קליבלנד התאהבה בסגנון שפוגע בה

הפרידה של לברון מבלאט היתה מוצדקת מהבחינה שהוא צריך להרגיש טוב עם הצוות שלו. בלאט לא היה חף מטעויות. בלאט הביא את מוזגוב במהלך שהיה מאד מוצלח. כולם יכולים לספר לכם שרק ההנהלה בוחרת שחקנים, אבל שני הסנטרים של נבחרת רוסיה לא הגיעו לקאבס בגלל גריפין. ולהביא את סאשה קאון היה אחד יותר מדי. בלאט התאהב בסנטר שלו והתחיל לחשוש מה יקרה אם הוא ייפצע חלילה, אבל היה לו שם את ורז'או. סנטר אחד יותר מדי, זמן קצר אחרי שכל הגארדים והפורוורדים שלו "נגמרו" והוא היה תקוע עם מוזגוב מול הסמול בול בגמר 2015.

זה טוב בעיקר בתור תירוץ, אבל באמת שאפשר להבין גם את הצעד של לברון. הוא שחקן גדול אבל הרכבת האחרונה שלו כבר יצאה מהתחנה. אם הוא לא היה עושה את השינוי הזה, הוא לא היה סולח לעצמו. הכל התפוצץ לו בפרצוף, אבל אז במשחק 5, עם גרין מושעה, בוגוט נחת לא טוב ולברון הצליח להציל את העונה ובעצם את הקריירה שלו. וקר מלקק את הפצעים מהשחרור של דייויד לי. אבל קומדיה של טעויות השאירה את לברון וגריפין על הפודיום, גדולים מהחיים, כביכול. הם "מצאו" מה לא עובד בקבוצה שלהם (בלאט) ושיחררו, גם אותו וגם את ורז'או, לפנות מקום לצ'אנינג פריי.

(צילום: AP)

שלושה סנטרים בקבוצה שרוצה לרוץ. המממ... רק אתמול קיבלנו שני שיעורים מהדהדים, במיאמי ובניו אורלינס. ההיט אירחו את ג"ס על שלל הסנטרים המחליפים של בוגוט. ורז'או היה שם ולא שיחק. ווסט קיבל חופש, אבל מגי ופאצ'וליה שיחקו. בדקות שלהם נרשם מינוס 8 נק', בדיוק הפוך מחסן ווייטסייד, שדפק כרטיס במשרד עם פלוס 8, בערב בינוני מינוס מבחינה סטטיסטית (10 נק' ו-15 ריב', 4 מ-13 מהשדה ו-2 מ-5 מהעונשין, 0 אס' -ו3 איב', מול חסימה אחת ו-2 חטיפות), אבל נוכחות מרשימה תחת הסל. בערב בינוני מבחינתו הוא לקח יותר ריבאונדים משני הסנטרים היריבים (בפחות דקות) וכמעט כמו כל הקו הקדמי הפותח של ג"ס (גרין רק 3 בערב שהוא ירצה לשכוח, דוראנט 6 ופאצ'וליה 9), מה שמראה שבמשחק עם סנטרים דומיננטיים, כל הריב' הקצרים נשלטים. בג"ס הצטין קרי הקטן עם 10 ריב', הוא המשיך לקחת את כל הריב' הארוכים מההחטאות שלו ושל תומפסון.

מה עוד עשה אתמול ווייטסייד? הוא פשוט מנע מהגארדים של היריבה את כל הסלים הקלים בצבע, ליי-אפים ופלואוטרס, בלי לפנות את הגבוה האתלטי (מגי) להעניש עם אלי אופ. מי שהצטיין במיאמי (בהתקפה) היה בעיקר דיון ווייטרס, שנתן שיאי קריירה בשני משחקים רצופים, 33 נק' באחוזים מדהימים, 6 מ-8 מה-3 ו-7 מ-12 מה-2. אבל ווייטסייד קרא תיגר על ההגנה של ג"ס שנחשבת לאחת מהטובות בליגה, למרות הוויתור על בוגוט. ווייטסייד העניש, אבל ג"ס יכולים להרשות לעצמם את הלוקסוס להפסיד מדי פעם לקבוצות הקטנות עם הסנטרים הגדולים. הם לא מצפים לפגוש את מיאמי בפלייאוף.

דינמיקה מעניינת מתפתחת בין "הגדולות" שמתחרות אחת בשנייה בשחרור הגבוהים הדומיננטיים, אבל בעוד הקאבס מביאים אטריות שיורות שלשות, ג"ס מביאים בשקט כמה פרוספקטים מעניינים שיכולים בהחלט לתת מול הקאבס את אותה הצגה שמיאמי נתנו אתמול מולם. סנטר יש? מגי ופאצ'וליה ישלטו בצבע. פאוור יש? דיוויד ווסט מאפשר לשחק "ביג" כשצריך וסמול אם מוסט לעמדת הסנטר, שאינה זרה לו. ורסטיליות ש"הטירון לא" ויתר עליה לחלוטין. הסמול בול צרוב אצלו כל כך עמוק שהוא לא רואה שום אופציה אחרת, ושיחרר את כל מי שיכולים להיחשב אפילו פורוורד סנטר. בקאבס כרגע אין חיה כזו. על הפורוורדים שלהם הם יקומו, ובעיקר ייפלו.

