משפחת סלע - מירוצים מהילדים
בגיל ארבע הוא קיבל אופנוע ראשון, עלה עליו (למרות שהתקשה להגיע עם הרגליים), ומאז רק ממשיך להגביר מהירות. בשבוע שעבר, כשהוא כמעט בן 18, ניצח במרוץ ראלי אקו אפריקה וזכה בהישג הגדול ביותר של רוכב ישראלי. עכשיו יושב גב סלע בביתו, מוקף במשפחה מוטורית שלמה, ומשחזר את טיולי הרכיבה בילדות ("לא ויתרו לנו בשלוליות"), הפריצה לחו"ל והתלהבות המתחרים ("הוא ממש טוב"), החבלה במנוע שנחשפת כאן לראשונה ("על רקע פוליטי") והחינוך הפטריוטי שגורם לו להתגייס בקרוב לשירות קרבי
זה קרה יומיים לפני סוף המרוץ ונחשף רק עכשיו. גב סלע סיים באותו יום רכיבה של יותר מ-400 ק"מ בדיונות האינסופיות של מאוריטניה והגיע למחנה היומי של ראלי אקו אפריקה - ה"ביבוואק", כפי שהוא מכונה על-ידי המארגנים הצרפתים.
מדובר באחד המרוצים הקשים בעולם, 6,500 ק"מ ב-12 ימים, ממונקו שבאירופה עד לדקאר שבסנגל, על חוף האוקיינוס האטלנטי. סלע, שבחודש הבא יחגוג יום הולדת 18, היה צעיר המשתתפים והוביל במרוץ מיומו הראשון. באותו יום, כמו בשאר הימים, חיכה לו במחנה צוות הקרקע שלו, המונה את הוריו - ברברה וגיא.
"גב אמר לי שמנוע האופנוע שלו עשה רעש וגימגם בתחילת היום", מספרת האם. "הוא היה צריך לעבור לטורים גבוהים, וזה הסתדר. שיבחתי אותו שהתגבר, אבל גיא, בעלי הפרפקציוניסט, שיש לו גם אינטואיציה מאוד טובה, אמר, 'חייבים לפרק ולבדוק'". מוסיף גיא: "פילטר האוויר היה שחור ומלא חול, וזה סביר יחסית לדלק המקומי ולדיונות. אבל גם במשאבת הדלק היה חול, וגם אבנים ושתי חתיכות נייר ארוכות. אלה לא דברים שהמנוע סתם קלט. נראה שמישהו חיבל באופנוע". "אתה לא יכול להגיד 'חיבל'", מתקן הבן את אביו. "אתה לא יודע מה בדיוק היה שם".
ברברה: "זה לא היה מכוון אישית נגד גב, כי בשלב הזה כבר היה לו יתרון גדול, ושום תקלה לא הייתה מונעת ממנו ניצחון. אבל זה כן היה על רקע פוליטי. במרוצים הבאים נדע לאבטח טוב יותר את האופנועים". זה נגמר טוב: ראלי אקו אפריקה הסתיים בסוף השבוע שעבר בניצחונו של סלע, ומדובר בהישג הגדול ביותר של רוכב ישראלי אי פעם.
גלגלים בין הילדים
ראלי אקו אפריקה נחשב כמחליף הכמעט-רשמי של ראלי פריז דקאר המפורסם, מצרפת לסנגל, שבוטל לפני תשע שנים ועבר בגלל איומי הטרור המוסלמי לדרום אמריקה עם מכונה מסחרית משומנת, קבוצות מרוצים של היצרנים הגדולים ומלונות למשתתפים לאורך המסע. אקו אפריקה שמר על רוח התחרות המקורית, שבה מתחרים פרטיים מתמודדים במדבר עם ניווט מבלבל ותקלות טכניות למכביר. רק המסלול שונה מעט מטעמי ביטחון: כבר לא עוברים במדינות מוסלמיות לא יציבות כמו צ'אד וניז'ר, אלא בעיקר במרוקו, הבטוחה יחסית, ובמאוריטניה הדלילה מתושבים (מה שלא מנע את החבלה המסתורית באופנוע הק.ט.מ של סלע).
