הרופא שטוען: "רוב המחקרים הרפואיים הם שטויות"
הורמונים בגיל המעבר לא מונעים מחלות לב, עודף משקל מאריך חיים וחשיפה לשמש מונעת מלנומות. הרופא הבריטי ד"ר מלקולם קנדריק מפציר באנושות להפסיק להאמין למחקרים ולהתחיל לקחת אחריות על הבריאות
"אי אפשר עוד להאמין ברוב המחקר הקליני המתפרסם, או להסתמך על שיפוטם של רופאים אמינים או על הנחיות רפואיות סמכותיות. אני לא מוצאת שום הנאה במסקנה הזאת, שאליה הגעתי לאט ובאי-רצון במשך עשרים שנותיי כעורכת NEJM".
הציטוט הזה, מפי ד"ר מרשה אנג'ל, בעבר העורכת הראשית של המגזין הרפואי היוקרתי "New England Journal of Medicine", הוא אחד מרבים מאותו סוג, שמופיעים בספרו של ד"ר מלקולם קנדריק, "רפואת יתר", או "Doctoring Data"', שזכה לכותרת המשנה הפרובוקטיבית למדי, שהתרגום החופשי שלה הוא "איך לסנן את העצות הרפואיות עליהן אנחנו סומכים מכל ערימת השטויות הרפואיות שמתפרסמות ושאנחנו שומעים מרופאים".
במילים אחרות, מבקש מאיתנו רופא המשפחה הסקוטי, שמושבו במחוז צ'שייר באנגליה, להפסיק להאמין לכל דבר שהרופאים אומרים לנו ובעיקר להפסיק להאמין לכותרות של מחקרי הבריאות שמתפרסמים חדשות לבקרים ומנסים להגיד לנו מה לעשות כדי לחיות יותר ולהיות בריאים יותר. הוא מטיל ספק וקורא תיגר על ממסד המחקר הרפואי, ומעלה טענות שנויות במחלוקת אבל הגיוניות להפליא, בהן למשל שכולסטרול גבוה למעשה מגן הבריאות ומאריך חיים, ושבדיקות ממוגרפיה הן סכנה לבריאות.
בראיון טלפוני עם ynet, שנערך לרגל קמפיין גיוס המונים במטרה לתרגם את הספר לעברית, ניסה ד"ר קנדריק, נשוי, ואב לשני ילדים ושני חתולים שמתגורר במחוז צ'שייר והצליח ככל הנראה לעורר את זעמם של לא מעט מוסדות מחקר רפואיים, להציג את עמדתו השנויה במחלוקת.
אנחנו מוצפים במידע רפואי. כותרות בריאות זועקות אלינו מהעיתונים והאתרים ורובן סותרות את אלו שפורסמו אתמול. איך אנחנו אמורים לסנן מתוך כל המידע הזה את המידע שרלוונטי עבורנו?
"הייתי רוצה לומר שיש תשובה מוחלטת לשאלה הזאת, אבל אין. מה שחשוב לי להגיד לאנשים זה שחשוב להסתכל מאיפה המידע מגיע ולמה מי שמפרסם את המידע אומר את מה שהוא אומר.
"באופן ספציפי, כשזה מגיע למחקרים על אודות מזון ודיאטה, רוב המחקרים הם מחקרים תצפיתיים. מדובר במחקרים שאומרים שאם תאכלו כך וכך אז הסבירות שלכם לחלות בסרטן או במחלת לב תעלה או תרד".
מה הבעיה עם מחקר תצפיתי?
"הבעיה היא שאת בוחנת X אנשים, את מסתכלת איך הם חיים, מה וכמה הם אוכלים, כמה זמן הם ישנים, כמה פעמים בשבוע הם מתעמלים, ועוד ועוד, עוקבת אחריהם במהלך מספר שנים, ובודקת כמה מהם מתו ומאיזו סיבה.
"ואז את בודקת אם הם אכלו נקניקיות, כמה לחם הם צרכו בשבוע, כמה שעות הם ישנו בלילה, כמה פעמים בשבוע הם התעמלו. אם הם אכלו ירקות ירוקים, כמה הם שהו בשמש ועוד. אז את מסתכלת על המון דברים שאנשים עשו ואז את אומרת – הם מתו מזה ומזה. הם מסתכלים על משהו כמו 30 דברים שהאנשים האלו עושים או לא עושים. ואז הם קובעים ממה הם מתו מה גרם להם למות.
"ואז הם עושים דבר נורא שאסור להם לעשות, ומבודדים הרגל אחד מתוך שלל ההרגלים וקובעים שזה מה שגרם להם למות מסרטן או ממחלת לב, למשל".
