כהנא אמריקנה
היא מופיעה באולמות מלאים מפה לפה בישראל ורחבי ארה"ב. היא שולטת בכל פרט שקשור להופעות שלה ומשחררת רק מול הקהל שמדבר איתה שוטף ובלי מחיצות. היא עונה מבלי להשאר חייבת ומתעסקת בכל הנושאים בשנינות ומשתפת אותנו בעצות מצחיקות כדי לשרוד גידול ילדים וחיי נישואין. ולא רק. היא באה לעולם מכמה סיבות (לדבריה) ובינהם: לגרום לאנשים סביבה לצחוק
היא מרוקאית לייט לדבריה (ההורים ממוצא אלג'יראי היא מדייקת כדי שאבין). בבית הוריה, כשמישהו היה מתדפק על דלת הבית, לא היו מברכים אותו בשלום ושואלים לשלומו, אבל בפירוש היו שואלים בצורה שאינה משתמעת לשתי הפנים ובקול ברור: 'אכלת?' ומושיבים אותו לשולחן מבלי לתת לו את ההזדמנות להגיב או לענות. היא מספרת, על הפעם הראשונה שהביאה את בעלה לעתיד, אשכנזי כבד, לבית הוריה. אמא שלה פקדה עליו "שב" ופרסה בפניו שורת סלטים למכביר "חצילים, גזר חריף, עגבניות בשתי וריאציות לפחות, פלפלים קלויים, סלט פלפלים אדומים, סלט מלפפונים בשמיר, צנון ובצל וטאבולה, שלא יהיה רעב חס וחלילה". ישב לו הגברבר הצעיר וסעד את ליבו כשהוא תמה בליבו על הארוחה העשירה שהוגשה לו. משהודה לחמה לעתיד, כמו הונחה יד כבדה על כתפו הבהירה והבלתי מבינה, והוסבר לו אחר כבוד שאלא רק המאזטים, סלטי הפתיחה, וממש לא הארוחה. עוד יבואו דגים למנה ראשונה ובשר ותוספות חמות לשניה. כשסיגל כהנא מספרת לי את סיפור הארוחה שהוגשה למי שידע בחייו רק שניצל, פירה ואולי סלט, שרירי הצחוק שלי נמתחים לאורך שובר שיאים. היא לא מדלגת גם על המרק הכי עשיר שמכין אבא שלה. מהחומרים הטיבעיים הללו תוצרת בית, תרתי משמע, היא גדלה לבמה. הילדה השלישית מבין ארבעה, שהיתה ילדה קטנה, שקטה וצנומה, עושה את דרכה לקידמת הבמה בביטחה ביום שהיא מקבלת את ההחלטה שתעשה את מה שהיא הכי אוהבת, בכיתה ו' בערך, להופיע בפני אנשים ולהצחיק אותם.
סיגל כהנא מתגלה כבחורה מאוד רצינית "בשביל להצחיק צריך להיות אדם רציני, לדעת לנתח" היא מסבירה לי. כהנא גדלה בשלבים. היא לומדת ומתעמקת, ולא עולה לבמה עם רשימת בדיחות שבעבר הצחיקו את החבר'ה ועכשיו אפשר לעשות מהן כמה ג'ובות. היא בוגרת לימודי תאטרון מאוניברסיטת ת"א ולימים זה לא יספיק לה, ותיקח את התאטרון ותהפוך אותו לכלי טיפולי לאחר שלוש שנות לימודי פסיכודרמה. "שלוש שנים, שנים-עשר אנשים קבועים בחדר אחד. נדרשתי להשאיר את הבדיחות בחוץ. לחפור בעצמי, להכיר את האנשים סביבי. להתפשט נפשית. להביא את כל כולי כדי שמחר אוכל להעניק מהכח הזה לאנשים שישתתפו בסדנאות שלי ובינהם זונות שיצאו ממעגל הזנות" היא חולקת. "יש לי פחד משעמום, משיגרה. אני כל הזמן מייצרת, יוזמת, אני פרואקטיבית מטבעי. לא מחכה שהדברים יקרו, גורמת להם לקרות. אין לי סבלנות. אני צריכה כאן ועכשיו".
