מיקי מאוס מתבייש: אנימציה למבוגרים בלבד
"משפחת קדמוני" התחילה כסדרה שמפרסמת סיגריות, "מסיבת נקניקיות" התחצפה לפיקסאר, ואת "ריק ומורטי" לא תרצו לראות עם ילדכם (והם גם כך לא יבינו כלום). חשבתם שסרטים מצוירים הם לילדים? מועדון הסרט המופרע חושף את האנימציה במערומיה. סרטים למבוגרים בלבד, ומאוד גסים
יום אחד, בעיירה שקטה בקליפורניה התיישבו הורים וילדים באולם קולנוע כדי לצפות בסרט החדש מבית פיקסאר-דיסני "מוצאים את דורי". לפני הסרט הוקרנו טריילרים לסרטי אנימציה חדשים שאמורים להגיע לאקרנים, ביניהם הטריילר לסרט "מסיבת נקניקיות". מאחר ומדובר בסרט אנימציה, בעלי הקולנוע לא ידעו שמדובר בסרט למבוגרים בלבד המלא בניבולי פה ובסצנות אורגיה בין מוצרי מזון. ההורים היו מבועתים. חלק מהילדים דווקא היו מרוצים.
הרעיון לסרט "מסיבת נקניקיות" עלה כבדיחה. וולט דיסני אמר שרגשות יכולים להיות מועברים דרך צעצועים, מכוניות וחיות מחמד. סת' רוגן לקח את הרעיון הזה ואמר: בואו נעביר רגשות דרך אוכל. ואם כבר אנחנו שם אז שיעשו סקס. השחקן ג'ונה היל (שמדבב בסרט) הציע שכוכבי הסרט יהיו נקניקיות, בדיוק כמו שפיקסאר לוקחים חפצים רנדומליים ומאנישים אותם. אבל אלו לא היו סתם נקניקיות, הדגש היה על נקניקיות "ווינר" ליתר דיוק, תבינו לבד למה. כמו כן חלק מהדמויות עוטות כפפות, כי ככה זה אצל דיסני. היתה זו פרודיה בוטה על סרטי פיקסאר.
הסוטה המצויר הראשון
בתחילת הדרך סרטי אנימציה נועדו למבוגרים. דמויות כמו בטי בופ השתתפו בסרטים שכללו סקס, אלכוהול, אלימות וקללות. היו מי שהרגישו שהעסק יצא משליטה ובהוליווד הוקם גוף שכתב את "קוד הייז". מטרתו הייתה לצנזר תכנים לא ראויים ואנשיו הגבילו רבים מהסרטים המצויירים והלא מצויירים בתקופה. בשנת 1929, שנת המשבר הכלכלי הגדול בארצות הברית, הצנזורה הייתה חזקה מאי פעם.
ערב אחד, כל קודקודי תעשיית האנימציה התכנסו בבית מלון לערב מחווה לווינסטון מקיי, יוצרה של "גרטי הדינוזאורית", דמות האנימציה הראשונה בקולנוע. בין המשתתפים היו וולט דיסני הצעיר, מקס פליישר ועוד. במהלך הערב הקרינו את אחד הסרטים המחתרתיים, המופרעים והגסים שנעשו כבדיחה פנימית על תעשיית האנימציה. הסרט האילם עסק במישהו שמגיע לאי בודד ו"מתעסק" עם כל מה שזז. יש שם אישה, גבר, פרה, חמור, וחפצים שונים.
אנימציה בהמשכים
שלושה אולפני אנימציה גדולים עבדו על הפרוייקט מבלי לספר אחד לשני על העלילה. אולפן ראשון סיים קטע, ושלח את הפריים האחרון לאולפן השני. האולפן השני המשיך משם ושלח את הפריים האחרון לאולפן השלישי. וכך, רק באותו הערב כולם גילו את היצירה שלמה. הסרט היה כל כך שנוי במחלוקת שאף מעבדה בארצות הברית לא הסכימה לפתח את הפילם והוא נשלח בסופו של דבר לפיתוח בקובה. אומרים שכשהקרינו את זה אנשים צרחו ונחנקו מצחוק. אפילו הנהלת המלון הגיעה לשאול "מה קרה?".
