עזבו את מולנסטיין בשקט

שוב כותרת שיוצאת מחדר ההלבשה של מכבי חיפה: מולנסטיין חייב ללכת. אחרי אלישע חייב ללכת, עטר חייב ללכת, בנאדו חייב ללכת, סטנוייביץ' חייב ללכת, בלבול חייב ללכת, רוני לוי חייב ללכת, שוב "קובע" חדר ההלבשה שהמאמן חייב ללכת. ועיתונאי רכילות הספורט מתחרים זה בזה בסופרלטיבים: בושה, ביזיון, ליצן, בלנדר. נכון, מולנסטיין לא נקי משגיאות. להפך, הוא עשה הרבה כאלה, כמו רבים מאלה שעבדו במועדון בשנים האחרונות, ובעצם כמו כל מאמן בארץ ובעולם. אבל בואו נהיה כנים ונראה עם מי הוא יצא למלחמה בשבת.

גלזר, אבו עביד, איולפסון, קינן, בן דוד, חבשי, קהת, ורמוט, רוקאביציה, דמארי וזנטי. שוער עם כמה חודשי ניסיון בליגת העל, שני מגינים צעירים וחסרי ניסיון, בלם צעיר בעמדת הקשר האחורי, חלוץ במשחקו השני בקבוצה לאחר שתקופה ארוכה היה מושבת, ואחד אחר שזה עתה עלה מהנוער. אה, בשבת היה זר אחד בלבד בסגל, מתוך שישה אפשריים.

(צילום: אפי שריר)

ועוד כמה מילים לגבי שני שחקני בוגרים שפותחים בחלק ניכר מהמשחקים: קינן ורוקאביציה. הראשון מנסה להשתתף בהנעת הכדור, אבל כל שעולה ברגליו הוא להעיף כדורים למעלה בדרך לשום מקום, או בעצם להתקפה מסודרת של הקבוצה היריבה. לגבי השני, קשה מאוד לפענח את מצבו. כבר תקופה ארוכה מאוד שרוקאביציה לא ממש שותף במשחק. אפס סיכון לשער, אפס בישולים, אפס תרומה למשחק הלחץ, וההשפעה היחידה שלו על המשחק היא באיבודי הכדור ובהחמצות. ללא ספק, אם הייתה למאמן אפשרות, הוא היה בוחר להימנע מהנזק שהשניים גורמים למשחק ההתקפה וההגנה גם יחד.

אבל אז מסובב המאמן את גבו למגרש ופונה לספסל. ואת מי הוא רואה שם: יהב גורפינקל, מוחמד עוואד, יניב בריק, איתן וולבלום ועופרי ארד. כולם, חוץ מלויטה השוער המחליף, חבר'ה ירוקים צעירים מוכשרים שכולנו אוהבים. חלקם אולי יהיו שחקנים בליגת העל, ואולי גם יככבו בה או מעבר לים. יש רק בעיה אחת: הספסל של קבוצה המתיימרת להיות קבוצת צמרת, קבוצה איכותית, מורכב כולו משחקני נוער בלבד. דבר שכזה לא קורה גם בקבוצה בפירוק (הפועל תל אביב) או בקבוצות תחתית מובהקות (אשקלון, בני יהודה). אז מי אשם במצב בו על המאמן להעמיד קבוצה למשחק (וזו לא הפעם הראשונה העונה שבה זה מתרחש) עם סגל שעלה אולי 100 מיליון שקל, אבל עם הרכב וספסל שמתאימים אולי לקבוצה בליגה הלאומית, ולאו דווקא לצמרת בליגה הזו?