ואיך כל זה מתיישב עם ההחלטה שלה להגיע עם המשפחה לארה"ב לשנה כשבישראל היא עולה לבמה שלוש פעמים בשבוע בממוצע, ומבוקשת בכל רחבי הארץ וממלאה אולמות עד אפס מקום? "זו אולי הסדנא שלי להתמודד עם חוסר הסבלנות שלי. הרי אני לא יכולה להגיע השנה לכמות ההופעות שיש לי בישראל בשנים האחרונות, אבל אני עובדת על זה יום-יום, מופיעה תדיר בכל רחבי ארה"ב, מעלה חומרים חדשים תוצרת מקומית וממצה את הרגע באהבה. נהנית
הסיפור החל כשהתברר שאריאל, הבעל לצידה, נדרש לשהות בשנה זו באינטנסיביות גדולה מהרגיל בגלריה שבבעלותו במנהטן. אמו המנוחה הורישה לו את "אגורא גלארי" בצ'לסי, ומאז הוא מנהל אותה. משהבינה את המצב, הושיבה את שלושת ילדיהם, ומבלי להוועץ בו, הציעה לילדים לעבור לשנה לארה"ב, ולגור ליד אחותה, ובעצם להתייחס לכל העיניין כטיול גדול וארוך. "קצת חששתי מהתנגדות. לא ידעתי איך יגיבו, ובאופן מפתיע שלושתם ענו בחיוב. הודעתי לאריאל שאנחנו אורזים ובתוך 4 חודשים נחתנו בניו ג'רזי" היא חולקת כאילו תכננה עוד ארוחת ערב שגרתית בין שלל עיסוקיה הרבים. "החלטתי שיהיה טוב, ואני עושה טוב כל יום. כשהלכו ביום הראשון לבית הספר ישבתי כאילו כפא בי השד וחיכיתי לרגע שיחזרו שלמים. הילדים פורחים כאן, וכבר יש להם חברים טובים. כמובן שדאגתי לחבר אותם לילדים המקומיים מראש. במשך היום אני עובדת על החומרים שלי, ההופעות והסרט".
המופע "מחשבות אסורות" רץ כבר תקופה ארוכה מאוד בהצלחה רבה בישראל, ואף עלה על הבמה בניו יורק לפני שנתיים ומילא את אולם הסימפוני ספייס. בסיבוב הזה עושה כהנא תפנית, וממירה את הקומיקאית שבה לסטנדאפיסטית שעוסקת בעיניני הדיומא של הישראלים שחיים כאן. "לסטנדאפ יש כללים משלו. הפאנצ' ליין מגיע בתוך 15 שניות. הקהל צוחק כל הזמן. אפשר לקחת נושא ולפרק אותו מהמון זויות. אני מאוד אוהבת לנהל עם הקהל דו שיח, ולאלתר בלי סוף. אני לא פוחדת משום דבר שיגידו לי. יש לי הרבה מאוד שעות טיסה על הבמות, ואני זורמת עם מי שנמצא מולי" היא מסבירה את השינוי מההצגה ההיא לסטנדאפ עכשיו "אני עוסקת במה שכולנו נוגעים בו. אני סטנדאפיסטית שחווה את החוויות כאן ועכשיו ולא מביאה אותם מישראל" זהו שינוי מרענן לקהל הישראלי המקומי שרגיל לסטנדאפיסטים שמגיעים לכאן מהארץ "הבדיחות נוגעות בבטן הרכה של מי שחי כאן, ורק מי שחי כאן יבין שאני חוזרת עם הקקי של הכלב הביתה מכל סיבוב איתו כי אין כאן פחים ציבוריים". בסטנדאפ האחרון שהעלתה, "לא נשארו כרטיסים ואנשים נשארו בחוץ", היא מודיעה מראש למי שמתכנן לקנות בדלת ברגע האחרון. ומעודדת להזמין מראש את המקומות.
