די להילחם במאמנים!
אנחנו, חובבי הספורט, חייבים לתת מנדט רחב יותר למאמנים. לא לשפוט על סמך חצי עונה. בכדורגל צריך זמן לבנות, ליצור תהליכים, היררכיה ושיטה. אי אפשר לבנות קבוצה אלופה בין לילה
התרגלנו. כל עונת משחקים, סביבות חודשים נובמבר־דצמבר, מתחיל הבלגן. אוהדים קוראים למאמן קבוצתם להתפטר, מקללים אותו, בזים לו, מייחלים לכישלונו, ועושים הכל על מנת שיגיע מאמן חדש במקומו. בכמות מזערית של המקרים ניתן לומר שמחאת האוהדים מוצדקת: כך לדוגמה כאשר מגיע מאמן חדש במקום מאמן ישן שהצליח, ומחליט לשנות את כל מה שעבד והביא להצלחה. מזכיר במעט את מקרה רן בן שמעון בבית"ר ירושלים. רב"ש החליף את סלובודאן דראפיץ', שהוביל את הקבוצה לעונה נהדרת, שבה שיחקה כדורגל אטרקטיבי ושילבה שחקני בית לאורך רוב העונה. בן שמעון החליט ללכת נגד מה שהצליח אשתקד, והתוצאות בהתאם. בקצב הזה, ההידרדרות לתחתית היא רק עניין של זמן.
אך ברוב המקרים, כך לפחות לדעתי, מחאת האוהדים אינה מוצדקת. לרוב, מאמן חדש מוחתם כאשר הקבוצה חוותה כישלון הן הישגי והן מקצועי, ויש צורך באג'נדה חדשה, דמות מקצועית אחרת שתביא שיטה שונה וכן תוביל להישגים. כשמגיע מאמן חדש, עלינו לתת לו אשראי להוציא את שיטת המשחק שלו לפועל, ולא לכבול אותו ולהלחיץ אותו עקב כישלון העונה הקודמת. איעזר במכבי חיפה כדי להמחיש את המסר שלי: שנה אחר שנה, הקבוצה מכריזה על תהליך חדש בקיץ. כשהולך ומנצחים המאמן מוכרז כמשיח. שלא הולך, עורפים את ראשו של המאמן, טוענים שהוא משקר לקהל, שהידע המקצועי שלו לא שווה כלום.
ואז מגיע שלב הפיטורים. יעקב שחר מקשיב לצרכי הקהל ומפטר את המאמן: זה החל עם ראובן עטר שהגיע במקום אלישע לוי (שהוביל את הקבוצה לאליפויות והישגים, ואפילו לליגת האלופות), ניסה להוציא את הקבוצה לדרך חדשה, כשל, ופוטר. במקרה של עטר ניתן לומר כי זה מוצדק, שכן הוא הגיע לאחר מאמן מצליח ולא המשיך לעבוד עם השיטה שעבדה, אך מצד שני הסגל שלו ירד באיכותו המקצועית, כיוון ששחקנים מובילים כגון ליאור רפאלוב, תומר חמד, בירם כיאל, ו־ולדימיר דבאלשוילי, שהצליחו עם לוי, לא נשארו.
אריק בנאדו מונה במקומו, והצליח להוביל את הקבוצה שהשיגה 7 נקודות ב־9 המחזורים הראשונים תחת עטר, למקום השני. בנאדו קיבל מנדט להוביל את הקבוצה בעונה לאחר מכן. הגיעו שחקנים צעירים ומבטיחים במטרה להשיג אליפות או לכל הפחות לשחזר את ההישג, ובסוף הגיע עם הקבוצה למקום החמישי ופוטר גם הוא בסוף העונה. למרות שהצליח בעונה הקודמת והוכיח את יכולתו על הקווים, הוא לא קיבל צ'אנס נוסף ולא זכה לסבלנות לה הוא ראוי מצד הבעלים.
