הסגל של מכבי חיפה לא ברמה של ליגת העל
כולם נטפלים למולנסטיין, אבל קארלסן היה זה שהפקיר את מכבי חיפה עם שחרור מאסיבי של שחקנים – ואת התוצאה ראינו בתבוסה בקריית־שמונה
גארי קגלמאכר, מארק ואליינטה, סאן מנחם, יונתן לוי, נטע לביא, קמיל ואצק, אלירן עטר, פיטים עזמי, אניס אלושי. 9 שחקני סגל. 6־7 שחקני הרכב. כל אלה לא נרשמו למשחק. הווה אומר שמכבי חיפה הגיעה למשחק הערב (3:0 בקריית־שמונה) עם חצי סגל ופחות מחצי הרכב. נכון, גם עם חצי סגל הירוקים צריכים להיראות טוב יותר. ונכון, גם עם חצי סגל אפשר לא לקבל תבוסה מקריית־שמונה.
עם זאת, צריך להודות שהסגל איתו חיפה הופיעה למשחק אינו ברמה של ליגת העל, קל וחומר של פלייאוף עליון. הסגל של קריית־שמונה עדיף. לא כל שכן כשהסגל וההרכב של חיפה לא מתורגלים ביחד. אמנם רוב ההיעדרויות הן יד המקרה ואת חלקן לא היה ניתן לצפות, אבל ההחלטה לדלל את הסגל לאור הסיכונים היא החלטה מודעת. טור קרלסן הוציא מהסגל לא מעט שחקנים לפני שהיו להם מחליפים. זה לא ממש משנה למה הוא עשה זאת – ייתכן שמדובר על התנהלות של אותם השחקנים, ייתכן שהוא רצה לנסות ליצור חלון כמה שיותר גדול כדי למצוא עבורם קבוצה חליפית ולקבל תמורה מרבית. מה שכן משנה הוא שמכבי חיפה נשארה סופר דלילה, לנוכח אותה פעולה. בעשותו זאת, הנורווגי הכניס את הקבוצה לחודש של סגל חסר.
(צילום: אפי שריר)
האם היה ניתן להניח שהדבר יפגע בתוצאות? ובכן, לדעתי הייתה זו הנחה סבירה בהחלט. אני מניח שגם טור לקח זאת בחשבון. הוא בעצם החליט שהתועלת משחרור מוקדם תעלה על הנזק במגרש. האם צדק? בדיעבד נראה שלא. הכי קל להיטפל למאמן – וזה לא שאין לכך סיבות מוצדקות. אבל כדור השלג הזה הוא בעיקר על המנהל המקצועי. ושלא יהיו ספקות – אורך הרוח שלי כלפי אותו מנהל מקצועי לא נפגע כהוא זה, אבל צריך לשים את הקלפים על השולחן ולהודות בפה מלא שבמשחקים האחרונים מכבי לא נתנה למאמנה את הכלים הדרושים כדי לשחזר את ההצלחה היחסית מאמצע הסיבוב הראשון.
אז שוב, אני לא פוטר את רנה – לא מהשבלוניות של הקבוצה, לא מהכדורים הארוכים והלא נגמרים של דקל קינן, לא מהיעדר המשמעת ולא מרף השבירה הנמוך, אבל גם אם הייתם לוקחים קבוצות טובות ועמוקות ממכבי, לדגמה את הפועל באר־שבע או מכבי ת"א, נותנים להן לשחק עם פחות מחצי הרכב ורק חצי סגל, וזאת אחרי דילול די מסיבי של הסגל, אני ממש לא בטוח שהן היו מנצחות בקריית־שמונה.
וזה גם מתחבר מבחינתי לכל אלה שרוצים "לעלות עם הנוער". חברים יקרים, זה שהנוער מפרק את ליגת הנוער בישראל זה מדד חלש מאוד ליכולת של השחקנים בו לתפקד בליגת העל. יש דרך וצורה לשלב נוער. כשלוקחים שחקן אחד, נניח נטע לביא, ונותנים לו לרוץ בקבוצה הבוגרת במשך חצי עונה ומעלה, אזי שיש לו סיכוי להצליח. כך עשו עם דוידוביץ', כך עם קטן, כך עם רפאלוב, כך עם כיאל, כך עם טואטחה. אבל כשעולים עם חצי הרכב בגיל 22 ומטה, ועוד כזה שלא מתורגל לשחק ביחד, אז רואים שזה לא כזה פשוט. כל ההצהרות האלה ש"הנוער כבר יותר טובים" או "הנוער ינצחו את הבוגרים" לא מחזיקות מים. מספיק לראות שפתאום כשמול עוואד ניצבים בלמים חזקים הוא קורס פיזית. או כשמול זנטי יש שחקנים קצת יותר מהירים ויש לו חצי שניה פחות לכוון, אז הכדורים הולכים לשומקום.
אני ממש לא אומר לוותר על הנוער. אני כן חושב שיש לנו נוער ראוי ואני כן מוכן לשלם מחיר על מתן הזדמנויות לשחקנים עם פוטנציאל. אולם, זאת כשמדובר על שילוב של אחד או שניים, ולא על שליש סגל.
לפנייה לכתב/ת 
קרלסן
צילום: ראובן כהן, האתר הרשמי של מכבי חיפה
מומלצים
