הזמרת חדוה עמרני, 72, שהיגרה מהארץ לארה"ב בשנת 1971, מקפידה להגיע לארץ לביקור מספר פעמים בשנה, רק בשנה האחרונה היא ביקרה בארץ חמש פעמים, אבל למרות הביקורים התכופים היא מודה שכשהיא עוברת ברחוב, אף אחד לא ממש מסובב אחריה את הראש. "המבוגרים עוד מזהים, אבל הצעירים חולפים על פני ביעף. יום אחד ישבתי בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה ואכלתי סלט, פתאום אני שומעת ברקע את השיר: "אני חולם על נעמי". ואני יושבת שם ומתמוגגת וחושבת: 'היי, זאת אני' אבל אף אחד לא ידע שהזמרת יושבת ממש שם. אנשים פשוט חלפו לידי מבלי לשים לב. זה היה נורא מוזר".

אכן, זוהי מחירה של האנונימיות ועמרני מודה שזהו המחיר שהיא שילמה על כך שעזבה את הארץ בעקבות סיפור אהבתה לרופא אמריקאי-יהודי, דדלי דנוף, אותו הכירה לאחר שהגיעה לניו יורק להופעה עם המיוזיקל "דה בסט אוף ישראל". דנוף הגיע להופעה עם בת זוג שהכירה את מנהל ההצגה והוא הזמין אותם למסיבה שנערכה לאמנים. זה היה המפגש הראשון בין השניים, אך שום דבר לא קרה כי דנוף הרי הגיע עם חברה.

חודשים לאחר מכן, כשדנוף טס לאוסטריה לסקי, הוא פגש באקראי את אמרגנה של חדוה שהחליט להפוך לשדכן וסיפר לו שהזמרת הישראלית היפה דלוקה עליו. כשחזר האמרגן לניו יורק, הוא סיפר לחדוה שפגש את דנוף בסקי ושהבחור משוגע עליה ורוצה להזמין אותה לארוחת ערב. דנוף באמת התקשר וחדוה הסכימה לצאת לארוחת ערב אתו אבל רק אם האמרגן יצטרף אליהם. והאהבה ניצתה.

באותם ימים דנוף שירת בחיל האוויר האמריקאי במיסיסיפי ועמרני הסתובבה לה ברחבי העולם להופעות. יום אחד נודע לעמרני שדנוף מנהל רומן עם אחות צבאית בבסיס והיא התעמתה אתו על כך, זה בתגובה הציע לה נישואים וכשעמרני טסה ליפן לייצג את ישראל עם השיר אני חולם על נעמי, דנוף מיהר לטוס בעקבותיה לטוקיו. השניים נישאו בישראל.

עם הבנות בלהקת פיקוד מרכז

עמרני, 72, היתה אז סופר-סטאר, בזכות להיטים כמו: "סאלם עליכום" (בלב אחד), "שנינו יחדיו"ו"אני חולם על נעמי". "כן, ויתרתי על המון. קצת כואב לי בלב שאני אומרת את זה, אבל כן, וויתרתי על קריירה. אם הייתי נשארת בארץ, הייתי עושה דברים הרבה יותר מעורבים, הייתי בטלוויזיה, עושה סרטים, מופיעה וגם יוצאת החוצה כי היו לי הרבה הזדמנויות להקליט בחו"ל". מסלון ביתה בבוורלי הילס המשקיף אל עבר בריכת דגי קוי עם סלעים ומפלים קטנים משובבי נפש ובריכת שחיה שם שוחים עמרני ובעלה מדי יום, נראה שעמרני דווקא עשתה את הבחירה הנכונה.

דדלי הבין את הוויתור הגדול שעשית עבורו?

"כן, הוא הבין שהקרבתי את הקריירה שלי, אז הוא הביא את הורי לכאן והם גרו אתנו 18 שנים. אני בעצם גידלתי אותם כי כשהגיעו לכאן, הם היו כבר אנשים לא בריאים, אבל הם נתנו לי להרגיש שיש לי משפחה ועזרו לי עם הילדים ובזכותם גם ילדי, דורון ואוראל למדו עברית ומדברים אותה מצויין".

הפסקת להופיע לאחר שהתחתנת?

