"המזרחים מכונים 'יהודים שחורים', לרוב עניים וחסרי השכלה". ה-CIA על העדות בישראל
"רוב המזרחים הם חוטבי עצים ושואבי מים. האשכנזים חוששים שישראל תהפוך למדינה לבנטינית". כך נכתב במסמך מ-1972 של סוכנות הביון האמריקנית, שמתאר את הבעיות הפנימיות שמולן תתמודד ישראל, "אם אי פעם יגיע שלום למזה"ת"
השנה היא 1972, שנה לפני מלחמת יום הכיפורים והשבר הגדול שהביאה עמה. ישראל הגדולה של אחרי מלחמת ששת הימים לא נאבקת בקרבות הישרדות, מתחילה במפעל ההתנחלויות, נמצאת ברווחה כלכלית יחסית – אך מתמודדת עם בעיות פנימיות. וגם העולם שם לב לכך.
ארוכה הדרך לאליטה
/ פרויקט מיוחד על הפער העדתי
אחד מעשרות אלפי מסמכי ה-CIA שפורסמו באתר סוכנות הביון האמריקנית בשבוע שעבר, מתאר את הקשיים החברתיים שמולם מתמודדת ישראל באותה שנה. "ישראל: בעיות בתוך קווי המלחמה", היא כותרת המסמך, שנכתב ב-10 במאי 1972.
באותו מסמך מתוארות בפרוטרוט המתיחויות בין אשכנזים למזרחים, בין הצברים לוותיקים ובין החילונים לחרדים. "העולם מביט על ישראל בדרך כלל דרך נקודת המבט הצבאית והדיפלומטית", נכתב בתחילת מסמך ה-CIA הסודי. "אבק העימות הסיט את תשומת הלב - גם הישראלית וגם הזרה - מסדקים ובקיעים בחברה הישראלית".
"כמה מהבעיות של ישראל, ובהן הקרע בין אשכנזים למזרחים וקצב ההגירה היורד, עלולות להיות קריטיות", מדגישים ב-CIA. "אחרות, כמו הפער הבין-דורי בין הצברים לוותיקים ואי ההסכמות בין חילונים לדתיים, אינן כאלה. בכל מקרה, הבעיות שהחלו לעלות מעל פני השטח בתקופת הרגיעה היחסית מראות את הקשיים הפנימיים שמנהיגי ישראל יצטרכו להתמודד איתם, אם אי פעם יגיע שלום למזרח התיכון".
בחלק הראשון של המסמך מדגישים בסוכנות הביון האמריקנית כי "הדימוי של ישראל כמדינה של קיבוצים ומערכות חקלאיות קולקטיביות אחרות כבר אינו מדויק. בסוף 1969 היו 600 קולקטיבים ברמות שיתופיות שונות, שבהם גרו רק 212 אלף איש – 8.5% מאוכלוסיית ישראל. כל התרחבות חקלאית משמעותית תהיה חייבת להיות מושתתת על התפלת מים או על התרחבות קבועה אל מעבר לקווי 1967, לתוך השטחים הערביים הכבושים".
לפי ה-CIA, "המחסור בשטחים לעיבוד אדמה ובמים מעניק למעשה לישראלים הצדקה נוספת לשליטה שלהם על השטחים הכבושים. ההצדקה הישראלית לבניית התנחלויות (כרגע בערך 35) הייתה שיש לכך הכרח ביטחוני - הצורך להגן על הגבולות מפני פלישה ערבית. אבל היתרונות הכלכליים בוודאי קורצים לישראלים, בטח אם הם רוצים להכפיל את אוכלוסייתם, כפי שאמרו".
"חלק מהשינוי בחברה הישראלית הוא תוצאה טבעית של הזמן החולף - הזדקנות המייסדים הציונים הוותיקים ששלטו בישראל והמספר ההולך ועולה של צברה שרוצים לקחת את השליטה", נכתב במסמך מלפני 45 שנה. "ב-1969 היו בישראל 1.1 מיליון איש שנולדו במדינה, קרוב לחצי מכלל היהודים בישראל. מצבם הכלכלי של צברים ממוצא אשכנזי לרוב טוב יותר מזה של צברים ממוצא מזרחי, וכך גם מבחינה פוליטית. הדבר משקף את הבקע העמוק - חברתית, פוליטית וכלכלית - בין אשכנזים למזרחים".
במסמך מודגש: "אשכנזי או מזרחי, ההתנסויות הדומיננטיות של הצבר התרחשו בתוך ישראל. שלא כמו הוריו, הצבר לא מכיר אישית אנטישמיות, את הגטאות באירופה ובמזרח התיכון, את הפוגרומים במזרח אירופה או את השואה. החיים שלו סובבים סביב הקרב הצבאי מול הערבים והמאבק למדינת יהודית בת קיימא. אומרים שיותר אכפת לו מהכאן ועכשיו. הוא פחות מתעניין בעבר היהודי. אומרים גם כי הוא פחות מונע על ידי אידיאולוגיה ביחס להוריו, והוא פחות ציוני מהם, במובן הקלאסי של המילה. הוא מרגיש קשר פחות חזק ליהודים שמתנדבים מחוץ לישראל. למעשה, נאמר כי הוא חש בוז לאלו, שבזמן שתורמים כסף לישראל, בחרו את החיים הנוחים יותר בחו"ל".
