מתקפת סייבר ואוניות דורסות: האיומים על הסביבה הימית בישראל

לישראל אין אסטרטגיה ימית, מאגר הגז תמר חשוף לפגיעה ממטוסים ממולכדים ואוניות דורסות, ונמלי ישראל לא מוכנים למתקפת סייבר. כך עולה ממסמך הערכה אסטרטגית ימית לישראל 2016, שגיבש לראשונה מרכז חיפה לאסטרטגיה ימית של אוניברסיטת חיפה, ואשר הוצג במסגרת האירוע השנתי של קתדרת חייקין לגיאו-אסטרטגיה.

לקריאת הדו"ח המלא

המרכז הוקם לאחרונה על מנת לפתח ידע בינתחומי בתחום האסטרטגיה הימית. המחקר עוסק בביטחון אזורי ומדיניות חוץ, תנועת סחורות, משפט, אנרגיה וסביבה.

כותבי המחקר מציינים, כאמור, כי למדינת ישראל אין אסטרטגיה ימית רבתי. המחקר מזהיר: "למצב זה יש השלכות חמורות על היכולת לתאם מדיניות בין הגופים השונים הפועלים במרחב הימי. המצב הזה מוביל למצב בו כל סקטור מנסה למקסם את המשאבים לצרכיו, ללא חזון מוסכם המכוון את המדיניות הלאומית.

חוף תל אביב ביום סוער(צילום: אסף קמר)

החוקר עודד גור לביא קובע: "להיעדר האסטרטגיה של מדינת ישראל השלכות כלכליות חמורות. הדבר מוביל לחוסר בראייה ארוכת טווח. נדרש וניתן ליצור אסטרטגיה ימית, שתחבר בין אינטרסים שונים ותתעדף ביניהם על סמך ראייה ארוכת טווח שמטרתה להגשים את היעדים של מדינת ישראל למען הדורות הבאים".

איומי גז: 50 תקיפות על מתקנים ימיים ב-25 שנה

היעדר אסטרטגיה משפיע גם על סוגיית האנרגיה, נטען במחקר: "גילוי מאגרי הגז בישראל חייב את המדינה לחשוב על האבטחה של נכסי האנרגיה הימיים", מסביר החוקר ניר זרחי, "התופעה של תקיפת מתקני נפט וגז ימיים אינה חדשה. ב-25 השנים האחרונות בלבד התרחשו כ-50 אירועים כאלו".

זרחי מציין כי ככל הנראה לא ניתן יהיה למנוע באופן מוחלט התקפות על מתקני אנרגיה, ולכן יש ליישם מדיניות שמטרתה צמצום של היקף הפגיעה ביכולת האספקה. לפי זרחי, "על מדינת ישראל להטמיע בקרב צרכני הגז הטבעי במשק, ובקרב יצרני החשמל, את היכולת להשתמש במגוון מקורות אנרגיה. בישראל היקפי הביקוש של הגז הטבעי במגמת עליה. התחזיות צופות כי עד 2024 היקף הביקוש יילך ויגדל ב-75% בהשוואה להיקף הנוכחי. כיום, מבוססת אספקת הגז למשק הישראלי על מאגר 'תמר'.

"התשתית מאופיינת ברמת חוסן נמוכה. פגיעה משמעותית באסדת תמר תוביל למחסור בהיקף של כ-50% מכלל תמהיל הדלקים הנדרשים לייצור חשמל. כשם שאיים לפגוע במיכל האמוניה, כך השמיע מזכ"ל חיזבאללה איומים מפורשים לפגוע באסדות הגז של ישראל. לצד זאת החמאס ממשיך לרכוש יכולות מימיות ותת-ימיות".

לדברי זרחי על אף מערכי ההגנה של ישראל, "נראה שבמציאות הביטחונית הנוכחית מתקיימים כמה איומים משמעותיים שעשויים לפגוע בתשתית האנרגיה הימית של ישראל". האיומים העיקריים לדבריו: שימוש בסירות נפץ, מטוסים ממולכדים ושימוש באוניה דורסת: "לצד מערך ההגנה הפיזי מן הראוי שיפותחו גם כלים של מדיניות אנרגיה שמטרתם לצמצם את היקף הפגיעה ביכולת האספקה במקרה של נזק למתקנים הימיים".

איומי סייבר: נדרשת הגנה בכל הנמלים

אם לא די בכך, ישראל חשופה גם לאיומי סייבר. מניתוח הפעילות בארץ ובעולם עולה כי הגופים העוסקים בתחום הספנות והנמלים מודעים לנושא הסייבר, אך מודעות זו טרם הגיעה לבשלות שבכוחה להניע מהלכים קונקרטיים שיתמודדו עם האיומים.

כ-98% מנפח הסחורות לישראל מגיעים דרך הנמלים. לכן, נושא הסייבר חייב להיכלל במתאר האיומים על תשתיות קריטיות במדינת ישראל. זרחי ממליץ על מינוי של גוף מרכזי שיוביל את הנושא, והגדרה של תקינה להגנת סייבר מחייבת לכל הנמלים בישראל.

איומיים סביבתיים: תעלת הימים ומתקני ההתפלה

המחקר מתייחס גם להיבטים סביבתיים, שכן המערכת הימית בישראל סובלת מהיעדר אסטרטגיה סביבתית. ד"ר דרור אנג'ל מזהיר כי בים האדום, הפעלה עתידית של תעלת הימים ממפרץ אילת לים המלח, שתשאב כמויות גדולות של מי ים ממפרץ אילת, עלולה לפגוע בחי ובסביבה הימית בצפון המפרץ. כמו כן, כרייה או קידוחי גז ונפט תת ימיים תורמים לזיהום הים, פעילות שהתעצמה בשנים האחרונות.

אחד האיומים הגדולים על הים הוא פעילות מפעלי ההתפלה לאורך חופי הים התיכון. מפעלים אלה משחררים כמויות גדולות של תמלחת מי ים והחומרים נוספים לסביבה הימית. "היקף הנזק הנגרם אינו ברור", נכתב במחקר, "אולם בהתחשב במצבה של ישראל, שבה האלטרנטיבות לאספקה של מי שתייה באיכות טובה כמעט אינן קיימות, ובהתחשב בעובדה שפעילות זו מהווה סוגיה של ביטחון לאומי, נראה ששחרור התמלחות לים אינו עומד להיפסק בעתיד הקרוב".

במרכז ממליצים על יצירה של כמה שמורות ימיות גדולות שיגנו על הטבע, ולהעצים קבוצות קיימות של רגולטורים וכלבי שמירה ברמה הלאומית, כדי להבטיח הגנה לסביבה הימים. כמו כן, מומלץ להכין תוכנית מפורטת שתבטיח שפעולות כמו חיפוש והפקת אנרגיה בים יבוצעו בשיטות המבוססות על עקרונות המגנים על הסביבה.