בין כאוס לפרנויה / טור

"צא, תביא צבע וקולות מההיכל, משהו מהאוהדים", אומר העורך בבוקר ריטואל קבוע של משבר במכבי ת"א. אבל אבוי, המציאות שונה. "בקבוצה מתוקנת היו פה עכשיו 200 איש. מקללים או מעודדים, זה לא משנה. אבל הם לא פה", אומר ארז, מוכר הפלאפל שנמצא כאן כבר שלושים שנה. "מחר תהיה לנו קצת פחות עבודה, אבל מה זה משנה. ממילא אין פה אוהדים, רק כאלה עם כסף שבאים לבלות".

נראה שאין אנשים שההשפלה באיסטנבול נוגעת להם בנימים העמוקים ביותר. שאין לאיש צורך לבוא ולהביע מחאה בקול. אבל במצב אבסורדי, זו עדיין הקבוצה המעניינת ביותר במדינה. השערים בעיתון שלה, הקליקים באינטרנט, ואפילו הכתבות בחדשות השעה 20:00 בערוצים המרכזיים. שוב כמות אדירה של מצלמות באימון, רגע לפני משחק שהוא למעשה לפרוטוקול. נגד מי? מה זה משנה.

וכשנכנסים פנימה, לפרקט, מגלים את הפרנויה. על שולחן המזכירות יושבים זקני השבט. נדיר שהם כאן באימון. פניהם נפולות. שמעון מימין עם ההבעה החתומה, רקנאטי במרכז הודף עיתונאים ועוקץ, ודייויד משמאל מתנחם בכוס תה ולימון. בעין בלתי מזוינת נדמה כי בפנים ישנה כפית, אולי אפילו כפית וחצי של סוכר. בכל זאת, צריך מתיקות גם בתקופות קשות.

ומסביב למגרש, המון אנשים. ג'מצ'י, הממונה על קשרי הקהילה שבדרך כלל לא מגיע, כאן. הוא ועוד שלל אנשים בחליפות, קשורים יותר או פחות, מסתובבים. אחד מדבר עם דייויד, שני זורק מילה לשמעון, שלישי מעביר מסר לניקולה. כאילו פסיפס הדעות הבלתי נגמר במועדון מתבלגן לנו מול העיניים.

פדרמן ורקאנטי באימון. מנסים למצוא נחמה בכוס תה(צילום: יובל חן)

ובאמצע שקט. יותר מדי שחקנים מרגישים שתיכף מגיע הגרזן. מלבד פניני ואוחיון, אף אחד לא מדבר עם האחר. "אתן ת'תחת ואקריב הכל כדי שזה לא יחזור", אומר אוחיון בצורה כנה ואפילו נוגה. הוא מוכן "לתת ת'תחת", אבל מהצד נדמה שאין עוד הרבה חוץ ממנו שבכלל זה מזיז להם "ת'תחת".

בגאצקיס מצטט במסיבת העיתונאים את צ'רצ'יל ונראה כמי שחי בשלב ההכחשה. רק שהוא לא הסיפור, רק פסיק בהיסטוריה של הכאוס הספורטיבי בהיכל הענק הזה. היכל מפואר שהוא מטאפורה להכל – מבחוץ אורות נוצצים, מבפנים חלול, חסר נשמה. זועק שמישהו יבוא ויזעק שהוא חשוב למישהו. האימון הסתיים. גם עכשיו אין איש בחוץ שיצעק. אפילו הפלאפל כבר נסגר. אין קול, ואין צבע.