כותבי המסמך לסוכנות הביון האמריקנית ציינו כי הוותיקים, שנולדו במזרח אירופה, עדיין שולטים פוליטית בישראל - ראש הממשלה בת ה-74 גולדה מאיר, שר האוצר בן ה-63 פנחס ספיר, השר ללא תיק בן ה-61 ישראל גלילי: "מאיר הודיעה כי היא מתכוונת לפרוש אחרי הבחירות ב-1973, אבל ספיר צפוי להחליף אותה". זה, כמובן, לא קרה. יצחק רבין היה ב-1974 לראש הממשלה הצבר הראשון בתולדות ישראל, לאחר התפטרות מאיר בעקבות המלחמה. המפץ הגדול היה ב-1977 עם המהפך ובחירת מנחם בגין, שדווקא נולד במזרח אירופה, לראשות הממשלה.
במסמך מ-1972 הסבירו הכותבים: "במערכת הפוליטית הישראלית מי ששולט במפלגת העבודה שולט במוסדות הפוליטיים - והמייסדים הוותיקים שולטים במפלגה. כך, למשל שר הביטחון משה דיין, צבר, נחשב לפופולרי מאוד - אבל כוחו מוגבל במפלגה עצמה. דיין, סגן ראש הממשלה יגאל אלון וצברים בכירים אחרים בוחרים לחכות ולא לאתגר את המערכת הפוליטית שמאפשרת לוותיקים לשלוט. אבל בכל מקרה ההנהגה מזדקנת ובקרוב תאלץ להעביר את הלפיד לצברים. כשזה יקרה, הצברים כנראה לא יבצעו שינויים בסיסיים במדיניות הישראלית, אבל האופן שבו תבוצע המדיניות ישתנה לבטח. הצברים יפעלו עצמאית עוד יותר מקודמיהם, כי הם פחות חוששים לתדמית ישראל בעולם ופחות רגישים להשפעות זרות".
מכאן עברו במסמך לנתח את השסע העדתי: "הבעיה החברתית הקשה ביותר, שיש לה פוטנציאל להוביל לאי-יציבות פוליטית, היא הפערים העמוקים מבחינה תרבותית, כלכלית ופוליטית בין אשכנזים למזרחים. נראה שהדבר היחיד שמקשר בין אשכנזים למזרחים הוא היהדות והנאמנות בישראל. שונות עצומה קיימת ברקע התרבותי, בחינוך, בערכים חברתיים ואפילו במאפיינים פיזיים.
"המזרחים, שרובם בעלי עור כהה יותר, מכונים לעתים 'יהודים שחורים'. הם שומרים על הרבה מהמאפיינים והמסורות הלא-מערביות. המזרחי הוא לרוב עני, חסר השכלה ועם מעט כישורים. לרוב יש לו משפחה גדולה יותר מלאשכנזי. רוב המזרחים הגיעו לישראל מאוחר יחסית (בשנות החמישים) והם בתחתית הסולם הסוציו-אקונומי. הם לא מתאימים לתחרות בחברה התעשייתית המערבית".
גם המשך התיאור במסמך יכול להיחשב כגזעני: "הסטטוס והכוח בישראל נמצאים אצל האשכנזים היהודים ואצל צברים שמוצאם אשכנזי. האשכנזים הם לרוב בעלי חינוך גבוה, אירופאים בתרבותם ובכישרונות הטכנולוגיים שלהם ויש להם מוסר עבודה מערבי. הרוב הגדול של המזרחים הם שואבי מים וחוטבי עצים. ב-1969 רק 7% עבדו בעבודות מקצועיות, מדעיות וטכניות, ו-10% בלבד בעבודות ניהול ואדמיניסטרציה. ב-1969 ההכנסה של משפחה מזרחית אמנם עלתה, אך הייתה נמוכה בהרבה משל האשכנזים והצברים".
עקב סיבה זו, מסבירים ב-CIA, "המזרחי אינו צרכן גדול, לא יכול להרשות לעצמו דיור נאות ולרוב גר במשכנות עוני בערים. הוא רואה שחינוך גבוה שמור כמעט אך ורק לשכניו האירופאים והצברים. הקבלה לאוניברסיטאות מבוססת על תוצאות במבחנים, מה ששם את הסטודנטים המזרחים בעמדת נחיתות. וההשכלה היא גם יקרה – יש שכר לימוד גם באוניברסיטאות וגם בתיכונים. רבים מהתיכוניסטים המזרחים נושרים לפני שסיימו 12 שנות לימוד".