ועדיין, מדובר בהפקת ענק: בכל יום מפרקים המארגנים את המחנה ובונים אותו מחדש במרחק מאות קילומטרים. ארבעה מסוקים ושני מטוסים משמשים לסיוע חירום למתחרים וכן לעיתונאים ולמארגני האופרציה הזאת, שמתקיימת באחד האזורים השוממים שעל פני האדמה.
לאזור הזה הגיעה החודש משפחה ישראלית לא שגרתית. גיא סלע (52) הוא אחד המייסדים והמנכ"ל של חברת סולאר אדג', יצרנית ממירים לפאנלים סולאריים, שאותה הקים לפני כעשור ושהונפקה בנאסד"ק לפני שנתיים. "השנה נמכור בחצי מיליארד דולר, בעיקר לפאנלים ביתיים. גם טסלה קונה מאיתנו עבור הפאנלים שהיא מוכרת לבעלי החשמליות", הוא מספר. אשתו ברברה (52) היא בעלת בית קפה נייד, היוצאת מהבית קצת אחרי חמש בבוקר ומוכרת לנהגים כוסות קפה לצד עוגות שהיא אופה בעצמה ("זה קהל קבוע. לא קל להם שאני נעדרת בגלל המרוצים, אבל הם מקבלים את זה בפרגון"). יחד הם מגדלים ביישוב הקהילתי בת חן שבעמק חפר את גב (18), צוק (16), מיקה (15) וסוף (13).
יש הורים שמעודדים את הילדים לשחק כדורגל, ללכת לחוג ג'ודו או לשחק טניס; בני הזוג סלע קנו לבנם הבכור אופנוע. "אני קניתי את האופנוע הראשון שלי בצבא, ברברה עשתה רישיון בגיל 18", מספר גיא. "שנינו רכבנו הרבה לפני שהכרנו. אחר כך טיילנו יחד וידענו שכשיהיו לנו ילדים, נרצה לרכוב איתם.
"גב קיבל אופנוע בגיל ארבע ולא הגיע לקרקע עם הרגליים: קנינו לו אופנוע גדול מדי במידה אחת, אז הוא חיכה שנה כדי לרכוב. לצוק כבר היה אחד במידה הנכונה, אז הוא התחיל בגיל שלוש ושבעה חודשים. האופנועים הגיעו אלינו בחלקים, ואני הרכבתי. גב תמיד קיבל אופנועים חדשים, והם הועברו הלאה. צוק קיטר כי רק בשנה שעברה קיבל אופנוע חדש ראשון". ככה זה: יש משפחות שבהן מעבירים חולצות מילד לילד - במשפחת סלע מעבירים אופנועים.
צוק: "זה היה נורא נחמד. היינו יוצאים ליומיים בשטח, רוכבים כל היום, ואם מגיעים לקטע שהיה קשה לנו, כמו איזו שלולית עמוקה - אמא, שהייתה מלווה אותנו עם עגלה רתומה לג'יפ, הייתה מעלה אליה את האופנועים ומחזירה אותם אחרי המכשול". גב: "אתה לא זוכר נכון. לא ויתרו לנו כל כך בקלות גם בשלוליות".
ב-2012, אחרי שאושר בישראל חוק הספורט המוטורי שמאפשר גם לילדים בני שמונה להתחרות בכלים מתאימים במרוצי אופנועים, הפכו הרכיבות ליותר מסתם טיולים. גב, צוק וסוף התבלטו עד מהרה במרוצים המקומיים, ובשנה שעברה החלו להתחרות בחו"ל כדי לצבור ניסיון. מוקדם מהצפוי החלו לחזור עם גביעים: גב ניצח בראלי יוון; צוק וסוף כיכבו ברומניאקס, אחד המרוצים הקשים בעולם. מיקה מחזיקה גם היא ברישיון מרוצים ורוכבת לפעמים עם האחים, אבל לא מתחרה. "מרוצים לא כל כך מעניינים אותי", היא אומרת. "לא נדבקתי בחיידק, אבל אני נהנית לרכוב בשביל הכיף או ללוות את האחים באימונים".