"לא לחלוטין, אבל הופעתי הרבה פחות. באותן שנים היתה לי הצלחה ענקית ביפן בזכות ‘אני חולם על נעמי’. תוך יומיים היתה לשיר גירסה ביפנית והוא הפך ללהיט ענק ביפן, מכר למעלה ממיליון תקליטים. נסעתי להופיע שם עם דוד (טל, החצי השני בצמד חדוה ודוד- א.א) מספר פעמים. הקלטנו אלבום שלם של שירים ישראלים ביפנית כי יש הרבה מילים משותפות בעברית ויפנית והשירים נשמעים טוב בשפה הזאת. עדיין מזמינים אותי להופיע שם, רק בשנה שעברה הופעתי עם זמר שהוא רבע מהגיל שלי. וגם בארץ אני ממשיכה להופיע, הזמינו אותי להופיע ביום הולדתו ה-87 של שמעון פרס, עשיתי הרבה ערבי מחווה בקאמרי ובפסטיבלי חולון. מדי פעם מבקשים ממני לבוא להופיע וזו מחמאה נפלאה בעיני. זה לא פשוט עבור זמרים שעוזבים את המדינה בה חיו ועבדו, אם הם לא שם ולא ממשיכים להוציא שירים, שוכחים אותם, הם הופכים לפאסה".

את מתחרטת על שעזבת?

"יש חרטה מהבחינה של הקריירה שפיספסתי ומהצד השני, הרווחתי משפחה. כמה זמרות את מכירה שנשואות לאותו גבר 45 שנה? יש זמרות גם שלא הביאו אף פעם ילדים בגלל הקריירה שלהן שהיתה חשובה יותר. אבל הנה, גם היום מכאן, אני ממשיכה להקליט ולעבוד ועכשיו יש לי להיט חדש בארץ: "פשוט להיות" שיצא לפני מספר חודשים ב- Itunes (באנגלית: Just be) והתחילו להיות תגובות וביקורות נפלאות".

חדוה וד"ר דדלי דנוף. צילום: אורלי הלוי

זוהי בעצם הסיבה לראיון עם עמרני. עשר שנים לאחר שהוציאה את אלבומה האחרון, החליטה הזמרת הותיקה שהגיע הזמן לאלבום ומופע חדש ביחד עם מעצב האופנה והזמר יובל כספין בשם: ‘שנינו יחדיו’ אותו העלתה בהופעת בכורה במוזיאון תל אביב. לפני מספר ימים היא שבה מהארץ לאחר שהות של חודשיים וחצי בהם נתנה מספר הופעות והקליטה שירים חדשים.

"מפיק המופע שוקי שצוב עודד אותי לשיר שירים שלא שרתי כבר חמישים שנה”, מספרת עמרני בהתלהבות, ”יובל נכנס בצורה מאוד יפה לתפקיד של דוד ושרנו ביחד שירים ששרתי במסגרת הצמד "חדוה ודוד"וגם את השיר החדש 'פשוט להיות' אותו כתבו לי שני כותבים צעירים, אייל מזיג ומירב סימנטוב. בהתחלה היה לי קשה להתחבר לשיר, אבל ככל שעבדתי עליו, כך התאהבתי בו"מודה עמרני. "את החיבור בינינו עשה אלון אמיר שבעבר היה היחצ"ן שלי והפכנו לידידים טובים. הוא אמר לי שיחפש מישהו שיכתוב לי את השירים ומצא לי את היוצרים הצעירים האלו שיודעים מה הקהל הצעיר מרגיש ואוהב. בפברואר טסתי לארץ והתחלתי להקליט. השיר יצא באוגוסט של השנה שעברה".

עמרני מממנת את הקלטות שיריה החדשים בעצמה, עניין לא זול אבל זהו אחד הבונוסים שהיא קיבלה עם נישואיה לד"ר דנוף, אורולוג בעל קליניקה פרטית בבוורלי הילס ומרצה מבוקש בכל רחבי העולם בכל מה שקשור באיבר המין הגברי (הוא גם כתב ספר בנושא: "כח הפין"). "דדלי היה אתי עכשיו בארץ וישב אתי באולפנים. הוא מאוד מעודד ותומך. הוא נשאר כמה שבועות בארץ וחזר בחזרה כי בכל זאת הוא עובד ומישהו צריך לממן את כל זה”, היא צוחקת.