מה הרג אתמול את הקאבס? טרנס ג'ונס, שבימים רגילים קצת קטן על עמדת הפאוור, וקצת איטי לעמדת הסמול, ונחתך מיוסטון יחד עם מוטייונאס והאוורד. טרנדים מעניינים, לא? טרנס ג'ונס אחד הפרוספקטים המפוספסים בליגה, צריך שאנתוני דיוויס יפצע בשביל לקבל הזדמנות. אתמול הוא דפק כרטיס עם 36 נק' ב-3 מ-4 מחוץ לקשת, 10 מ-14 מהסבתא ו-7 מ-10 מהעונשין, 11 ריב', וקינח ב-3 חסימות ו-2 חטיפות, אבל רק עבירה אחת ב-35 דקות, מעמדת הסנטר, כן?

למה?

כי מולו התייצב הסנטר המהולל טריסטן תומפסון. ובכן, טריסטן זה השחקן השלישי בגרעין של הקאבס, אחרי לברון וקיירי ארווינג. ריבאונדר בחסד ושומר וחוסם מעולה. הכל חוץ מסנטר. אין לו את זה ומעולם לא היה. ומול הסנטר האימתני שהתייצב אתמול מולו הוא רשם שורה סטטיסטית של 2 נק' ב-1 מ-5 מהשדה, 7 ריב' וחסימה אחת ב-27 דקות שהוא ירצה בעיקר לשכוח. אולי "הטירון לא" רוצה להריץ אותו כסנטר ומוכן לשרוף כמה משחקים. לא יותר פשוט לראות "מי פנוי להובלות" בעמדת הסנטר המושמצת? אותם טרנס ג'ונס ומוטייונאס ודייויד ווסט ופאצ'וליה וג'אוול מגי ודייויד לי ואפילו בהאוורד ומוזגוב. כולם הסתובבו בקיץ וחיפשו בית חם, אז למה לעשות הסבה לפאוור פורוורד כמעט מושלם (אם כי קצת קטן על העמדה...) לסנטר אומלל ... נשאר רק לתאר איך יסתדר הטריסטן מול הטנקים של ג"ס וס"א, שקצת יותר מתאימים לעמדה מאשר טרנס ג'ונס.

הספסל של הקאבס מידלדל והולך. ג'יי.אר סמית' פצוע, אבל דאנליבי ומו וויליאמס עברו לתת תנובה מוצלחת למדי באטלנטה, בתמורה לסופרסטאר קייל קורבר, זוכרים? אז עכשיו זה כבר 5 מ-7 איתו. 5 הפסדים מ-7 משחקים, אחרי שהם היו 28 מ-36, לפניו. לא מפולת? עכשיו תסתכלו על מה שעשו אטלנטה מהרגע שנפל להם האסימון והם עשו זום אאוט מקורבר.

ב-26 לדצמבר הוא קיבל 23 דקות שהניבו מינוס 24 בהפסד ב-12 למינסוטה, כלומר הם ניצחו ב-12 בדקות שהוא נח. מר נקודה לדקה, בטור הפלוס מינוס. מעניין שהם ויתרו על טיג, הורפורד וקרול, אבל לפחות לא על מילסאפ, לפני שנפטרו מהצלף המהולל שלהם, קורבר... ב-28 לחודש הוא נתן רק מינוס 1 ב-25 דקות ולשיאו הגיע בנצחון על ס"א, 4 מ-9 מחוץ לקשת, ופלוס 13 בכמעט 40 דקות משחק. "הטירון לא" ראה את המשחק הזה והחליט ללכת על הטאלנט הנדיר. הוא היה צריך להיות אספן בולים, לא מאמן כדורסל.

ב-4 לינואר קורבר חזר לסורו, 1 מ-5 מהשדה ומינוס 5 ב-16 דקות פעילות בניצחון מול אורלנדו, וב-5 לינואר כבר לא שותף כלל. לקורבר מניות דלות בניצחון הנדיר והיוקרתי על ס"א, אבל אטלנטה לא יתגעגעו אליו. טור הניצחונות שלהם בלעדיו מזכיר מאוד את הטור של הקאבס, לפניו. עסקת השנה. מבחינתם לפחות

קורבר ואוון טרנר הם מחריבי קבוצות מקצועיים ומתחרים מי עושה זאת טוב יותר. הקאבס עשו פה מהלך דומה למהלך של אינדיאנה לפני כמה עונות. הם הביאו את טרנר ולאבוי אלן מפילדלפיה והרסו את הקבוצה כמעט עד היסוד, ולא התאוששו מהמהלך (השנוי במחלוקת, אנא הסכימו עימי) עד עצם היום הזה.

ניתן לומר כי "הטירון לא" קפץ מהאגו לאיי קיו. הספירה לאחור החלה. גריפין לא פחות אשם מ"לא" אבל כולם יודעים מי ישלם את המחיר. ולנו נשאר לשאול, בשביל זה זרקתם את בלאט?