גיא: "אני התחריתי בצעירותי מעט מאוד, בגלל בעיות תקציב. היום, כשהתקציב פחות מוגבל, כבר אין לי זמן להתאמן בעצמי: הזמן מושקע בעבודה או במרוצים של הילדים. רצינו שהם יתחילו מוקדם במרוצים בחו"ל, כי חשבתי שהם מוכשרים לזה ורצינו שיממשו את הפוטנציאל".
כל הגוף כאב לי
יום ממוצע במשפחת סלע מתחיל מוקדם בבוקר. ברברה יוצאת עם בית הקפה, גיא נוסע למשרד והילדים מתארגנים בעצמם לבית הספר, שאליו הם מגיעים בהסעות. "אני לא מרשה להם לרכוב בכביש, רק בשטח", אומרת ברברה. "הם מאוד עצמאיים: סוף, למשל, ידע כבר בגיל ארבע להתלבש, להתארגן ולצאת להסעה. כשהם חוזרים מבית הספר, הזמן מוקדש לשיעורים, אבל גם לאימוני רכיבה ולעבודה על האופנועים. אני מסיעה לאימונים, לפעמים די רחוק, ועכשיו, כשלגב יש רישיון, גם הוא עוזר".
צוק: "אני בכיתה י"א, ויש לי כבר בגרויות, אז אני רוכב פחות באמצע השבוע ויותר בסופ"ש. בגללן גם אצטרך לוותר על תחרויות בחו"ל ביוני". הוא לומד פיזיקה וערבית מתוגברות - מסלול זהה לזה שסיים גב. לסוף יש אישור מבית הספר להיעדר לצורך אימונים ומרוצים בחו"ל. רק לאחרונה בילה שבועיים בבריטניה ובספרד. "זה מאוד כיף לצאת לרכוב בחו"ל. אני משלים הכל כשאני חוזר".
בחודשים האחרונים, לקראת הגיוס בפברואר, ניסה החמ"ל המשפחתי לרשום את גב לראלי דקאר ולראלי אקו אפריקה במקביל. בדקאר סירבו לקבל אותו מטעמי גיל. באקו אפריקה, אחרי בירורים על הישגיו במרוצים קודמים, הסכימו. זה היה אמור להיות מרוץ בינלאומי אחרון שלו לפני הגיוס. "רציתי לצבור ניסיון במרוץ כזה, שיוכל לשמש אותי בעתיד", אומר גב. "תמיד יש פעם ראשונה בראלי כזה, ורציתי שהיא כבר תהיה מאחוריי. מה שממש לא תיכננתי זה שאני אוביל. אני הראשון שהופתע כשזה קרה".
כבר את היום הראשון הוא סיים כמוביל, "אבל זה מרוץ ארוך, אז אמרתי לעצמי שזה לא אומר כלום, ונראה מה קורה ביום הבא, שבו חיכו לי 400 ק"מ בשטח. הניווט הוא אתגר רציני. אנחנו לא רוכבים עם איזה ווייז ומסך שמראה לנו מתי לפנות, אלא עם ספר דרך מיושן בכוונה, שמספק רק הוראות כמו פנייה שמאלה בעוד 20 ק"מ. אתה רוכב בדיונות, במדבר, המסלול לא ממש מסומן בשטח, ואתה כל הזמן חייב להזדהות ולמקם את עצמך תוך כדי רכיבה במהירויות שיכולות להגיע ל־175 קמ"ש.
"ביום השני הדביק אותי מהר מאוד פאולו צ'צי האיטלקי, שניצח בעבר פעמיים במרוץ, וחשבתי שאני לא רוכב מספיק מהר. לקח לי זמן להבין שהוא הדביק אותי בגלל הזמן שהמוביל צריך להקדיש לניווט. רכבתי לצידו, ולמרות שהוא ניצח באותו יום, זה נתן לי ביטחון שאני מספיק טוב כדי ללחוץ חזק יותר למחרת, למרות שהייתי גמור פיזית מהרכיבה: כל הגוף כאב לי".
לא חששת לביטחונך?
"כישראלי דווקא הייתי רגוע והערכתי את המאמצים של המארגנים. היה רק יום אחד קצת מלחיץ, כשרכבנו קרוב לגבול אלג'יריה והבהירו לנו שזה ממש לא היום לטעויות ניווט: אסור לנו, וגם יהיה מסוכן, לחצות בטעות את הגבול".