לחדווה היו עוד שלושה אחים. האח הצעיר התגורר בניו יורק בסוף שנות ה-60 ועבר ללוס אנג'לס בעקבות מעברה של אחותו לעיר המלאכים. לפני שש שנים הוא נפטר מסרטן המעי הגס. אח אחר, יחיעם עמרני מעצב ויצרן אופנה, שירת אף הוא בלהקת פיקוד מרכז כאחותו והאח השלישי מוני, אף הוא זמר, היה סולן בלהקת חיל האוויר ושר שירים סלוניים של זמרים כפרנק סינטרה ונאט קינג קול. תוכלו לשמוע אותו שר במסעדה הקטנה שלו בשכונת שבעזי מנגן ושר.

במהלך הראיון מפתיעה אותי עמרני כשהיא מספרת על אח נוסף שנולד שבית החולים הודיע לאם שהוא נפטר. עמרני ומשפחתה מאמינים כי יש אפשרות טובה שהתינוק לא נפטר כלל וכלל ונמסר לאימוץ כמו ילדים תימנים רבים שנולדו בין השנים 1948-1954. "הנושא הזה הועלה אצלנו בבית לאורך כל השנים. תמיד דיברנו על האח שנעלם לנו. אמא שלי התחילה לחשוד שלא סיפרו לה את האמת כשיום אחד דופקים אצלנו בדלת שני צעירים, בחור ובחורה. הייתי אז אולי בת 9-10. הם שאלו את אמי: את גברת שושנה? יש לך בן בשם יצחק שנולד עם קום המדינה? כי הוא זכאי למלגת לימודים לתיכון ולאוניברסיטה מטעם המדינה. אמי ענתה להם: כן, היה לי בן בשם יצחק שנולד לפני קום המדינה אבל הוא נפטר בלידה ויש לי בן שנולד אחרי קום המדינה בשנת 1949. אחרי הביקור הזה, כל הספקות שהיו לאמי לגבי התינוק שמת לה, התעוררו. איך זה יכול להיות שתינוק נפטר ואין תעודת מוות ואין קבר. שום דבר. כולנו היינו כל כך תמימים בתקופה ההיא, בעיקר התימנים. אז באמת נולדו הרבה ילדים והיו כאלו שנפטרו ואנשים קיבלו את זה מבלי לשאול הרבה שאלות. אבל את אמי זה מאוד הטריד, היא לא הפסיקה לדבר על זה שנים, גם לאחר שהבאתי אותה לכאן. היום אנחנו רוצים לדעת אם יש לנו אח שנמסר לאימוץ".

יש לך תאריך לידה שלו? שם בית חולים?

"כל מה שאני יודעת הוא שהוא נולד בין 47-48' וכנראה שבבית החולים עין גדי שם גם אני נולדתי".

"יש לנו כמה חברים כאלו. חבר שלנו אלי דרומי גם סיפר שזה קרה לאמו. התינוק שלה היה בן כמה שבועות כשהודיעו לה שהוא מת ובועז שרעבי שהוריו היו חברים טובים של הורי, נולד כתאום ואת אחותו התאומה לקחו. האמא הניקה אותה, החזיקה אותה בידיה ואחר כך אמרו לה שהיא נפטרה. היא בכלל לא נראתה חולה. זה מזעזע".

את חושבת שיש סיכוי שיום אחד תמצאי אותו או הוא אותך?

"אני מאוד מקווה. כולנו במשפחה מאוד דומים אז יש סיכוי שהאח הזה גם דומה לנו. לפי דעתי האנשים שהיו מעורבים בפרשיית ילדי תימן עדיין בחיים וחברים בממשלה ולא רוצים שהתיקים האלו יפתחו ויחשפו כי לא רוצים ששמם יהיה מעורב בכך".

את בקשר עם חברים בארץ?

