קשה לי להודות בזאת, משום שגם אני שייך לקהילה האמנותית של הוליווד, אבל יש לי תחושה שה'חבר'ה' שלי עברו קצת את קצה הגבול האמנותי שלהם השבוע. הגבול הדק שבין האמנות והערכים שהם מנסים לעודד באמצעותה, לבין פגיעה של ממש.

בשבוע שעבר שמענו כולנו את מריל סטריפ משתלחת בנשיא הנבחר.אנחנו מבינים, שאין בקהילה ההוליוודית אהדה גדולה מדי לטראמפ. אתם לא אוהבים אותו, לא עומדים מאחורי מה שהוא מייצג וחשוב לכם להזכיר את זה בכל הזדמנות;אבל דחילק, הוא הנשיא של ארצות הברית,והוא נבחר כדת וכדין לפי שיטת הבחירות האמריקאית.

בין אם בא לכם לק

בל אותה ובין אם לאו, זאת השיטה הנהוגה כאן כבר מאות שנים, ואתם מוזמנים ליזום שינוי בשיטת הבחירות, לגבש לובי, לקדם משאל עם ולשכנע איש איש, שהשיטה לא טובה. אבל עד אז, כדאי לשקול מילים, צעדים.

אני מכיר מקרוב את השיח הליברלי של הוליווד. רבים מהכוכבים הגדולים שמחים להפוך לפנים שמקדמות את הנאורות. הם מתמסרים לקמפיין על חופש ביטוי או שוויון זכויות, ונהנים לעבות את הראיונות שלהם על כל סרט חדש או בגד שמפרסמים בעומק ערכי. אבל היחס שהם נתנו לנשיא הנבחר אינו שונה בהרבה מכל אותם אישומים, שהם מטיחים כלפיו. ביטול וניכור פומביים - וזה כשהוא עוד לא משל כנשיא ולו יום אחד... איפה מאה ימי החסד של מנהיג חדש?

לא מדובר בטלית צחורה ותכולה, אין ספק. כן, הוא נולד עם כפית של כסף בפיו, גדל כסלבריטי מוחצן ועם הזמן גם הפך לכוכב-על בסדרת ריאליטי, שרצה יותר מעשור בהצלחה גדולה. מי כמוני,שמכיר מקרוב את הסלבריטאים והחוטים הנמשכים מהם וביניהם, יודע שתהילה עלתה לרבים במחיר שפיותם ובהתנהגויות שונות ומשונות. זה כנראה מחיר התהילה גם במקרה הזה.

מריל סטריפ בנאום המפורסם.

בעולם שבו פוליטיקאים משאירים את מרבית עיסוקיהם ומעלליהם מאחורי הקלעים, אפשר למלא ספריות שלמות עם קטעי רכילות ועדויות חושפניות, שקשורות בדונאלד טראמפ. הוא מוצא את עצמו חשוף יותר, ואיכשהו עד עכשיו הוא החליט לשאת את הראווה הזו בגאווה, וזה השתלם לו. לפחות כל הדרך לנשיאות. דעת הקהל היא כבר משהו קצת יותר מורכב. אני רוצה להזכיר לכל השונאים, שכאשר רונלד רייגן, הסלבריטי הראשון שהפך לנשיא ארה"ב ב-1981, עמד להיכנס לבית הלבן, זעקו כלי התקשרת - איך נותנים לקאובוי מהוליווד להפוך לנשיא... היום ארה"ב רואה ברייגן את אחד הנשיאים הדגולים שהיו לה אי פעם.

עם המטען הזה, עם זכרונות העבר ועם ההבנה שמה שראינו מטראמפ לא שונה בהרבה מקודמיו, אלא בעיקר פומבי יותר, צפיתי באי נוחות בטקס גלובוס הזהב ה-74, שנערך בסוף השבוע האחרון בבוורלי הילס.

