"לב שקט מאוד": אניה בוקשטיין במיטבה
אניה בוקשטיין מגלמת ב"לב שקט מאוד" פסנתרנית מחוננת שעוברת לשכונה מתחרדת בירושלים לאחר משבר נפשי עמוק. אף שהדמות נתקלת בקשיים עם הסביבה, לא מדובר בסרט על כפייה דתית אלא במותחן פסיכולוגי המשתמש בקונפליקט הדתי-חילוני בצורה מקורית למדי
ספק אם העלה פעם מישהו בדעתו להשתמש בדירת שיכון בשכונת קריית יובל הירושלמית כרקע לגרסה מקומית של סרט הבלהות הקלאסי של רומן פולנסקי, "הדייר". לזכותו של הבמאי-תסריטאי איתן ענר ייאמר שהוא מנצל היטב את הלוקיישן, ושסרטו שלשמו התכנסנו כאן, "לב שקט מאוד", הוא מותחן סוריאליסטי אפקטיבי למדיי.
כזכור, בסרט הפולחן ההוא מ-1976 גילם פולנסקי עצמו דמות של מהגר עכברי השוכר דירה בבניין פריזאי שהדיירת הקודמת שלה שמה קץ לחייה. בהדרגה הוא מתחיל לדמיין, ואולי לא, ששכניו האנטיפטיים רוקמים נגדו מזימה שטנית, ובמקביל מפתח הזדהות חולנית עם הדיירת המנוחה.
ב"לב שקט מאוד" משחקת אניה בוקשטיין פסנתרנית מחוננת שבעקבות משבר נפשי עמוק עוקרת בגפה לירושלים ושוכרת דירה בשכונה מתחרדת. היא יוצרת קשר עם בן השכנים החרדי (ליאור ליפשיץ) המתגנב אל דירתה על מנת לנגן בפסנתר שנותר שם, ובמקביל מוצאת עבודה בקול המוזיקה. יום אחד, במהלך ריצה שגרתית, היא נמשכת אל נגינת עוגב הבוקעת מאחת הכנסיות בעין כרם, ופוגשת בנזיר איטלקי (ג'ורג'יו לופאנו) המנגן בו.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
"חי את הלילה": הכל באשמת בן אפלק
"הגיבורים של בוסטון": אנושיות בצל טרור
"xXx: הילוך גבוה": חלטורה בינלאומית
הקשר בין השניים אינו מתקבל בעין יפה על ידי תושבי השכונה החרדים, והפסנתרנית מוצאת עצמה מאוימת. נוסף על כך היא מסתבכת עם פקח חנייה עוין (אורי גוטליב), עם פעילה בעמותה הפועלת למניעת ההתחרדות בעיר (רונה לי שמעון), ועם שכנתה התוקפנית (עירית קפלן).
למעשה, כל הדמויות הסובבות אותה נדמות כמאיימות עליה וחודרות אל עולמה השברירי והפגיע ממילא – אלה כוללות גם את אביה, האקס שלה, ואיש אבטחה המחזר אחריה – והתוצאה היא מעין מותחן פסיכולוגי המשתמש בקונפליקט החילוני-חרדי בצורה מקורית למדיי. אין זה מפתיע, על כן, שאת רגעי החסד והשלווה היחידים היא חווה בחברתו של הנזיר, שמייצג אולי פנטזיה של גאולה במובנה הנוצרי.
כמו "ג'רוזלם" לפניו, של האחים יואב ודורון פז, גם סרטו של ענר (שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בטאלין) נדרש לשילוב שבין קדושה ואימה המזוהה עם ירושלים על מנת לעצב רקע הולם לסיטואציה שבמרכזו. במילים אחרות, קשה לדמיין את "לב שקט מאוד" מתרחש בכל עיר אחרת. זהו סרט שמנסה ללכוד הוויה של עיר ולמקם אותה במרחב שהוא ספק תודעתי. מבחינה זו, ענר מצליח ליצור סרט מעורר עניין.
חבל, על כן, שחלקו האחרון של הסרט (מבלי לחשוף, כמובן) מבקש לקשור את הקצוות במקום להותיר אותם פרומים, ולו במקצת, באופן שהיה הופך את הסיום לאפקטיבי הרבה יותר. למעשה, הדרך שבה בוחר ענר לפתור את מהלך העניינים בסרטו – שאלת שפיותה של הגיבורה, אימת החרדים – לוקה בדידקטיות שהופכת את "לב שקט מאוד" לעוד יצירה שעניינה גילוי עצמי. משמע הייתה הפסנתרנית דורותי והנזיר – הקוסם מארץ עוץ.
חבל גם שדרכו של הסרט להמחיש את האיום הטמון בדירה שבה עוברת להתגורר הגיבורה היא באמצעות טפטים מתקלפים בצורה חובבנית. הדימוי הזה הגיע לכדי מיצוי ב"ברטון פינק" של האחים כהן, ומאז כמדומה יש לאסור עליו. אך אם לשוב אל צד החיוב – הרי שאניה בוקשטיין הולכת ומתבססת בסרט זה כאחת השחקניות הטובות שפועלות כאן. היא נוכחת לכל אורך הסרט, ומבעה המבועת-מרוחק משתלב היטב באווירה המסויטת-למחצה.