התמונות מהמרוץ מרהיבות. יצא לך בכלל ליהנות מהנוף?
"זה מרוץ ארוך, כך שאם אתה מוריד לרגע את המהירות ל-90 קמ"ש ומאבד כמה שניות כדי להסתכל קצת מסביב, זה לא נורא. אז כן, נהניתי, בעיקר בדיונות במאוריטניה. המראה הזה, שאתה יורד מדיונה למטה, וכל האופק זה עוד ועוד דיונות, הוא מדהים".
היו רגעי משבר?
"לא משבר, אבל היו רגעים קשים, בעיקר באותן דיונות. אתה לא תמיד יודע איפה החול עמוק ואיפה לא. אתה רוכב, שוקע בחול, לפעמים נופל עם האופנוע הכבד, מרים אותו, מתחיל שוב לרכוב, ואחרי שתי דקות שוב נופל. זה די מתיש ומייאש. אבל הכי קשה זה לצאת בבוקר מהאוהל לקור של המדבר, כשאתה יודע שמחכות לך עכשיו כמה שעות של רכיבה מתישה. זה גם מאוד מתסכל כשאתה מזהה תוך כדי רכיבה שטעית בניווט, ועכשיו אתה צריך לחזור 20 ק"מ. זה קרה לי, וזה היה היום היחידי שסיימתי במקום 17. אבל גם ידעתי שאני מוביל, ושזה מרוץ כזה שבו תמיד יש לך זמן לתקן אחר כך, אז אין סיבה להילחץ, רק להמשיך לעשות את הכי טוב שאפשר".
הילד הזה הולך לנצח
גילו הצעיר עורר תשומת לב רבה מצד המתחרים והעיתונאים שליוו את האירוע. מדי יום הוא זכה למחמאות מרוכבים ותיקים, שאותם הביס כמעט בכל ימי התחרות. אלה היו ימים ארוכים, שכללו השכמה מוקדמת, רכיבה של 600-400 ק"מ וסיום במחנה אחר הצהריים לצורך התאוששות, טיפול באופנוע ולימוד המסלול של היום הבא.
"הוא ממש טוב, הישראלי הזה", אמר עליו פאולו צ'צי בראיון בימים הראשונים. "אני בן 50, וגב סלע מוסיף לי 20 שנה", פירגן לו הנורווגי פאל אנדראס אולבסטר, מנצח השנה שעברה. "אני רואה את הנתיב שהוא רוכב בו, את הקפיצות, ושם לב שהוא לא מבצע טעויות, גם לא בניווט. יהיה מאוד קשה לקחת ממנו את הגביע השנה".
בשלבים האחרונים של המרוץ אף סייע אולבסטר לסלע כשהעביר לו דלק בשטח, לאחר שבגלל טעות של המתדלקים לא קיבל הישראלי כמות מספקת. בסיום המרוץ ניגש הנורווגי להורים הגאים ואמר להם: "יש לי רק עצה אחת בשבילכם: אל תשנו שום דבר. עשיתם את זה מושלם, כולכם".
קשר מיוחד נוצר בין סלע לבין ז'אן לואי שלסר (68) - לשעבר נהג פורמולה 1, אלוף דקאר ומנצח ראלי אקו אפריקה, וכיום מארגן המרוץ. כבר מהיום השני הוא הופיע בסביבתו של סלע ועודד אותו. בהמשך, כשנציגי הרשויות העירו שגילו הצעיר של הישראלי לא מאפשר לו לרכוב בצורה חוקית בקטעי הקישור שבין מסלולי המרוץ, הרים שלסר את הקול באופן מאוד לא צרפתי והודיע: "הילד הזה הולך לנצח כאן. כל האחריות היא עליי".
"דיברתי עם שלסר הרבה פעמים", מספר סלע. "הוא נתן לי טיפים חשובים, בעיקר בשאלה איך לנהל את המרוץ כשאתה מוביל. מאוד הערכתי את זה. יש לו ניסיון עצום. הוא מודל לכל ספורטאי מוטורי". "גב הוא אחד הדברים הכי מדהימים שקרו לנו השנה", אומר הצרפתי בשיחת טלפון מפריז. "יש הרבה רוכבים טובים, אבל מה שיש לו יותר מלאחרים זה חוש טוב לניווט. הוא גם מאוד בוגר יחסית לגילו. ככה מגיעים לדומיננטיות כזאת. הוא המנצח הכי צעיר שהיה לנו אי פעם במרוץ. מאוד נהניתי לפגוש את ההורים שלו ולראות את הסיוע הלוגיסטי שהם העניקו לו. עכשיו אני מחכה לאחים שיבואו להתחרות".
