"על הקהילה הגאה להכיר את העבר שלה"
הסרט החדש של אילן פלד ויאיר קדר מבוסס על סיפורים אמיתיים של חברות בקהילה הגאה של ישראל. השבוע הם הזכירו שלפני שהדור הצעיר של הקהילה דורש את הזכויות שמגיעות לו, מוטב שיכיר את ההיסטוריה של האנשים שפעלו וחיו בסצנה הלהט"בקית המקומית
ההכנות ל-TLV FEST, פסטיבל הקולנוע הגאה, נפתחו באירוע ההתרמה לפסטיבל, בו הוקרן בבכורה עולמית סרטם החדש של אילן פלד ויאיר קדר "בֶּבֶּה", המיועד לשידור ברצועות המוקומנטריים של yes דוקו. עלילת הסרט היא אודות בֶּבֶּה, שהתקיימה שנים בגופו של חיים גולדברג, עד שעבר ניתוח להתאמה מגדרית וקיווה לשחרר סוף סוף את נפשו הכבולה.
בסרט משתתפות, בין היתר, גם גילה גולדשטיין וננסי שניידר, שתיים מוותיקות הקהילה הטרנסג'נדרית של ישראל. הטרנסג'נדריות שמוצגות בסרט הגשימו את משאת נפשן ועברו הליך של התאמה מגדרית, אולם הן ממשיכות להסתיר בתוכן משהו שאי אפשר להסיר בניתוח: הן נושאות איתן לעד את הפצע הנפשי על שנים שבהן חיו בגוף שאינו שלהן, ואת הכאב על היחס של בני האדם שהרגישו את השוני, ולמרות זאת לעגו, התעללו וסירבו להושיט יד.
"הסרט מרגש אותי כל פעם מחדש. זהו סרט מדהים וחובה לראותו. זה ממש דור שהולך ונעלם", אמר מנהל הפסטיבל, יאיר הוכנר, שקרא על הבמה להקדיש את אירועי הגאווה השנה למורשת הקהילה הגאה של ישראל. "רק השנה נפטרו כמה וכמה חברות וחברים מהקהילה שסיפוריהם טרם נשמעו, ומי שלא מכיר את ההיסטוריה של מאיפה הקהילה שלו צמחה, לא ידע להתמודד עם ההווה של הקהילה וגם לא עם העתיד", סיכם. לדבריו, עצם זה שיש צעירים בארץ שחושבים שיש להם זכות להתחתן רק כי הם יכולים לשכור אולם, מראה עד כמה הדור הצעיר לא מודע בכלל לזכויות שלו ולא מכיר בעברה המורכב של הקהילה.
"בבה אולי לא הייתה, אבל סיפורה מורכב מסיפורים אמיתיים", מודה יאיר קדר, שיצר את הסרט יחד עם אילן פלד. קדר היה זה שהוציא לאור את העיתון הגאה והמיתולוגי "הזמן הוורוד", ויצר את הסרט שנשא את אותו השם ותיאר את קורותיה של הקהילה הגאה בישראל. "בעבר היה טור בעיתון 'עולם האישה' של טרנסית בשם סוניה. סיפוריה היוו את המבנה הכללי של התסריט, אשר נשען על סנדרה לוסקה שנתנה לטובת הסרט את האלבומים שלה. זה מעיין פאזל שמורכב מהמון סיפורים אמיתיים".
כמו הוכנר, גם קדר קורא להקדיש את אירועי הגאווה השנה להיסטוריה של הקהילה הגאה: "ניסיתי בעבר להשיג תקציבים ליצור סרט המשך ל'זמן הוורוד', אך ללא הצלחה. יש פה היסטוריה שלמה שהולכת ונעלמת, ואשמח להעמיד את עצמי לטובת המטרה. 'בבֶּה' מנער אותנו, ומזכיר לנו עד כמה הכל גולש לתוך השכחה, כך שעכשיו יש לכולנו הזדמנות שצריך לנצל אותה".
פסטיבל הקולנוע הגאה שפועל כבר 12 שנה, נותן במה לסוגיות שונות בקהילה הלהט"בקית בארץ ובעולם, מארח יוצרים בינלאומיים ומהווה מוקד עלייה לרגל כפסטיבל בינלאומי מרשים. לאחר שנים של מאבקים על תקצוב, משרד התרבות באמצעות מועצת הקולנוע, תומך היום בפסטיבל לצד עיריית תל אביב-יפו, אך בהיעדר תרומות משמעותיות, חלק ניכר מתקציב הפסטיבל נשען על קניית כרטיסים.
"לפני שנה תקציב העירייה היה 80 אלף שקלים, ומתוכם שילמנו לסינמטק 72 אלף שקלים", מסביר הוכנר. "מועצת הקולנוע מחויבת בתמיכה כי אנחנו עומדים בקריטריונים, אבל התחושה היא שאם זה היה תלוי בהם, לא בטוח שהתקציב היה ניתן. אף אחד לא מרוויח שכר מרשים, רוב האנשים כולל אני מרוויחים שכר מתחת למינימום, ועוד לפני השכר יש את עלות הסרטים ואנחנו מקרינים מעל 40 סרטים, וזה לפני שהזכרתי טיסות ובתי מלון לאורחים מחו"ל. גם תרגום הסרטים לעברית הוא עסק יקר ביותר שעלה לנו רק השנה 60 אלף שקלים, ואפילו לא תרגמנו הכל. הכסף הולך קודם להוצאות הפסטיבל, ולמרות זאת אירוע כזה הוא אוויר לנשימה כדי שנוכל לעשות אירוע מרשים כמו בשנים האחרונות, ואני מאמין שגייסנו סכום יפה", הוא מסכם.
לפנייה לכתב/ת 
