חדש לתיירים באירופה: סיור הומלסים בעיר
בפרויקט שהולך וצובר תאוצה בווינה בירת אוסטריה מעבירים חסרי בית סיורים מודרכים לתיירים זרים שרוצים לחקור את העיר מהצד האפל שלה. בכסף יש להם סיכוי לבנות חיים חדשים
בשעת אחר הצהריים של יום חורפי אחד מתקבצים תיירים סביב המדריכה שלהם ליד תחנת הרכבת המרכזית של וינה, אבל במקום לתור ארמונות מפוארים לוקחת אותם ברברה למקלטים ולבתי תמחוי: הסיור הזה הוא חלק מיוזמה חדשה, שמטרתה לסייע לחסרי בית כמוה להשתקם.
וינה מדורגת דרך קבע בצמרת הרשימה העולמית של ערים שבהן הכי כדאי לחיות. יש בה מערכת רווחה מצוינת, אבל אלפי בני אדם נופלים בין הכיסאות בכל זאת. לפי נתונים רשמיים כ-4,300 איש מידרדרים בכל שנה לחיים ברחוב, אבל לפי הערכות המספר האמיתי גבוה יותר. קשה להאמין, אבל מדריכת הסיור ברברה שייכת בעצמה לסטטיסטיקה הזו.
ב-2014 אובחנה ברברה – בעלת גלריה לשעבר – כחולה בסרטן השד. היא איבדה את פרנסתה, ובזמן שעברה כימותרפיה איבדה גם את דירתה. אחרי כמה חודשים ללא מקום קבוע לשון בו היא הצליחה למצוא מיטה במקלט לחסרי בית. "אני שמחה כי השיער שלי ארוך שוב ואני בריאה לגמרי", היא מספרת לקבוצת התיירים. "אני בטוחה שבקרוב אחזור הביתה".
ברברה היא מדרכה חדשה ב"סיורי הצללים", פרויקט חברתי שהושק בשנה שעברה והוא חלק מטרנד אירופי שבו אנשים מאוכלוסיות חלשות נשכרים לעבודה כמדריכים כדי לשלב אותם שוב בחברה. בפריז הם מראים לתיירים את האתרים המפורסמים ביותר, אבל בווינה הולכים צעד אחד רחוק יותר – ומציגים להם את החיים כחסרי בית.
"רציתי שהסיורים יהיו חינוכיים יותר", מסביר פרין שובר, בוגר לימודי תיירות בן 33 שהקים את הפרויקט. "אנחנו רואים את תופעת ההומלסים על בסיס יומי אבל אין לנו מושג מה זה באמת להיות חסר בית, ואני מניח שזו הסיבה שאנשים מסיטים את מבטם במקום לנסות לעזור".
בתחילה פנה הפרויקט לאוסטרים עצמם, ומאות תלמידי בתי ספר, עובדי רווחה ועובדי חברות השתתפו בסיורים בשנת 2016. סיור יכול להימשך כמה שעות – או יום שלם. "למדריכים שלנו יש עמדה מצוינת להסביר את מערכת הרווחה המסובכת של וינה ואת האתגרים שלה", אומר שובר. "הם מספקים לילדים שיעור רגשי שאי אפשר לקבל בכיתה", אומר שובר.
במהלך הסיורים מקבלים המשתתפים הזדמנות לשאול שאלות, ובדרך כלל הומלסים שמחים לחלוק איתם את סיפורם. "תשאלו מה שבא לכם, אין טאבו בשום נושא, אנחנו יכולים לדבר בפתיחות", אומרת ברברה לקבוצה שלה.
הארגון מעסיק כעת שלושה מדריכים במשרה מלאה, ושניים מהם כבר הצליחו לעזוב את המקלט ולעבור לדירה פרטית. בעקבות ההצלחה הרחיב לאחרונה שובר את הפרויקט, וכעת הוא כולל גם סיורים באנגלית לתיירים זרים.
"רציתי לקבל מבט לחיים של הומלסים כי אנחנו פוגשים אותם בלי להבין איך זה לחיות ככה", אומרת סטליאנה קוקונובה, בת 29 מבולגריה. ברברה, המסרבת לחשוף את שם המשפחה שלה, עוברת שוב ושוב בין גרמנית לאנגלית לצרפתית, ומסבירה מדוע התחנה המרכזית היא מוקד להומלסים. "חם בה, היא פתוחה 24 שעות ביממה ואתה יכול להיות כאן אלמוני", היא מסבירה לחברי הקבוצה. "מה הכי גרוע בלהיות חסר בית?", שואל אחד המשתתפים. "הבדידות", משיבה ברברה. "אף אחד מהחיים הקודמים שלי לא יודע איפה אני עכשיו ואין לי משפחה".
1.7 מיליון איש חיים בווינה, ויש בה רשת חזקה של מוסדות ציבור וארגונים ללא מטרות רווח המסייעים לאנשים הזקוקים לעזרה. אבל אפילו מערך העזרה שלה לא מספיק בשביל לסייע לכל הנזקקים: וינה היא מוקד משיכה לחסרי בית מערים אחרות באירופה, כגון בודפשט שבה התנאים קשים עוד יותר.
בסוף הסיור מודים המשתתפים לברברה על שחלקה איתם את סיפורה. "דבר משמעותי אחד שיישאר איתי הוא שעכשיו אנחנו יודעים יותר איך להפנות חסרי בית לגופים שיכולים לעזור להם", אומרת קוקונובה.
לפנייה לכתב/ת 