הסיוע אכן היה מרשים: בזמן שגב נח במחנה, אביו וידא שאף מכונאי חוץ ממנו לא ייגע באופנוע שלו, ואמו סייעה לו להרכיב על האופנוע את המסלול של היום הבא. בינתיים, בבית, הכינה מיקה סנדוויצ'ים ו־ווידאה ששני אחיה מגיעים לבית הספר, סוף עידכן סטטוסים בפייסבוק, וצוק שלח מסרי אימון. "צוק התקשר ואמר, 'תגידי לגב שירכוב עכשיו בזהירות, כשהוא מוביל, כי יש לו הרבה מה להפסיד', ועוד טיפים. אמרתי לו שיגיד לו בעצמו", מספרת ברברה. גב: "קיבלתי, הסכמתי למה שהוא כתב, ועניתי, 'יבוצע'".
על הדרך גם עידכנו צוק וסוף את תוצאות המרוץ הראשון של השנה בבקעת הירדן, שהתקיים במקביל. סוף ניצח בקטגוריית הילדים וזכה במקום חמישי מתוך 20 בקטגוריה העממית, מול רוכבים מבוגרים בהרבה, וצוק סיים שמיני בקטגוריה המקצועית. עוד יום שגרתי במשפחת סלע.
ככל שעברו הימים במרוץ, השתדל גב שלא להתחיל בחגיגות מוקדמות. אפילו לא בליל שבת שעבר, אחרי שרכב יותר מ-400 ק"מ, נהנה מיתרון של 50 דקות על פני אולבסטר שבמקום השני והבטיח למעשה את ניצחונו. במקום לחגוג, הוא התיישב עם ההורים ואילתר דגל ישראל לתמונת הניצחון שלמחרת. "זה יהיה כמו דגל הדיו", אמר בטלפון באותו ערב.
למחרת החלה אמו להתרגש באמת. "אלה היו שבועיים נהדרים, שבהם היינו ממוקדים רק בדבר אחד. יצא לי לראות עם גב זריחות ושקיעות, מה שלא יוצא להורים לעשות הרבה עם מתבגרים. בעצם הוא כבר גדול, אפילו לא מתבגר. כשחיכיתי בקו הסיום והתחלתי לשמוע את המנועים של האופנועים מרחוק, וראיתי את המסוקים שמלווים אותם - זה היה הרגע הכי מרגש שיש. ואז הגיע גב וחצה את הקו. אושר של אמא".
זמן קצר אחר כך עצר שלסר את טקס הענקת הגביעים וקרא לבמה לברברה ולגיא. תוך כמה שעות הם כבר היו ארוזים, בדרך לארץ. גיא צריך היה לחזור למשרד, ברברה לנהגים הצמאים, וגב התגעגע לחברה עדי, שאיתו כבר כחמש שנים. עוד V סומן, ועל אחד האתגרים המסוכנים ביותר. לא סתם מותקנת בכל אופנוע ערכת חילוץ ברמה שמקבלים טייסים, שמקושרת לוויינית ומאפשרת למתחרה פצוע להזעיק עזרה בלחיצת כפתור. פציעות מנפילות לא ממש נדירות בענף הזה.
סוף: "לי היה שבר ברגל". גב: "יש לי אצבעות של פסנתרן, וכבר שברתי כמה. שברתי גם עצמות ברגל". צוק: "העצמות שלי חזקות כנראה. לי היו כמה זעזועי מוח. הפציעות מגיעות כשאתה לוחץ על עצמך יותר מדי. כשאתה נפצע, הכאב הוא לא הדבר הכי גרוע. יותר קשה הידיעה שעכשיו לא תוכל לרכוב ולהתחרות למשך זמן מסוים".