אבל הרי בחלק מהמקרים מדובר במוסדות מוכרים ורציניים ובמגזינים מאוד רציניים שמפרסמים את המחקרים הללו, הם לא יודעים איך לחקור, הם לא מודעים לטעויות הסטטיסטיות שאתה מדבר עליהן?
"אני מניח שהם פשוט לא ממש שמים לב למתודולוגיה המחקרית. אני באופן אישי מאוד מאוכזב מהמחקר הרפואי, מהרמה המחקרית. ודאי שהם מודעים לבעייתיות שהצבעתי עליה, אין לי ספק שהם כן מודעים לכך שאי אפשר להוכיח שום דבר מוחלט מתצפיות בלבד.
"אם אנשים יהיו יותר מודעים, הם יפסיקו לדאוג מהכותרות"
"אני אתן לך דוגמא. מצאו שנשים שלקחו הורמונים כדי לטפל בתופעות הלוואי של גיל המעבר, לוקות בהרבה פחות מחלות לב מנשים שלא נטלו אותם. מחקרים הראו שיש להן סיכוי של 40% פחות למות ממחלות לב.
"ולכן החליטו להפוך את זה למדיניות של הממשלה, להמליץ לנשים שהגיעו למנופאוזה לקחת הורמונים כדי למנוע מהן למות ממחלות לב. אבל זה היה מחקר לחלוטין תצפיתי. כשכבר עשו ניסוי מפוקח, שבו חלק מהנשים קיבלו הורמונים וחלק לא קיבלו הורמונים, הם גילו שההורמונים דווקא מעלים את הסיכון ללקות במחלות לב ב-30%".
איך אתה מסביר את התוצאות הסותרות האלו?
"מה שהם לא לקחו בחשבון במחקר הראשון היה שהנשים שלקחו את ההורמונים היו אלו שמלכתחילה היו יותר מוכוונות בריאות – התעניינו, חקרו נושאים בריאותיים, רצו להיות בריאות יותר, התעמלו, אכלו טוב, ולכן הן חלו פחות. זה לא היה ההורמונים שהפחיתו את הסיכון, זה היה אורח החיים.
"מכאן את רואה שמחקרים תצפיתיים יכולים להפנות אותך לכיוון שהוא פשוט מוטעה. ורוב המחקרים שתופסים את הכותרות הגדולות הם תצפיתיים. היו גם כמה מחקרים התערבותיים בנושאי תזונה, אבל בסך הכל הם לא הצליחו להוכיח קשר ממשי בין שינויים בתזונה ושיפור או הידרדרות הבריאות. אם אנשים יהיו מודעים לזה יותר, אולי הם יפסיקו קצת לדאוג מהכותרות".
ומה עם השמנת יתר? אין מחקרים שאומרים שהיא מזיקה לבריאות?
"ודאי שהשמנת יתר קיצונית מזיקה לבריאות, אבל במשך שנים ניסיתי להבין מהי הנקודה שבה 'עודף משקל' יוצר בעיה בריאותית משמעותית. לפי המדדים הידועים, BMI של יותר מ-25 מוגדר כעודף משקל, ומעל 30 זאת השמנת יתר (obesity). בהקשר הזה פורסם למשל מחקר במגזין היוקרתי Jama (Journal of the American Medical Association), שכותרתו הייתה 'תמותת יתר המקושרת עם תת-משקל, עודף משקל ושומן קיצוני'.
"הכותרת הזאת מאשרת כביכול את מה שכולם יודעים - שהשמנת יתר גורמת לתמותה מוקדמת. אבל בעצם, אם קוראים את המחקר עצמו, מגלים שלא רק שהחוקרים לא מצאו התאמה בין משקל עודף לתמותה מוקדמת, אלא בדיוק ההפך. עודף המשקל התקשר עם הפחתה בתמותה. העובדה הייתה שאנשים בעלי משקל עודף האריכו ימים יותר מכולם".
איך זה קרה? איך הכותבים הפכו את הממצאים על פיהם והמחקר שלהם התקבל לאחד המגזינים הכי נחשבים בעולם?
"קשה לי להסביר את זה. אני לא מאמין שהם לא שמו לב. אבל אני חושב שיש כאן הטיה מחשבתית. האמונה בקרב הקהילה הרפואית היא שעודף משקל גורם לבעיות רפואיות שיובילו למוות מוקדם. אז להגיד את ההפך מזה זה כמו לצעוק שהמלך הוא עירום. אז מסייגים את התוצאות בתוך המחקר עם מילים כמו "נדמה ש", או "עושה רושם כי".
