"רחבת התפילה תהפוך לביצה": כך שופץ הכותל המערבי
חלופת מכתבים ומפה אדריכלית ראשונה של רחבת הכותל עם שחרורו: לראשונה נחשפים כאן המסמכים הנוגעים להחלטה על ניהול הכותל ושיפוצו, שנשמרו בארכיון "יד לוי אשכול". "העובדה שהאחריות לביצוע העבודות ברחבה הוטלה, בסופו של דבר, על משרד הדתות - הפכה את המקום לבית כנסת אורתודוכסי"
"הפסקת העבודות באמצע עלולה לגרום נזק בל ישוער ושערורייה ציבורית שאין כדוגמתה": את הדברים כתב שר הדתות, זרח ורהפטיג, בשנת 1967 – מיד לאחר שחרור הכותל המערבי, במכתב לשר האוצר שעצר את העברת כספי השיפוץ. העתק מהמכתב בתוספת נספח מיוחד, העביר השר לראש הממשלה דאז, לוי אשכול, כדי שיסייע לו.
קראו עוד בערוץ היהדות :
בעקבות התחקיר: הועבר פיקוח הכשרות על "דאבח"
במשך שנים שמרה רעייתו של אשכול את חלופת המכתבים הנוגעת להחלטה על ניהולו של הכותל ושיפוצו. הם נשמרו בארכיון "יד לוי אשכול" – ונחשפים כאן לראשונה לקראת חגיגות היובל לאיחודה של העיר, כולל מפה אדריכלית ראשונה של רחבת הכותל עם שחרורו, ובה התוכניות לאיך תיראה לאחר הרס שכונת המוגרבים - וכהכנתה לביקורי מיליוני מאמינים.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
מאז שחרור העיר העתיקה בירושלים במלחמת ששת הימים, ניסו אדריכלים רבים לתכנן כיצד תראה רחבת הכותל וסביבתה, ומה יהיה בה. להחלטת ראש הממשלה דאז, למי תוענק האחריות על ניהול רחבת הכותל ושיפוצה - היו השלכות שמשפיעות על צביונו של המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, עד עצם היום הזה.
כשהמתפללים דחפו תרומות בין אבני הכותל
בתום המלחמה פרץ ויכוח בין רשות הגנים הלאומיים למשרד הדתות, מי יהיה הגורם האחראי על עבודות הרחבת הכותל, ומי ינהל את המקום. רשות הגנים הלאומיים ראו במקום גן לאומי, ואילו משרד הדתות טען בתוקף כי מדובר באתר בעל אופי דתי, ועל כן האחריות צריכה להיות בידיו.
ראש הממשלה דאז, לוי אשכול, הכריע לטובת משרד הדתות, והאדריכל יוסף שיינברגר מונה על ידי השר ורהפטיג להתוות תוכנית ראשונה להסדרת התנועה בכותל, ולהנגשת המקום למיליוני מאמינים מרחבי העולם. כבר אז קמה התנגדות מצד גורמים תכנוניים, שהפכה לראשונה מבין התנגדויות לתוכניות רבות שהוגשו ולא הושלמו עד עצם היום הזה.
בין היתר, כותב שר הדתות דאז זרח ורהפטיג למשרד האוצר: "הזמנת העבודות וביצוען דחופה ביותר, באשר ראשית היה עלינו להכשיר את המקום לקראת כינוס רבבות מתפללים בתשעה באב; שנית עם התקרבות הימים הנוראים; ושלישית ימי הגשמים קרבים, ואם לא תיעשה העבודה, תהפוך הרחבה לביצה אחת גדולה".
הוא קובל על עצירת הכספים לעבודות שעלותן מסתכמת ב-680 אלף לירות – ואף על האיסור שהטיל האוצר לקבל "תרומות מנדיבים". "בהקשר לכך ברצוני לציין, למשל, שח"כ יעקב מרידור נתן צ'יק על סך 100 אלף ל"י לראש עיריית ירושלים, מר טדי קולק, לצורך רכישת מרצפות לאזור הכותל", נכתב. "...נדיב מאנגליה הציע 5,000 ליש"ט לרב הראשי לישראל... למטרת הקמת תחנת עזרה ראשונה במקום".
הוא מציין כי לא ביקש את הכספים הללו, מאחר וסוכם "כי המדינה תישא בכל ההוצאות הנדרשות". אז מה כן הועבר למשרד הדתות? "רק סכומים הנתחבים בין אבני הכותל על ידי מתפללים", תרומות יפות בסך 15 אלף לירות.
שלושה מטרים ושישים סנטימטרים לתפילה
פרופ' אלונה נצן שיפטן, ארכיטקטית והיסטוריונית-ארכיטקטורה מהטכניון, שצפתה במסמכים, מספרת כי "בליל העשרה ביוני 1967, הלילה האחרון של המלחמה, הרסו דחפורי צה"ל את שכונת המוגרבים ששכנה בסמוך לסמטה הצרה. לאחר הרס השכונה, הייתה רחבת הכותל ברוחב של שלושה מטרים ושישים סנטימטרים.
נצן שפטן מוסיפה כי "החלק החשוב של התוכנית היה הנמכה של רחבת התפילה, והפרדתה בין נשים לגברים. נראה כי העובדה שהאחריות לביצוע העבודות ברחבה הוטלה על משרד הדתות - הגורם האחראי - הפך את המקום לבית כנסת אורתודוכסי, מה שאולי לא היה מתקיים אם ראש הממשלה דאז, לוי אשכול, היה מעביר את הסמכות לניהול ושיפוץ הרחבה לגנים הלאומיים".
לפנייה לכתב/ת 