כולם ציפו לראות איך הסרט הדגול של השנה, "לה לה לנד", יזכה בכל הפרסים (ואכן הוא זכה בכל שבעת הפרסים שהיה מועמד להם). אבל במקום לחגוג בכך את המסיבה השנתית של תא העיתונאים בהוליווד, נתנה אן.בי.סי. לאירוע להפוך למופע סלידה וגינוי לנשיא הנבחר. זה התחיל עם מונולוג הפתיחה של ג'ימי פאלון, שהשווה בין הנשיא הנבחר לבין הנבל, המלך ג'ופרי ב"משחקי הכס". זה המשיך כשאל הבמה עלה השחקן הבריטי, יו לורי,שזכה בפרס שחקן המשנה עבור סדרת הריגול, "מנהל לילה",ופתח את נאום הזכייה שלו באמירה שכוונה ישירות אל הנשיא הנבחר. "זהו יום עגום", הצהיר,"כי זה עשוי להיות טקס גלובוס הזהב האחרון". הוא הסביר ליושבים בקהל, שהם כולםעתידים להיות מוקצים - זרים, אמנים, עיתונאים וחברי איגודים מקצועיים. רשת אן.בי.סי., שמקפידה בדרך כלל להגביל את נאומי הזכייה בדקה עד דקה וחצי, נתנה ללורי להמשיך עד שסיים את השתלחותו בממשל החדש. אורך חסר תקדים של נאום זכייה.

טראמפ מגיב לדבריה של מריל סטריפ, בדרכו.

ואז הגיע הרגע הגדול והמפורסם של הערב. הרגע בו הוענק למריל סטריפ פרס על מפעל חייה המוערך בהוליווד. היא מאוד התרגשה, ובקול חלוש פתחה בנאום,שלא היה דבר על מפעל חייה. את זמן המסך שקיבלה היא הקדישה למופע של מישהו אחר. מישהו שחיקה השנה עיתונאי נכה. היא התייחסה למקרה שבו היה מעורבים הנשיא הנבחר והעיתונאי סרג' קובלסקי מהניו-יורק טיימס, שכתב אחרי 9/11 כתבה על מוסלמיםבניו-ג'רזי, שיצאו לרחובות לצהול בעקבות הפיגוע במגדלי התאומים. כשטראמפ החל לרוץ לנשיאות הוא ציטט מתוך אותו מאמר (שפורסם לפני 15 שנה), והציטוט התברר כלא ממש מדויק. קובלסקי, הסובל מנכות בשתי ידיו, יצא נגד טראמפ,וטעןכי כלל לא כתב את הקטע שהוזכר. טראמפ, שלקח את העניין אישית (כפי שהוא מרבה לעשות), ניסה לספר את סיפור הכתבה באחד הנאומים שלו, וטען שהכתבה שונתה 15 שנה אחרי פרסומה, רק כדי שלא תוכל לסייע לו. את ההסבר הזה הוא ליווה בחיקוי גופני של קובלסקי.

"חוסר כבוד מפתה עוד חוסר כבוד, אלימות מלבה עוד אלימות", אמרה סטריפ (שתמכה בקלינטון במערכת הבחירות) בנאומה, והוסיפה "כאשר בעלי השליטה רודים בחלשים, כולנו מפסידים". הקהל באולם התרגש והנהן, מחא כפיים והסכים כמעט פה אחד. מעניין אם עשור או שניים מהיום, היא תחשוב שהיה שווה להקדיש את דקות ההודיה שלה על הפרס למפעל חיים לנשיא, שעשוי להיות דומה לכל נשיא אחר. טראמפ כמו טראמפ (שמישהו כבר ייקח לו את הטוויטר הזה) צייץ למחרת בבוקר, שזו בושה ששחקנית "המוערכת הערכת יתר" יורדת עליו מבלי שהיא מכירה אותו בכלל.

קשה לי מאוד לשבת מנגד ולראות את מלחמת התקשורת הזו בנשיא נבחר. לא ברור אם זה מה שמצפה לנו בארבע השנים קרובות, אבל מה שבטוח הוא שמצפות לנו ארבע שנים מלאות בתקדימים ומקרים שחשוב שהפרשנות שלהם תגיע מכמה זוויות, גם מכאן, מאחורי הקלעים.