סרטי אנימציה סודיים כאלה נוצרו כל הזמן במטרה לפרוק עול ולשבור את החוקים. הנה לדוגמה סרט שהופק באולפני האחים וורנר כבדיחה פנימית. שקופית שאומרת שמיד יוצג הדו"ח השנתי של שנת 1939 ופתאום פורקי החזיר (האמיתי) מופיע ומתחיל לקלל ולהתעצבן:
ווילמה ופרד - לא תיארתם לעצמכם כמה הם מבוגרים
וויליאם האנה וג'וזף ברברה היו יוצרי סדרות אנימציה לטלוויזיה. הם התמחו באנימציה פשוטה ותעשייתית שאפשרה להם לייצר סדרות ששודרו בשבת בבוקר. "יוגי הדב", "הקלברי האונד", "הדרדסים" ועוד. לקראת אמצע שנות השישים עלה להם רעיון נועז - ליצור סדרת אנימציה למבוגרים שתשודר בפריים טיים. תכנית מצויירת? למבוגרים? הם חשבו על כל מיני תקופות בהיסטוריה בהן תתרחש הסדרה והחליטו ללכת על התקופה הפרה-היסטוריה.
כך נולדה "משפחת קדמוני". התכנית הראשונה שודרה ב-1960 ולא נועדה לילדים. התסריטים עסקו בבעיות בזוגיות ופרד ווילמה פלינסטון היו הזוג הראשון בטלוויזיה שנראו שוכבים יחד במיטה. יוצרי הסדרה כל הזמן ניסו למתוח את הגבולות עם טקסטים שמעולם לא יצאו מפה של דמות מצויירת וזרקו פה ושם בדיחות גסות, כמו זאת למשל:
העונה הראשונה הכילה 26 פרקים והתגאתה בכך שהיא פונה למבוגרים בלבד, אפילו נותנת החסות שלה הייתה חברת הסיגריות ווינסטון. אז למה אנחנו זוכרים את "משפחת קדמוני" כמשהו לכל המשפחה? בעונה השלישית ביקשו מהם למתן את המסרים. הם החליפו ספונסר לחברה שמייצרת מיץ ענבים והפכו לקומדיה לכל המשפחה. הפתיח המפורסם והחייכני, נוצר רק בעונה השלישית והסדרה הפכה להיות מה שהיא צחקה עליו במקור.
מי מעשן פה? פרד וברני נהנים
מיאו חתלתולה!
ב-1972 יצא הסרט הראשון שהוכרז למבוגרים בלבד לאקרנים. "פריץ החתול" של האנימטור ראלף באקשי, אוחז בתואר הסרט המצויר הראשון שנפסל לצפייה לילדים. החתול הוא סטודנט בשנות ה-60 ששורף את המעונות, מתמכר לסמים ומשתתף באורגיות. הסרט הופק ב-850 אלף דולר והכניס למעלה ממאה מיליון דולר, זכה בפרס בפסטיבל קאן, והכי גרוע - עבר בהכנסותיו את סרטי וולט דיסני.
ג'סי, ג'סיקה
פריץ החתול התהולל בשנות ה-70 הסוערות. לרוג'ר הארנב זה היה קצת יותר מסובך עם יציאת "מי הפליל את רוג'ר ראביט" של רוברט זמקיס מ-1988. החדשנות הטכנולוגית של הסרט שילבה בין רוג'ר המאויר והשחקן בוב הוסקינס שהופיע בלייב-אקשן - שניהם התאחדו בתשוקתם לג'סיקה ראביט - אשתו הפתיינית של הארנב, שעם גישת פאם פטאל ומחשוף ענק, עשתה את זה לגברים בקהל.
בדיעבד הסתבר שגם האנימטורים התלהבו יתר על המידה ויצרו כמה קטעים של ג'סיקה בעירום. הגילוי על כך שדימויים כאלה הגיעו למהדורת הלייזר-דיסק ב-1994, הקפיצו את המכירות, וגרמו ללא מעט צופים לנגן את הסרט בהילוך איטי, אפילו פריים ביי פריים, כדי להציץ לאיבריה המוצנעים של ג'סיקה, שכמעט ושכחנו - הם מאוירים לגמרי.
