7 המלצות: כך תכתבו את סיפור חייכם בגיל המבוגר
בגיל 70 החליטה יהודית לכתוב את סיפור חייה. סופרת הצללים שליוותה אותה בתהליך מספרת על הילדים שדחפו ולא ויתרו, על הזיכרונות שצברו אבק ועל החיבור המשפחתי שהעבודה יחד יצרה. "כל סיפור חיים הוא מרתק וראוי להכתב", אומרת הילי צוקר ונותנת שבע הנחיות לתחילת עבודה
בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
כשהעבר משמיע קול. כסופרת צללים ליוותי רבים במסע של כתיבת סיפור חייהם, כל סיפור חיים הוא מרתק, מעניין וראוי להכתב. הן בעבור המספרים עצמם אבל גם, ולא פחות חשוב, עבור הילדים, הנכדים והדורות הבאים. גם עם יהודית ומשפחתה, המבקשים להזדהות רק בשמם הפרטי, הייתי שותפה בתהליך איסוף המידע, הכתיבה והלבטים.
התהליך לרוב אינו פשוט ומצריך נחישות, מחויבות ומאמץ מיוחד. קיים קושי אמיתי להעלות על הכתב בצורה מסודרת ונהירה זיכרונות שלעתים מבולבלים, לבטא באוצר מילים מגוון חוויות ואירועים ולהפריד בין עיקר לטפל. בעבודה משותפת הוצאנו את המיטב מסיפורה האישי שהיום נקרא על ידי בני משפחתה הקרובים והרחוקים בעניין ושמחה.
עוד במדור 60 פלוס:
סבתא: לא צריך ממתקים שהנכדים יאהבו
מניסיונם: מתי ואיך לעבור לדיור מוגן
ריקוד מרפא: ההשפעה המדהימה של ריקוד על מחלת הפרקינסון
תהליך שמתחיל בעקצוץ פנימי
איך מחליטים לצאת למסע של תחקיר וכתיבה, אצל כל אחד ואחת הסיבה אחרת, אצל יהודית העבר יצר לפתע חוסר שקט פנימי. מאז שיהודית עזבה את פולין חלפו 58 שנים. בשנים הללו לא ביקרה בה מעולם, וגם לא הרבתה לבקר בה במחשבותיה. היא לא כזו שמתרפקת על העבר, כשהיא עוזבת מקום היא שורפת גשרים ומתנתקת מהכבלים.
אמנם בשנה האחרונה משהו התחיל לעקצץ מבפנים. העבר חלחל אט אט לראשה וללבה, כמו ביקש ממנה לפתור דבר מה. חוסר שקט שאמר לה לחקור, לשאול ולחפש.
בהחלטה ספונטנית נסעה עם אחותה לארץ מולדתה, כדי לחוות מחדש את הנופים, הרחובות שזכרו מילדותן והבית בו גדלו. זו הייתה תחושה מוזרה לטייל בעיר שכיום היא תוססת, מלאה בצעירים ובמופעי רחוב. היה נדמה לה כאילו מישהי אחרת גרה שם במקומה, בעולם אחר, והיא כמו תיירת שמגיעה למקום בפעם הראשונה. יהודית הוצפה בזיכרונות שצברו אבק במשך כמעט שישה עשורים והתמלאה רגשות ישנים וחדשים כאחד.
למרות הציפייה, המסע הזה לא סיפק את המענה שיהודית יחלה לו, ואותו קול מהעבר המשיך לפעום בה. מדי פעם בערבים, הייתה שולפת אלבומי תמונות מאובקים ומדפדפת בהם. נזכרת בחוויה, בשיחה או בהרגשה ישנה. לאן ילכו הזיכרונות האלו עם הזמן? היא חשבה על ארבעת נכדיה ותהתה מתי יתחילו לשאול שאלות ולהתעניין בשורשי המשפחה. אז הבינה שהנסיעה לפולין הייתה מסע אישי, אך מה עם בני משפחתה, האם הם מכירים את סיפורה? האם הם יודעים כיצד הכירו הוריה, במה עסק סבה או כיצד ניצלה דודתה? האם הם מתארים לעצמם כמה שונים היו החיים בילדותה, ולמה היא תמיד תסתכל על אוכל אחרת מהם? השאלות האלו קיננו בראשה זמן רב, והתעוררה בה תשוקה עזה לשתף ולהעביר הלאה את סיפורה.