אז מדובר בתהליך (מילה מושכת אש מאוהדים ועיתונאים בתקופה הזו) שנמשך כבר שנים מעונת האליפות האחרונה. במסגרת תהליך זה נאספים בקבוצה שחקנים רבים חסרי כישורים פיזיים ומנטליים ומפגינים כישורי משחק שלא מתאימים לקבוצת צמרת בליגת העל. וכל עונה מהווה נדבך נוסף לתהליך הסיזיפי הזה בו עף מאמן, עף חלק גדול מהסגל, מתעוררות תקוות לקראת פתיחת העונה, מגיעה הנפילה באוקטובר בשנים קודמות ובדצמבר השנה, מכת פציעות משביתה חלק משמעותי מהסגל, שוב חלק מהסגל עף בינואר, שוב מגיעים שחקנים חדשים בינואר, שוב גומרים עונה בצליעה, וחוזר חלילה. מילכוד בירוק.

לי לא היה ספק עוד ביום חמישי שנפסיד במשחק בשבת, ולא בגלל המאמן. משום שבלתי אפשרי להעמיד קבוצה הנסמכת על שחקני נוער ולקט אקראי של שחקנים איכותיים פחות (ויש רבים כאלה) או יותר (ויש מעטים כאלה), וכאשר אין שום יציבות בסגל המאפשרת להקנות שיטת משחק ומה שחשוב יותר – ביטחון לשחקנים. ועכשיו כבר יוצאים כל הלוחשים מחדרי ההלבשה ודואגים להדליף דרך הצינורות האהובים עליהם שאוי לו למאמן אם לא ינצח את מכבי תל אביב בשבוע הבא.

נכון, למשחק הבא חוזרים מספר לא קטן של שחקנים איכותיים, ולמאמן יהיו הרבה יותר אפשרויות בהכנה למשחק ובניהולו. אבל, שוב, קשה מאוד לקיים תיאום ומשחק מסודר כאשר שוב, הרבה מאוד שחקנים לא שיחקו ביחד מעולם. וכל אלה מול קבוצה שכבר כמה שנים מיוצבת סביב שלד קבוע ומעטפת פיזיולוגית איכותית הדואגת לקבוצה בריאה, משומנת, בכושר משחק גבוה ובעלת תבנית משחק יציבה. במכבי תל אביב מחליפים מאמן כל עונה, וכבר כמה מחזורים הם מסתדרים טוב גם ללא מאמן של ממש על הקווים. בלי קשר לזהות האיש על הקווים, תבנית המשחק זהה, ומאפייני המשחק ידועים וקבועים. וכל אלה תוך מספר מינימלי של פציעות. גם האלופה והמוליכה משחקת כבר כמה שנים עם אותו שלד, כאשר בכל עונה נערכים מספר קטן ביותר של התאמות ושינויים הכרחיים. במשפט אחד – יציבות היא שם המשחק.

אין ספק שחוסר היציבות במכבי חיפה הוא רע לשחקנים, רע למאמן, רע לקבוצה, רע למועדון, רע לאוהדים, ורע לכל מי שאוהב לראות כדורגל ירוק איכותי ושמח. הוא מצוין לכל מי שמחפש דקות בתקשורת או למכור כותרות, לפרשנים, לעיתונאים ולאלו שחיים מבחישות בקבוצה. אז מה החבר'ה בתקשורת? משעמם כשחדר ההלבשה רגוע? כאשר אין הדלפות? אם אין איזו הכרזה דרמטית של "אחד שיודע מבפנים" לפתוח איתה את תוכנית הספורט?

ואם מולנסטיין יעוף? יגיע גיא לוזון/רב"ש/מאמן זר/שקר כלשהו אחר, והגלגל ימשיך להסתובב בכוחו של מילכוד ירוק שאינו נגמר. כי יש מי שיש לו את האמצעים להניע אותו, והוא גם מרוויח מהתנועה שלו. במכבי חיפה ניסו כבר הכל בשש השנים האחרונות: מאמנים ישראלים, מאמנים זרים, שחקני בית לשעבר, עשרות זרים, עשרות ישראלים, שחקני נוער, לגיונרים, מנהל מקצועי. אולי הגיע הזמן לנסות יציבות, גם אם בטווח הקצר ישולמו מחירים לא קלים על הדשא?