באנו לשנות / "הכל מקצועי"

בערך בשעה שש בערב, כשעתיים לפני שריקת הפתיחה של המשחק מול האל, התיישבו שחקני טוטנהאם לשמוע תדרוך אחרון. המאמן מאוריסיו פוצ'טינו הזיז מגנטים על הלוח וחשף מערך של שלושה בלמים. זו הייתה הפתעה לא רק ליריבה, אלא גם לשחקנים שלו. "עד אותו רגע לא היה לנו מושג", אמר לאחר הניצחון מגן נבחרת אנגליה דני רוז, "אבל זו לא בעיה, כי אצלנו בכל שיטה כל אחד יודע את תפקידו. זה חלק מההצלחה שלנו".

בעבר, כשאנשי מקצוע האמינו שעדיף לשחקנים לדעת גם את ההרכב המדויק מספיק זמן מראש, גישה כזו הייתה מתקבלת בתמיהה. כיום אפשר לראות לא מעט מאמנים שעובדים עם השחקנים שלהם על מספר מערכים. הם מנווטים ביניהם ממשחק למשחק ועושים שינויים גם תוך כדי משחק. יובנטוס, שבחמישה מעשרת המשחקים האחרונים שלה שיחקה עם שלושה בלמים ובחמשת האחרים עם שניים, עושה זאת לאורך שנים. העונה הנושא קופץ לעין קודם כל בזכות שתי קבוצות שמתעלות בליגות הטובות בעולם – טוטנהאם וסביליה.

דני רוז ואריקסן חוגגים. כנראה שזה עובד(צילום: AFP)

טוטנהאם, שיושבת במקום השני בפרמייר ליג, שיחקה בעונה שעברה תמיד אותו דבר, 1-3-2-4 אבל העונה פוצ'טינו לא מפסיק לשנות. לפעמים הארי קיין חלוץ בודד, לפעמים מצטרף אליו סון יונג מין. לעיתים קו ההגנה כולל שלושה שחקנים, במקרים אחרים ארבעה. הכוכב כריסטיאן אריקסן יכול למצוא עצמו באגף, או מאחורי קיין, או אולי אפילו במרכז הקישור. "אנחנו מתאמנים על השינויים כל שבוע, כך שכל אחד יודע מה לעשות בכל מצב", אמר הבלם קווין וימר בשבוע שעבר, אחרי עוד ניצחון שבו המערך השתנה במהלך המשחק. "אין בעיה אם המאמן אומר באמצע להחליף מערך".

בסביליה, שנאבקת על אליפות מהמקום השני בספרד, הסיפור עוד יותר מורכב, כי המאמן הנפלא חורחה סמפאולי מבצע אינספור שינויים. לא מזמן שירטטו בעיתון "דיאריו דה סביליה" 11 מערכים שונים שהציב העונה. אלה כמובן רק מספרים על הדף, ובפועל רבים מהמערכים דומים זה לזה, אבל הרעיון ברור.

בניצחון האחרון על ריאל מדריד סביליה פתחה את המשחק במערך 4־2־3־1. בזה שלפניו, נגד סוסיאדד, היא שיחקה דווקא עם שלושה בלמים וחלוץ אחד, עם סמיר נאסרי מאחוריו.

סביליה שינתה מערך - וניצחה את ריאל מדריד(צילום: EPA)

במחזור קודם לכן, נגד מלאגה, שני חלוצים מרכזיים שיחקו יחד. ויטולו, שחקן נבחרת ספרד, היה במשחקים האלה בצד שמאל של ההתקפה, בצד ימין של ההגנה ובמרכז הקישור. אין סוף לשינויים.

יש היגיון בשיגעון

שני המאמנים הארגנטינאים, פוצ'טינו וסמפאולי, הסבירו שהצורה שבה השחקנים פרוסים במגרש היא הערך המוסף. הבסיס הוא הפילוסופיה, העקרונות שחוזרים על עצמם בכל מערך. הקצב, מספר השחקנים שיוצאים קדימה, כיוון ומהירות הנעת הכדור – נשארים דומים משבוע לשבוע. אותם מאמנים מאמינים שלא חייבים לשחק אותו דבר כדי לשחק אותו דבר.

המחשבה הזו אינה מקובלת בכל מקום, כמובן. רוב אנשי המקצוע עדיין רוצים לתרגל שיטת משחק שחוזרת על עצמה בכל שבוע. ברצלונה תמיד תשחק 4־3־3. ארסן ונגר לא יזוז מה־4־2־3־1 שלו. מונאקו ניצבת בראש הטבלה בצרפת עם 4־4־2 קבוע. אנטוניו קונטה, שעבר במהלך העונה לשחק עם שלושה בלמים בצ'לסי, לא ישנה מה שמצליח לו. גם אין סיבה. קבוצה שמשחקת אותו דבר יכולה להביא את השיטה לשלמות, להיראות כמו "מכונה". השחקנים יודעים איפה יהיו החברים שלהם, וגם את המחלקות הצעירות אפשר לאמן באותה שיטה.