יורדים הכי נמוך - "סאות'פארק"
הסדרה "סאות'פארק" נולדה בזכות האינטרנט. להזכירכם בסוף שנות ה-90, וידאו באינטרנט היה דבר נדיר. וכך, כמעט במקרה, ברכה באנימציה לחג המולד שיצרו טריי פארקר ומאט סטון, הפכה ללהיט שהופך באמצעות האימייל. הברכה הגיעה עד לאנשי ערוץ קומדי סנטרל שהתהלבו והציעו להם ליצור סדרה שמבוססת על הברכה. שיהיה ברור - הברכה כללה ילדים שנרצחים על ידי איש שלג.
חג מולד שמח ומבדח. ועם איש שלג רוצח
כך נולדה הסדרה "סאות'פארק". מאחר שמאז תחילתה ועד עכשיו הופקה באנימציה דלה, היא הפכה לסדרת האנימציה היחידה שמסוגלת להגיב בזמן אמת לאירועים אקטואליים. פרק על לכידת סדאם חוסיין שכלל תמונות ממקום המסתור שלו שודר רק שלושה ימים אחרי האירוע עצמו, ונאום אובמה צוטט 12 שעות לאחר שנבחר.
בספר השיאים של גינס כתוב ש"סאות'פארק הסרט: גדול יותר, ארוך יותר ולא מצונזר" שבר שיא של בוטות בסרט מצויר כלשהו. הוא מכיל 399 מילים גסות, 199 תנועות מגונות ו-221 פעולות אלימות. לאחר שהסרט היה מוכן, צמד היוצרים הוזמן לפגישה עם נציגי ארגון ה-MPAA, שאחראי על הצנזורה האמריקנית. המסקנה: הסרט בוטה מידי אפילו לקולנוע ההוליוודי. כך החל משא ומתן על התכנים בסרט, שבו היוצרים יצאו עם רשימה ארוכה של תיקונים. שבוע לאחר מכן פארקר וסטון הוציאו מכתב רשמי לחברה, רווי גסויות - שרק לדמיין אותן על המסך היה גורם לכולנו להסמיק.
מלוכלכים סדרתיים
היום העולם נראה אחרת, וכמעט בכל רשת טלוויזיה אפשר למצוא סדרת אנימציה למבוגרים. "משפחת סימפסון", "איש משפחה", "סאות'פארק", "BoJack Horseman" ועד הכוכב החדש (יחסית) "ריק ומורטי" של דן הרמון וג'סטין רוילנד. הסדרה האחרונה מגוללת את סיפורם של סבא מטורף ונכדו שיוצאים להרפתקאות מדעיות מופרכות.
הסדרה משודרת ברצועת השידור Adult Swim המחליפה את ערוץ הסרטים המצויירים cartoon network ומשודרת אחרי שהילדים הולכים לישון, בין 20:00 בערב ועד 6:00 בבוקר. הסדרה מלאה בהומור שחור, הומור לגיקים, ציניות ורפרנסים מוגזמים ל"דוקטור הו" ול"בחזרה לעתיד". מיקי מאוס עדיין בהלם.
את הרצאותיו של אלון גור אריה תוכלו לשמוע החודש במפגשי מועדון הסרט המופרע ברחבי הארץ: ערב "קוונטין טרנטינו – תולדותיו ותסריטיו" יערך ביום ד' (18.1) בקנטה תל אביב. ערב "בחזרה לאייטיז-ניינטיז": מאחורי הסדרות הנוסטלגיות ולציון 40 שנה ליום בו מרקו פגש את אמא, יערך ביום ה' (19.1) במועדון הביט, חיפה. אירוע "דני קיי - הקומיקאי שרצה להיות רופא" יתקיים בשבת (21.1) בסינמטק ת"א ואחריו יוקרן הסרט "המפקח הכללי". ספיישל "מסודי ביותר לאקדח מת מצחוק" - סיפורן של הפרודיות הטובות בעולם, יערך ביום ה' (26.1) בסינמטק חיפה. לילדים וכל המשפחה יערך המפגש "יום הולדת לבאגס באני", ביום שבת (21.1) בסינמטק ת"א, מפגש "לורל והארדי - השמן והרזה" לכל המשפחה, יערך בשבת (28.1) בסינמטק ת"א.
השתתף בהכנת הכתבה: אמיר בוגן