כאמור סיגל לא נחה, בין הופעה בטורונטו בכנס נשים רב עוצמה כשהיא עולה עם גוף הורס בשמלה אדומה, לבין סדנא שתנחה בכנס מנהיגות שיערך בחסות ה-IAC בקרוב בניו יורק, היא מצלמת גם סרט תעודה שממשיך סרט שעשתה כאן לפני חמש עשרה שנה בשם 'כמו בארץ' שנמכר אח"כ לטלויזיה בישראל. אז התגוררה בניו יורק עם אריאל במשך שש שנים "הרבה לפני הילדים, אבל עם כל התכנונים" ושאלה את עצמה שאלות שניסתה לתת עליהן תשובות דרך שלוש נשים שתעדה את חייהן במשך כשנתיים והיא בינהן. "את אסי דיין שהתגוררה בטנפליי ראיינתי עוד עם הבטן ההריונית ואח"כ עם התינוק על הידיים. היא הביאה את הלבטים, את הצד הריגשי, את הדילמה. עד היום היא לא שם ולא פה. היא חזרה לישראל וחיה על הקו כיוון שהעסקים של גיגי בעלה נשארו כאן בארה"ב.
הדמות העיקרית השנייה (ולאו דוקא בסדר הזה) היא דנה גולדברג שחיה בניו יורק ומביאה את הצד של מי ששלמה מאוד עם החיים שלה כאן על כל גווניהם. בסרט נותנות טון גם החברות מסביב והחוויות האישיות שלי מהבמה ומההצגה שהעליתי אז בניו יורק. ועכשיו אני חוזרת אליהן, ובודקת מה קרה מאז. חמש עשרה שנים אח"כ, ויש הפתעות. זהו חלק מהמסע".
ואם כל זה לא מספיק לה היא אופה בימים אלה מופע באנגלית. "בכל שבוע אני עולה על הבמה בניו יורק ומנסה חומרים על דוברי השפה האנגלית. זו התרגשות אדירה והאולם תמיד מלא מפה לפה. בכל שבוע אני חוזרת עם חוויה חדשה. יצא שאני מגיעה גם למרכז הקבלה בניו יורק לפני ההופעות האלה ונחשפת לעוד חפירה במעמקי הנשמה שלא תכננתי בכלל". לסיגל כהנא אין חשש, נראה שאם תחליט, היא תעלה גם במופע בספרדית. היא חוקרת את הסביבה ורוצה להבין אותה עד הסוף "אני יודעת שאני לא אצחק על פורנו של שחורים או יפנים. נראה שלשתי הקבוצות הללו יש רגישויות אחרות. אני לומדת על זה מהבנות האחרות שנמצאות שם סביבי". ובאילו חומרים לא תיגעי בהקשר של הקהל הישראלי? "בדברים שהם לא שלי. שכול לדוגמא. אין לי זכות. גם לא בשואה. אני נוגעת במה שאני מכירה. לא מרשה לעצמי מה שאני לא יודעת".
כהנא אינטימית עם הקהל. היא מכניסה אותו לחדר המיטות שלה מבלי לספר גסויות ומבלי להעליב אף אחד. היא מביאה את הסיפורים האמיתיים מהחיים, גם אם היו כואבים או מעצבנים ומעבירה עליהם ביקורת שגורמת לקהל להחזיק את הבטן מכאב. כשהיא מספרת לי על יום ההולדת היחיד שבו החליטה 'לשחרר' ולתת לאריאל לארגן לה הפתעה "כי אני אוהבת את היומולדת שלי ותמיד מארגנת לעצמי משהו שמח" הוא לוקח אותה ללילה במלון בת"א, ובעודה מדמיינת ערב ספא עם ארוחת ערב רומנטית למיטה, מתדפקת בחצות חשפנית שמגורשת על ידה (לאחר ששולמה). כהנא לא תסלח לו לעולם על שארגן לעצמו ערב משעשע, אבל תהפוך אותו מיד למושא הפרק הבא שלה במופע בו הגברים והנשים לא ישארו אדישים וימשיכו עם הפנטזיה שלה.
מופע הסטנדאפ עם סיגל כהנא יעלה בג'יי סי סי בטנפליי ב-21 בינואר 2017 בשעה 8 בערב.
להזמנת כרטיסים: 201.408.1427