הילדים ביקשו לכתוב
כשחלקה את מחשבותיה עם משפחתה, ילדיה הציעו לה דבר שמעולם לא חשבה עליו - לתעד את סיפורה בכתב. תחילה חשבה שהסיפור שלה אינו מעניין מספיק או מיוחד יותר משל אחרים, אך ילדיה התעקשו. הם אמרו לה שהסיפור המשפחתי משמעותי וייחודי עבורם, שהיא תמיד שמרה בבטן ולא שיתפה ברגשות ובזיכרונות שלה, שהיא תמיד עשתה למענם ולא חשבה על עצמה. למה שלא תקדיש סוף סוף זמן למשהו משלה? ככל שיהודית חשבה על כך יותר, כך הבינה שזה הדבר הנכון, לא רק עבורה אלא עבור משפחתה והדורות הבאים. באמצעות סיפור כתוב תוכל לשמר את זיכרונותיה, לתעד את זיכרונם של מי שכבר לא איתנו ולקשור את העבר להווה ולעתיד.
הדרך לכתיבת הסיפור הייתה חשובה לא פחות מהתוצאה הסופית. היה זה פתח לקרוביה להתעניין בשושלת המשפחתית ולשאול אותה שאלות שמעולם לא שאלו. אפילו בנימין, בעלה של יהודית, גילה דברים חדשים שלא ידע עליה במשך כל שנות נישואיהם. משבוע לשבוע ההתכנסויות המשפחתיות הפכו למעין עבודת שורשים משותפת. ילדיה עזרו לה לבחור תמונות. זיכרונות עלו, סיפורים משעשעים או עצובים קיבלו מקום בחיק המשפחה. השנים שחלפו סיפקו פרספקטיבה רעננה לחוויות של יהודית ואיפשרו לה קבלה והשלמה.
כיום הספר של יהודית מונח בפינה מיוחדת בסלון ביתה, כדי שאורחים וקרובים יוכלו לעיין בו. הספר מאפשר לקוראיו לצאת למסע בזמן ולהתלוות לזיכרונותיה של יהודית. עותקים ממנו הוענקו במתנה גם לבני משפחתה, להם הוא נכס מופלא. יהודית מוסיפה בגאווה שהספר הזה הוא מתנה גם לבני משפחתה שאינם, ובאמצעותו סיפורם התעורר לחיים.
7 הנחיות: כך תתחילו בכתיבת סיפור חייכם
1: אתם ראויים: זיכרו שכל סיפור חיים הוא מרתק וראוי להיכתב, ורק אתם יכולים לכתוב אותו.
2: נקודת מבט נוספת: בעבודה משותפת עם כותב חיצוני קל יותר להתמודד עם שאלות ולבטים.
3: ההתחלה אישית: איך ניגשים לכתוב חיים שלמים? אין הנחיות כלליות המתאימות לכולם, אך יחד נוכל למצוא את הנתיב האישי שלכם. לעתים אמליץ להעלות את הזיכרון המוקדם ביותר, ויש שיעדיפו להתחיל מהסיבה שהביאה אותם לכתוב את סיפורם.
4: חזרה לעבר: לעתים כדאי לחזור לעיר ההולדת אם הדבר אפשרי או לשלוף מהארון חפצים ישנים – הזיכרונות מחכים לכם שם.
5: למי מיועד הסיפור: כשכבר יצאתם לדרך, בשלב מסוים תמצאו את עצמכם חושבים על הקוראים שלכם. מי הם יהיו? משפחה, חברים, אהובים, בני קהילתכם או אף אחרים שחוו חוויות דומות לשלכם. המחשבה עליהם תחדד את משמעות הכתיבה ותעזור להתמקד.
6: ספרו בפשטות: אמליץ לדמיין את עצמכם יושבים במטבח ביתכם ומספרים את סיפור חייכם לחבר על כוס קפה. כך תוכלו לצפות מראש מה יעניין את הקוראים, על איזו תקופה בחייכם יבקשו להתעכב או איזה אירוע ירגש אותם במיוחד.
7: מחויבות לתהליך: את הסיפור אפשר לכתוב בכל עת, בתנאי שאתם מוכנים ומחויבים לתהליך. ללא ספק התיעוד, העשייה והקריאה של יצירתכם יעשירו אתכם. תזכו להעניק מתנה נהדרת לקרוביכם, ויותר מהכל, לעצמכם.
הכותבת היא עורכת סיפורי חיים - "סיפורים חיים: הסיפור שלך מתעורר לחיים"
בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
לפנייה לכתב/ת 