ואיך ההורים מתמודדים? גיא: "הראש והצוואר ממוגנים. אנחנו עושים כל מאמץ שיהיו הכי שמורים. עדיף שישברו עצמות. אבל אני מאמין גדול במזל. אם יש מזל, גם אהבה ואושר יגיעו". ברברה: "כל השנים שואלים אותי על זה. מאז ומתמיד לא הייתי חרדתית לגבי הילדים - לא במה שהם עושים, לא במה שהם לובשים ולא ברכיבה. בדברים הבאמת קשים אני מדחיקה".
אתם עומדים לגייס ילד, ולא לשירות בקריה. זה לא מפחיד יותר מאשר מרוצים?
גיא: "אני עם המזל". ברברה: "אקו אפריקה הפחיד אותי יותר, עם המהירויות האלה בשטח".
מאות אלפי שקלים מהכיס
על שולחן האוכל המשפחתי שמסביבו אנחנו יושבים, מונח ספר על בן־גוריון שברברה תיכננה לקרוא באפריקה ולא הספיקה. אולי בגלל החינוך הזה דיבר גב על דגל הדיו וסירב לנסות לקבל מעמד של ספורטאי מצטיין, שהיה מאפשר לו שירות נוח תוך המשך האימונים והמירוצים.
"אני רוצה לשרת בקרבי", אומר גב. "אני כבר עושה כושר קרבי, כי הכושר של המרוצים שונה. אני בטוח שהיכולות מהרכיבה ומהניווטים יעזרו לי, אבל משוכנע שהשירות גם יתרום לי בחזרה. אני גם מאמין שאוכל לחזור לזה אחרי השחרור". "הוא יוכל לחזור", מסכים שלסר בפריז, "וגם יוכל לרכוב בזמן החופשות מהצבא. זה תלוי במוטיבציה שלו".
גם תומר שמש, מרוכבי השטח הבולטים בישראל, שמאמן את גב ואת אחיו יחד עם זיו כרמי, שותפו ל"סדנת האלופים", לא דואג להמשך הקריירה של סלע. "רכיבה היא לא משהו ששוכחים. גם אני עשיתי שירות קרבי וחזרתי לרכוב אחריו. גב הוא רוכב קשוח וסולידי, חזק מאוד מנטלית. ראיתי אותו במרוצים עובר דברים שהיו שוברים רוכבים מנוסים בהרבה. סוף עדיין קטן, אבל מאוד מזכיר אותו. צוק יותר אימפולסיבי. לשלושתם יש חיבור טוב למרוצים וגב חזק מהבית".
הגב הזה חזק גם מבחינה כלכלית. ההערכה היא שההורים השקיעו מכיסם בשנים האחרונות מאות אלפי שקלים במרוצים ובאימונים של הבנים. "אנחנו ברי מזל", אומר גיא, "ויכולים לתמוך בילדים בעצמנו. אבל המדינה צריכה להיות מסוגלת לסייע לכישרונות בולטים שאין להם גב כלכלי. המדינה גם צריכה לתמוך בענף בכלל, לתת את האפשרות לקיים מרוצים, לדאוג שיהיו מספיק מתקנים. כרגע הפער בין ישראל לארצות־הברית ולאירופה גדול מאוד".
שמש, שקיבל תמיכה מהמדינה בחלק מהמירוצים, אומר ש"המדינה מתחילה לסייע, וזה לא מובן מאליו. חשובה גם תמיכה של נותני חסות מסחריים, וגם את זה אפשר לראות יותר. בארצות הברית רוכב מצליח יכול להיות מיליונר, אבל כאן אין חוזי מיליונים כמו בפורמולה 1. הרבה רוכבים מגיעים מראש מבתים עם כסף".
צוק כבר מתגעגע לשותף למרוצים, שאוטוטו מתגייס. "יהיה לי קשה מאוד להתחרות בלי גב. היום במרוצים בחו"ל אנחנו מתחרים יחד, ישנים באותו חדר, מטפלים יחד באופנוע. יש תמיד עם מי להתייעץ ולהכין את המסלול ליום הבא. עכשיו אני אצטרך להעביר את הידע הזה לסוף". ומה לגבי אקו אפריקה? "אני שם. מקווה שכבר בשנה הבאה".
הכתבה התפרסמה ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