"בוודאי. יש לי חברים מהתיכון שאני עדיין בקשר אתם ועם החברה' שהיו איתי בלהקת פיקוד מרכז: יגאל חרד, אושיק לביא אתו שרתי את השיר כנרת, מוטי גלעדי, מיכל טל, קובי אושרת, נורית הירש, אילנית אתה אני בקשר מאוד הדוק".

את עוקבת אחרי מוסיקה ישראלית עכשווית?

"גלגל"צ כל הזמן פתוח אצלי בבית, חבל באמת שלא פתחתי אותו, היית שומעת את השיר שלי. אני אוהבת הרבה זמרים חדשים כמו קובי אפללו, עידן אמדי, חובי סטאר שייצג את ישראל באורוויזיון האחרון וגם כתב לי שיר מהמם".

פעם הייתי רואה אותך בהרבה אירועים בקהילה, היום פחות.

"לאורך השנים תמיד היינו מעורבים ותורמים מאוד גדולים. בעלי היה יו"ר אגודת האוניברסיטה העברית אני חברה ב- ICRF מהם קיבלתי כבוד מיוחד כאשת השנה, אנו תורמים לאוניברסיטת תל אביב, שערי צדק, תל השומר, הליגה נגד השמצה ועוד ארגונים יהודים רבים אבל בשנים האחרונות אני כבר לא מגלה נוכחות אלא פשוט שולחת תרומה. זה מספיק, אין לי כח ללכת לכל כך הרבה אירועים. אנו כל כך עסוקים כך כשיש לנו זמן, אנחנו אוהבים לבלות האחד עם השני או עם המשפחה".

בטח כיף לעשות אצלכם את החגים עם כל כך הרבה זמרים במשפחה.

"כל המשפחה באה אלי לכל החגים, ראש השנה, ארוחה מפסקת, פסח, חנוכה ואנו שרים בלי סוף. זה הכיף הכי גדול שלנו. גם ימי הולדת של כל האחיינים ובני הדודים, חוגגים אצלי. זוהי מסורת שהמשכנו מהבית. אני זוכרת שכשגרנו בכרם התימנים, כל בני הדודים היו מתקבצים אצל סבא וסבתא ושרים ביחד. כשעברנו לצפון תל אביב, המשכנו את המסורת, בערבי שישי כולנו היינו שרים מסביב לשולחן וכל השכנים היו פותחים את החלונות כדי להקשיב לנו. הם סיפרו לי את זה שנים מאוחר יותר".

יש איזה סיכוי לדואט משותף עם בנך?

"עשיתי אתו דואט באלבום האחרון שלי, אני כתבתי את המילים והוא את המנגינה והשיר מופיע בתקליט האחרון שלי שנקרא: ישראל. הוא גם הופיע אתי באחת ההופעות שלי כאן בעיר. אמרתי לו באמת שהגיע הזמן שנכתוב כמה שירים ביחד ונוציא אלבום משותף והוא אמר: טוב, נחשוב על זה, אז אני עדיין מחכה".

עכשיו צעירים כבר מזהים אותך ברחוב בזכות השיר החדש?

"כן, זה כבר התחיל כבר לקרות, אולי בזכות השיר החדש שלי. בקיץ האחרון כשנכנסתי לחנות תקליטים, פנתה אלי בחורה צעירה ואמרה לי: 'אני כל הזמן מקשיבה לשירים שלך' וביקשה ממני סלפי. מאוד שמחתי, הנה גם הצעירים מתחילים לזהות אותי, איזה יופי. היו גם צעירים שהגיעו להופעה שלי ואמרו לי שהם עוקבים אחרי. רוב אלו שמכירים אותי עם זאת, הם בני 50 פלוס, כי הצעירים מכירים אולי את השירים החדשים אבל לא מקשרים ביני לבינם".

עמרני מקווה מאוד להעלות את המופע "שנינו יחדיו"גם כאן בארה"ב ולנסוע מחוף לחוף כמו בימים הטובים. מדובר בפרוייקט לא קטן, מאחר ומדובר בכל זאת בהופעה עם שבעה נגנים, זמרת מלווה ויובל כספין אחד, אבל עמרני, שעשתה את הקאמבק שלה במרוצת השנה האחרונה, יודעת ששום דבר אינו בלתי אפשרי, היא כבר הוכיחה את זה לעצמה ולמדינה כולה.