המסירה אצלו באה לפני הזריקה, שחקן אדיר, פייטר ונאמן לקבוצה. בצדק הגיע להיכל התהילה.

ראסל ווסטברוק, הרכז המודרני(צילום: AP)

סטיב נאש הוא עוד דוגמה. הוא תמיד שיחק בקבוצות שהיה בהם כוכב גדול, נוביצקי, סטודמאייר וקובי, כי הוא רצה למסור ושחקן טוב לידו גרם לו להיות טוב יותר. הוא יכול היה להנהיג קבוצה לבדו, אך עם עוד שחקן טוב לצדו הרמה שלו רק עלתה, וגם של הקבוצה. לדעתי עד 2025 הוא בהיכל.

אבל הרכזים של היום מתעניינים רק בדבר אחד: סטטיסטיקה. מעניינים אותם רק הנתונים האישיים. לפעמים, כששחקן שם עצמו לפני הקבוצה זה יכול להפוך לסוג של יתרון, אבל החיסרון מובן מאליו.

חדש - ראסל ווסטברוק שננטש ע"י דוראנט הוא הדוגמה המושלמת למה שאני מדבר עליו. הוא זורק, מוסר, לוקח ריבאונדים, רק כדי להיות כמו אוסקר רוברטסון ולהגיע לממוצע של טריפל-דאבל. סטפן קרי, ה-MVP שנתיים ברצף, משיג פחות ריבאונדים לעומת ווסטברוק, ומייצג את הסגנון של הרכזים החדשים. בעיקר קולע ופחות מוסר.

ההכרעה - אמנם הרכזים החדשים מספקים הרבה יותר נקודות, אך זה לא בהכרח משפיע לטובה על הקבוצה שלהם, בניגוד לישנים שהיו עושים את ההבדל ומצעידים את הקבוצה למצוינות ללא קשר לנתונים האישיים. מתנתל, ראסל וסטף, אני הולך עם ג'ון וסטיב. התוצאה היא 0:1 לדור הקודם.