במקום בנאדו מונה מאמן זר, אלכסנדר סטנוייביץ'. הגיעו שמות מבטיחים, מנוסים ומרתיעים, דוגמת מוחמד אידריסו ויוסי בניון, שאיימו לכבוש את ליגת העל מחדש, אך המאמן הסרבי כשל והרגיש שאינו יכול להוביל את הקבוצה והתפטר בדצמבר. במקומו מונה מרקו בלבול, הוחתמו שחקנים כמו איתי שכטר ואלירן עטר, והקבוצה שוב סיימה במקום החמישי. תחת בלבול הקבוצה הראתה ניצוצות של כדורגל, אך למכבי חיפה זה לא הספיק והוחלט לנקות אורוות ולצאת לתהליך חדש. בלבול פוטר ובמקומו הוחזר לוי, שהגיע כארובה להצלחה, כיוון שזכה עם חיפה בשלוש אליפויות רצופות בעשור הקודם, ועזיבתו איכזבה אוהדים רבים. תחת לוי חיפה ניסתה דרך חדשה, אך שוב איכזבה מבחינה מקצועית (למרות זכייתה בגביע המדינה) וסיימה רק במקום הרביעי.
לוי, בניגוד לקודמיו קיבל מנדט וסבלנות מצד הבעלים לפתוח עונה נוספת, אך פוטר באוגוסט (בקושי חודש אחרי תחילת העונה) ובמקומו מונה רנה מולנסטיין ההולנדי, שאימן בעבר בפולהאם ואף היה במשך שנים עוזרו של אלכס פרגוסון האגדי במנצ'סטר יונייטד. כיצד ניתן לדבר על תהליך אם המאמן פוטר עוד לפני שרשם אפילו משחק ליגה רשמי אחד?!
וכמה מילים על מולנסטיין: גם אצלו כמו אצל הקודמים הוחתמו שחקנים בעלי רזומה מרשים, כמו רועי קהת ועומר דמארי. כרגע מצבה של הקבוצה הוא בדיוק כמו בעונה שעברה באותו שלב – מקום 5, כאשר ההבדל בין שתי העונות מבחינת הפרש השערים הוא 2 יותר לחיפה של העונה הזו, כך שמבחינה מקצועית מצב הקבוצה דומה לשנה שעברה. אז עולות השאלות המתבקשות, האם מולנסטיין טוב מרוני לוי? חילופי המאמנים היו הכרחיים?
ואם כבר מולנסטיין מונה למאמן, ואפילו יעקב שחר חרג ממנהגו ומינה מנהל מקצועי מעל כל העסק הזה, לא ראוי שניתן להם עוד זמן לעבוד מעבר לעונה הזו? מה יעזור שיפטרו מאמן נוסף? אז יגיע מאמן זר אחר או ישראלי ויוביל את הקבוצה שוב למקום רביעי־חמישי? בדיוק כמו שמולנסטיין עושה כעת, רק שההבדל הוא שההולנדי כאן רק מתחילת העונה והוא באמת התחיל תהליך של כמה שנים. חוץ מזה מולנסטיין לא בנה בכלל את הקבוצה. רוני לוי הופקד על מלאכה זו לפני שפוטר. לא צודק יותר שנשפוט אותו על סמך סגל שהוא יבנה ויתאים לשיטת המשחק שלו ולא לשיטה של רוני לוי?
ואני תוהה: האם אוהדי מכבי חיפה הם אנשי מקצוע חכמים יותר, ראויים יותר, מקצועיים יותר, וטובים יותר מכל אותם המאמנים שציינתי את שמם? מאיפה בא הפקפוק הזה במאמן כדורגל? נכון, תמיד יש אי הסכמות. כל אחד הוא מאמן בפני עצמו. אחד יגיד שצריך להציב את אבו עביד כבלם, השני יגיד כקשר והמאמן בסוף יעשה מה שהוא רואה לנכון, מה שהוא רואה לטובת הקבוצה. אם הוא חושב שאיעד אבו עביד הוא המגן השמאלי שצריך לפתוח ולהוביל את מכבי חיפה – תסמכו עליו! המאמן לא רוצה להכשיל את הקבוצה הוא רוצה להצליח איתה.
המצב שהצגתי הוא כולל את כל הספורט הישראלי, לא רק את מכבי חיפה או בית"ר ירושלים: אנחנו, חובבי הספורט, חייבים לתת מנדט רחב יותר למאמנים. לא לשפוט על סמך חצי עונה. בכדורגל צריך זמן לבנות, צריך זמן ליצור תהליכים, היררכיה ושיטה. אי אפשר לבנות קבוצה אלופה בין לילה. המסר שלי לאוהדי הספורט הישראלי: תיהנו מהמשחק. כדורגל הוא בידור, לא מלחמה. קבוצות שבהן אין לחץ מהקהל, כלפי השחקנים והמאמן, מצליחות יותר. קחו את הפועל באר־שבע כמדד לעצתי, בזכות הנוסחה הזו הם זכו באליפות לאחר 40 שנה יבשות.
לפנייה לכתב/ת 