ומה עם עישון?
"עישון הוא רע. במאה אחוז, לחלוטין, גרוע מאוד לבריאות. עישון כבד הוא מזיק יותר מעישון של סיגריות ספורות ביום, שגם הוא מזיק מאוד לבריאות".
אתה לא סותר את עצמך? עשו ניסוי התערבותי במעשנים?
"אני לוקח פה סיכון וסותר את עצמי, אבל המחקרים שמראים עד כמה העישון פוגע בבריאות הם מחקרים תציפתיים בלבד. אף אחד לא לקח אף פעם 10 אלפים אנשים שעישנו ו-10 אלפים איש שלא עישנו והשווה ביניהם.
"אבל כאן נכנסת למשחק העוצמה של ההשפעה. זה כמו שאף אחד אף פעם לא עשה מחקר של מה יקרה אם תקפצי ממטוס עם מצנח ובלי מצנח. זה ברור מה תהיה התוצאה. עישון הוא עד כדי כך מזיק לבריאות שלא צריך לבדוק אותו במחקר התערבותי".
וחשיפה לשמש?
"שלא כמו עישון, אני חושב שיש סיכוי שחשיפה לשמש דווקא יכולה להגן מפני מלנומה. כל אחד יכול להגיד אחרת, כי שוב, מדובר במחקר תצפיתי. לקחו אנשים עם מלנומה ושאלו אותם אם הם נחשפו הרבה לשמש כשהם היו צעירים. ואז בעצם יש כאן הטייה אינהרנטית של המחקר, כי אנשים מחפשים סיבה למה הם חלו בסרטן אז הם עונים בחיוב".
"זאת הטעיה פושעת של הציבור"
אז הכל בכלל פסיכולוגי?
"כן יש הרבה פסיכולוגיה. עובדה מעניינת היא שאם את נותנת לאנשים תרופת פלסבו ואומרת להם שזה פלסבו, את אומרת להם בפירוש 'זאת לא תרופה אמיתית, זה לא עושה כלום', אבל מבקשת מהם ליטול את התרופה בכל יום לצורך הגנה מפני מחלות לב, התוצאה היא פחות מחלות לב".
כאן זה מתחיל להישמע עוד יותר משוגע
"זאת רק דוגמא קטנה. יש לנו פשוט הטיות מטורפות במחקרים. אם אנשים מאמינים שמשהו יעשה להם טוב, הוא עושה להם טוב. ההשפעה היא גדולה בהרבה מאשר של התרופות שנחקרו המון. רק להגיד אנשים 'טלו תרופה בכל יום', רק עצם הנטילה היומיומית, גרמה להם להרגיש יותר טוב. אני חושב שאנחנו צריכים להיות קצת יותר צנועים ולהודות שיש הרבה דברים על אודות בני האדם שאנחנו פשוט לא מבינים. המוח האנושי והשפעת הפסיכולוגיה על הבריאות האנושית הם עצומים, והקשר הזה בקושי נחקר".
זה קשר שמאוד קשה לחקור אותו
"נכון. אבל אם לא נודה שיש כאן 'פיל בחדר', שכשאנחנו מסתכלים על מחקרים רפואיים אנחנו חייבים להיות הרבה פחות בטוחים בעצמנו, אנחנו פשוט מטעים את הציבור באופן פושע.
"כשחוקרים אומרים 'אם תשתו שתי כוסות קפה ביום תפחיתו את הסיכון שלכם לחלות במחלת לב ב-40%', אני מסתכל על מחקרים כאלה ואומר – זה פשוט שטויות, שטויות שצריך להתעלם מהן".
קצת קשה להתעלם מכותרות מהסוג הזה. הן מאוד פופולריות כי כולנו רוצים מדריך הפעלה, שיגידו לנו מה לעשות ביום יום כדי לא להיות חולים.
"הכותרות האלו קיימות כדי להביא פרסום למוסדות המחקר, כדי שהם יקבלו יותר מימון ויותר כסף. זו לא פונקציה של אנושיות. מחקר רפואי אמור להיות קרוב למושלם, וכרגע מדובר בבלגן גדול".
מדובר בחדשות רעות מאוד בשבילנו, המטופלים הממוצעים. אנחנו היינו רוצים לסמוך על הרופאים שלנו ולחשוב שיש להם מושג על מה הם מדברים.
"נכון, מדובר בחדשות רעות. כמובן, יש גם דברים נפלאים ונהדרים ברפואה העכשווית. ממש לא הכל כל כך אפל".