קונטה. דבק בשיטה שמצליחה(צילום: רויטרס)

למרות הדברים, נראה שקבוצות מהדרג השני במדינות שלהן, כמו טוטנהאם וסביליה, יכולות להשיג יותר באמצעות שכלול המערכים, מאחר שליכולת לדלג בין שיטות משחק יש יתרונות רבים: לקבוצה השנייה יותר קשה להתכונן; ניתן לבחור בשיטה שתחשוף את חולשת היריב; אפשר לבצע שינויים קיצוניים (אך כאלה שהשחקנים מתורגלים בהם), כשלא הולך בזמן משחק. זה לא אומר ששינוי עדיף על עקביות, או להפך. פשוט מדובר בשתי גישות שונות.

מה בוזגלו צריך להבין

כל מי שעוקב אחרי הכדורגל הישראלי ודאי חשב בינתיים על שני אנשים: פאולו סוזה וברק בכר. גם היום, בפיורנטינה, סוזה ממשיך לבצע שינויי מערכים ללא הפסק. בכר, שלמד לא מעט מהפורטוגלי, עושה זאת בהפועל באר שבע. לא חסרות דוגמאות, מספיק להיזכר במשחקים החשובים ביותר. בניצחון הביתי על אינטר, למשל, באר שבע שינתה מערך שלוש פעמים. מול מכבי ת"א עבר אובידיו הובאן מהקישור לעמדת הבלם כבר בדקה ה-25, והקבוצה נראתה טוב יותר מאותו רגע.

כמו אצל טוטנהאם וסביליה, גם לבאר שבע עקרונות משחק קבועים, שאינם תלויים במערך: הנעת כדור סבלנית שהופכת מהירה יותר כשיש הזדמנות לפרוץ חלק חשוף; לחץ מאסיבי אחרי איבוד כדור; שמירה הדוקה על הקשר האחורי של היריבה שמהווה עוגן בהנעת הכדור; תנועה לרחבה של שחקני הקישור (הובאן, ראדי). ההבדל בין המערכים הוא מי מבצע את הלחץ ואיפה, או מי סוגר את הקשר האחורי. העקרונות זהים, המערכים שונים.

אלו שלושת המערכים הפופולריים ביותר של באר שבע

מערך הבסיס 3-3-4. שנה וחצי שבאר־שבע מתאמנת על שיטת המשחק שבה יש לה את התיאום הטוב ביותר. לכן, בתקופה פחות טובה, כמו לאחרונה, בכר משחק בעיקר כך. "רגיל" ומוכר. במערך הזה באר שבע מנסה ליצור בידוד של אחד-על-אחד, בעיקר בכנפיים, עם ווקאמה, מליקסון או בוזגלו. לפעמים בכר מציב שחקן יצירתי יותר, למשל מיכאל אוחנה, בקישור - אבל המערך עצמו אינו משתנה במקרה הזה.

היהלום. מוותרים על הכנפיים. גם השחקן היצירתי (מליקסון או בוזגלו) עובר לשחק במרכז, מתחת לחלוצים. כשיש עוד שחקן במרכז, לבאר־שבע קל יותר להניע כדור. במקרה הזה, מאחר שאין שחקני כנף, האחריות על סגירת מגני היריב מוטלת על הקשרים במרכז, והעבודה ההגנתית שלהם משתנה.

שלושה בלמים. באר-שבע שיחקה כך בדרכים שונות, אבל הבולטת שבהן היא 3־4־3. נוח יותר להניע כדור בין הבלמים ואז לצאת קדימה עם המגינים, שנמצאים בעמדה התקפית. הקבוצה מנסה לעבוד דרך האגפים, שם יש לה שני שחקנים בכל צד.

השחקן היצירתי עובר למרכז. מאור בוזגלו(צילום: אורן אהרוני)

קבוצה שרוצה לעבור בין שיטות משחק זקוקה לשחקנים מסוגים שונים. מליקסון ובוזגלו, למשל, מחזיקים באותו תפקיד במגרש, אבל האיכויות שלהם אחרות. הראשון אוהב להיכנס למרכז ומתאים לשחק במערך היהלום, השני עדיף כשהוא צמוד לקו ולכן יכול להיות אפקטיבי יותר כשמשחקים 3־4־3. זה עוד דבר שבוזגלו צריך להבין, לפני שהוא מתרגז כשהוא לא משותף: יש התאמות לפי הצרכים של אותו ערב.

ובבאר־שבע מבצעים את ההתאמות, מכינים מראש שתי שיטות לכל משחק, והשחקנים מודעים לאפשרות שבשלב מסוים ייתכן מעבר בין מערכים. יותר מזה, לפעמים בכר אומר להם מראש באיזו דקה יתבצע השינוי. וכך, באר־שבע מוציאה מעצמה יותר בדרך, כנראה, לאליפות נוספת.