מסמך זה פורסם שנה לאחר מחאת "הפנתרים השחורים", שמוזכרת בו כמובן. מוזכר גם ציטוט של פעיל מזרחי בכיר שאומר: "אם אי פעם יהיה שלום במזרח התיכון, תהיה כאן מלחמת אזרחים". כבר אז מספר המזרחים באוכלוסייה היה גדול יותר ממספר האשכנזים. ב-CIA כתבו כי לפי הערכה של שגרירות ארצות הברית ב-1965, בשנת 1980 היחס יהיה 65:35 לטובת המזרחים: "זה גרם לחשש בקרב האשכנזים שהשפעתם תקטן ושישראל המערבית תהפוך בסופו של דבר לעוד מדינה לבנטינית".
לפי המסמך, "הממשלה מנסה לגשר על הפערים באמצעות שיעורי עברית למזרחים, הכשרה מקצועית בחקלאות ובתחומים אחרים, ובעזרת השירות הצבאי. אבל התהליך איטי, הן בגלל טבע הבעיה והן בגלל שהמשאבים הכלכליים מוגבלים. הממשלה תצטרך להאיץ זאת, כדי להתמודד עם הציפיות הגוברות של המזרחים. ההערכה היא שמעבר הכוח לצברים יוביל לפתרון אבולוציוני - נראה שאצל צעירים ישראלים יש פחות הכרה בשונות זו".
פרק נרחב במסמך מוקדש לחשיבות העלייה, על רקע החשש מאובדן הרוב היהודי - חשש שלפחות בינתיים לא התממש. "הישראלים מתמודדים עם שיעור ילודה ערבית גבוה - בישראל ומחוץ לישראל", כתבו והביאו נתונים. "ב-1969 נולדו 23.4 ילדים יהודים לכל 1,000 איש - לעומת כ-50 במדינות ערב ואצל ערביי ישראל. מחקר שנערך בישראל מצא כי לאישה המוסלמית בישראל יש בממוצע 4.39 ילדים, ליהודייה ממוצא מזרחי - 2.05, לצברית - 1.38 ולאשכנזייה - 1.28. לכן, הישראלים תמיד אמרו כי זרם מהגרים קבוע מהתפוצות קריטי להישארות ישראל כמדינה יהודית. אחרי הביטחון, ההגירה היא בראש סדר העדיפויות הלאומי. אבל הבעיה היא שמעט יהודים במערב רוצים להשתכן בישראל, ורוסיה עד לאחרונה סירבה לאפשר ליהודים סובייטים להגר מהמדינה".
"מגורים בישראל הם הלם תרבות עבור יהודים רבים", קובעים כותבי מסמך ההערכה. "רוב המהגרים ממדינות המערב מסרבים למרות הלחצים המופעלים עליהם להגיע לאזורים הכפריים הפחות מפותחים. הם רוצים לגור רק במישור החוף או בירושלים. היהודי המזרחי הוא שלרוב מגיע לעיירות הפיתוח. לרבים, רמת החיים בישראל נמוכה ביחס למה שהתרגלו בעבר. בנוסף, הגירה מישראל היא בעיה מרכזית – שלא מדברים עליה. בין 1948 ל-1968 עזבו את ישראל לפי ההערכות 220 אלף איש, קרוב לעשרת אלפים בשנה. חשוב יותר - אלו שעזבו הם לרוב מערביים, צעירים ובעלי מקצוע - בדיוק אלו שישראל צריכה להשאיר אצלה".
בסיום חלק זה מדגישים מעריכי ה-CIA כי "אם לא תהיה קריסה עולמית או אירועים שיאיימו על היהודים, ההגירה תישאר ככל הנראה ברמתה הנוכחית או אפילו תקטן, מה שיקשה על ישראל להישאר מדינה יהודית. ב-1971 פרופסור במכון ויצמן העריך כי עקב שיעור הילודה הגבוה אצל ערביי ישראל, יהיה צורך בעלייה של יותר מ-60 אלף יהודים בשנה כדי שיישאר רוב יהודי. מומחים דמוגרפיים העריכו כי ערביי ישראל יהיו רוב בשנת 2000".
אבל הנבואה כנראה ניתנה לשוטים. הגעת יותר ממיליון עולים לאחר התפרקות ברית המועצות – כמעט 20 שנה לאחר כתיבת המסמך – הובילה לכך שערביי ישראל מהווים עדיין לא יותר מחמישית מאוכלוסיית ישראל. בנוסף, הירידה בשיעור הילודה אצל הערבים הביאה גם היא לכך שעדיין אין רוב ערבי בין הים לירדן, גם אם לוקחים בחשבון את הפלסטינים המתגוררים בשטחי הרשות.
לפנייה לכתב/ת 