ברור, ובכל זאת. עם מה שאתה אומר, איך האדם הממוצע אמור לדעת למי ולמה להאמין?
"התשובה היא, לצערי, שרוב המחקרים הרפואיים הם לא אמינים. כשאת מסתכלת על ניתוח להחלפת ירך, או שסתום בלב, או שימוש באנטיביוטיקה כשיש דלקת ריאות, הם דברים מוחלטים וברורים.
"אבל הרבה מהמחקרים הרפואיים מנסים לקבוע עובדות במקומות שפשוט אי אפשר, לוגית, לקבוע בהם עובדות, בעיקר כשמדובר במחלות כרוניות ומצבים שנמשכים זמן רב. למעשה, העובדה היא שבבריטניה, תוחלת החיים ירדה בשנים האחרונות. ואני צפיתי את זה, התרעתי על כך שאנחנו נותנים יותר מדי תרופות, עושים 'מדיקליזציית יתר', ואנשים באמת חיים פחות".
זה נשמע כאילו אתה מדבר על סוג של קנוניה. האמנם? מי כאן בעל האינטרס לגרום לנו להאמין שהתרופות יאריכו את חיינו כשבפועל הן מקצרות אותם?
"אני קורא לזה קנוניה של האמונה האנושית. אנשים רוצים להאמין שהם יכולים לשלוט בכל דבר. המטופלים רוצים להאמין שהם מוגנים, הרופאים רוצים להאמין שהם מגינים עליהם, והממשלות רוצות להגיד תראו כמה אנחנו נהדרים, אנחנו שומרים על הציבור שלנו. כולם מרוויחים".
בספר אתה כותב שנשים עוברות הרבה יותר מדי סריקות ממוגרפיה. איך זה עלול להזיק להן?
"קודם כל, זאת בדיקה שהוכחה כמטעה. יש הרבה נשים, על רוב המקרים אנחנו בכלל לא שומעים, שאובחנו בטעות עם סרטן שד. הדבר הזה גורר הרבה מאוד טיפולים מיותרים. במקרים מסוימים, אפילו הממוגרפיה עצמה עלולה לגרום לסרטן השד בגלל הקרינה שכרוכה בה.
"העניין המרכזי הוא שאף אחד לא באמת בדק אף פעם אם הדרך הזאת עובדת. זה כאילו מישהו הציע את זה וכולם אמרו 'אוקי, בואו נעשה את זה', ומאז, כל פעם שמישהו אחר מעז לפקפק ביעילות של הממוגרפיות, למשל, כולם מתנפלים עליו ותוקפים אותו כאילו הוא רוצה שנים ימותו מסרטן השד".
אני לא יודעת איך זה בבריטניה, אבל לפחות כאן בישראל להרבה מהרופאים יש, איך לומר, אגו קצת נפוח. מעטים הרופאים שיעריכו את ה"מטופל המלומד" שבא אליהם עם ידע מוקדם, ומעטים אפילו יותר הם הרופאים שיודו שהם לא יודעים הכל.
"לרופאים בכל מקום יש אגו נפוח. הרופאים בלי ספק לא יודעים הכל. הם יודעים כמה דברים. שאלתי 100 רופאים במהלך השנים מהו ההבדל בין מחקר תצפיתי ומחקר מוחלט, שמדובר כאן בהבדל מאוד מאוד בסיסי בהבנה של מחקר רפואי. אף אחד מהם לא ידע.
"אני מודע לזה שפתחתי כאן צוהר לדברים די מפחידים, ושאנשים יקראו את הספר ויגידו – 'זה מפחיד מדי, מה נעשה?' חשוב לי גם שאם מישהו מוצא טעות במשהו שכתבתי, שיגיד. אני אשמח לשמוע. אני פשוט חושב שלקחת את הרפואה למקום אבסולוטי זה מסוכן. המסר העיקרי הוא שכולנו צריכים כל הזמן לפקפק".
ספרו של ד"ר קנדריק מיועד כעת לתרגום על ידי היזם גיא בן צבי, שיצא בקמפיין מימון המונים לגיוס התקציב הנחוץ לתרגום. "הספר 'רפואת יתר' נותן כלים לשיפוט עצמאי של עצות רפואיות, עוזר לברור עצות מועילות מתוך דברי הבל, לזהות הטעיה ולעמוד איתן מול כותרות מפחידות".
צפו: האמת מאחורי רפואת יתר, מתוך קמפיין גיוס ההמונים של גיא בן צבי
לפנייה לכתב/ת 
