המדריך לתייר במולדת הכדורגל
מאולד טראפורד ועד אנפילד – שלושה ימים של שכרון חושים במדינה שבה הכדורגל הוא דת. קבלו טעימה מטיול משפחתי בלתי נשכח
יהיה קר. כך הגיב כמעט כל מי ששמע על התכנון המשפחתי שלנו לנסוע לטיול כדורגל בליברפול וסביבותיה. אז אמנם צפון אנגליה לא נודע במזג האוויר הידידותי שלו, אך לא אנחנו שבאים מאזור ירושלים, נחשוש מכמה טמפרטורות חד ספרתיות. הכרטיסים הוזמנו, הטיסות והרכבות נבחרו והמראנו - אבא, אח, שכן ועבדכם הנאמן למנצ'סטר, בטיסה שהייתה זולה מכרטיס למשחק בין ליברפול לצ'לסי. השעות הראשונות הוקדשו להתאקלמות והיערכות לימים הבאים, שתוכננו כטיול שהמוטיב החוזר בו הוא תרבות הכדורגל המקומי.
פתחנו בסיור באולד טראפורד שהיה מעניין, וכאוהדי ליברפול שיחקנו לידי המדריכה, ששמחה לנצל את המצב ולספר בדיחות על חשבוננו בכל הזדמנות. העיר מנצ'סטר נחמדה בסך הכל והמרכז לא גדול מדי, כך שהאתרים התיירותיים קרובים אחד לשני. חובבי הספורט לא ירצו לפספס את מוזיאון הכדורגל הלאומי של אנגליה, המציע תערוכות מיוחדות ושוכן בבניין מרשים ממש בלב העיר.
(צילום: רויטרס)
כמו שהוזכר, מטרת הטיול המוצהרת הייתה ברורה - כמה שיותר כדורגל בימים העומדים לרשותנו. ביום שני, יום לפני ליברפול - צ'לסי, לא נערכו משחקים בליגות המקצועניות ולאחר בדיקה מקיפה, אותר בעיירה אשטון הסמוכה משחק במסגרת הליגה השישית. באנגליה, כדורגל הוא דת, ואווירה קיימת כמעט בכל מקום. נסיעה קצרה ברכבת והגענו לאשטון, שם נהג המונית חשב להחזיר אותנו לאולד טראפורד ("אתם מתכוונים למנצ'סטר לא? איזה אצטדיון כדורגל יש פה?"). לבסוף הגענו למתחם של קורזון המקומית, ולשמחתנו גילינו שאנחנו ממש לא לבד. לא מעט אנשים הטריחו עצמם בקור להגיע ולשלם שלושה פאונד בשביל לשבת ביציע הקטן.
נהנו מהאווירה, מרמת המשחק ואפילו מבר אוהדים מאחורי היציע, אך לצערנו התוצאה נשארה מאופסת וחזרנו למלון בציפייה ליום המחרת. נעבור למנה העיקרית - הגענו לליברפול בבוקר המשחק ומרגע הירידה מהרכבת ניתן להרגיש באווירה השונה. בין אם זאת האווירה הרגילה של עיר הנמל, עם קולות השחפים ברקע והנוף האחר, ובין אם זאת העובדה שבכל מקום רואים צעיפים, חולצות וכובעים של המייטי רדס. מפלס ההתרגשות לקראת הערב החל לטפס, ובינתיים קפצנו לכמה קניות בחנות כשרה בעיר.
כמו ישראלים טובים פגשנו במקום את יעקב, איש נדל"ן שגר כאן וכבר מרגיש מקומי לכל דבר. מפה לשם בין הקניות לסיפורים, מצאנו את עצמנו אוכלים אצלו ארוחת ערב מוקדמת לפני המשחק. עוד נדהמנו לגלות שהשכנים של יעקב גם הם לא אנגלים, ושם משפחתם במקרה הוא קלופ. הסתבר שהשכונה הינה למעשה כפר קטן ממש בקצה ליברפול, והאזור מתאים בדיוק למי שמחפש קצת שקט אחרי יום ארוך במלווד. לדבריו, גם יוסי בניון בחר לגור שם בזמנו. שלוש שעות לפני המשחק, יורגן לא היה בבית ולכן שמנו פנינו לכיוון המגרש, שקשה לבטא את שמו בלי להתרגש. אנפילד.
הרחובות מסביב מוצפים בדוכני מרצ'נדייז ואוכל, ונחילי אוהדים זורמים בכמויות לאצטדיון, ובדרך עוצרים להצטלם עם הפסל המפורסם של ביל שאנקלי או עם האנדרטה לזכר הרוגי הילסבורו. להקה מקומית מקפיצה את הקהל שהגיע לפאן־זון, והברים שעל אנפילד רואד מפוצצים. בישראל קיים חוג אוהדים רשמי של ליברפול, ולא מעט חבר'ה הגיעו להפגין נוכחות גם הם, רובם ביציע הקופ. הכניסה עברה חלק, ואת ההרגשה כשאנפילד נפרש לנגדנו באמת קשה לתאר במילים. כל כך הרבה שעות מול הטלוויזיה מתרכזות לרגע האחד הקטן הזה, כשהירוק והאדום נקלטים בעין וסוף סוף ברור שהנה, אנחנו באמת פה.
ליברפול תקפה ושיחקה נהדר, הקהל הגיב בהתאם ושר בעוצמה על הימים שבהם ראו את המלך דלגליש משחק, והשמיים רעדו כשבמחצית השנייה האדומים גם הצליחו להשוות אחרי פיגור מוקדם. מיניולה עוד הדף פנדל ממש מתחתינו ובסיום 1:1. האווירה נשארה טובה והאוהדים יצאו אופטימיים לקראת המשך המאבק על הכרטיס לליגת האלופות. למחרת חזרנו לאנפילד, הפעם לסיור, שהועבר בצורה פנטסטית למרות השיפוצים שעדיין נמצאים בשלבי סיום. הייתה לנו הזכות להיות שוב בקופ, ולשמוע את שירת "לעולם לא תצעדי לבד" פעם נוספת, לצד מוזיאון מרגש הכולל בתוכו מגוון רחב מההיסטוריה העשירה של המועדון, בין השאר את גביע אירופה המקורי, מאותו הלילה באיסטנבול.
את 24 השעות האחרונות שלנו באנגליה לא רצינו לבזבז, ועלינו על רכבת למשחק השלישי והאחרון שלנו בסטוק. לעיר המנומנמת אין הרבה להציע, אך כשמתקרבים למגרש מתחילים לחוש בתרבות הכדורגל האדירה של המקומיים. הרוח מקיימת את ההבטחות לקור מלפני הטיול, מה שלא מפריע לאוהד אברטון האורחת, שחולף לידנו בלבוש מינימלי. האווירה בפנים כללה בעיקר מטר של קללות לכיוון השופט, שאישר שער של אברטון למרות איתות מהקוון לנבדל, ובתווך ראינו גם את פיטר קראוץ' כובש את שערו ה־100. קטטה קטנה ביציע מעלינו גם היא עברה בשלום ולבסוף ראינו משחק שלישי שמסתיים בתיקו. עייפים אך מרוצים עשינו את הדרך חזרה למנצ'סטר, משם יצאה הטיסה חזרה הביתה. לוקחים איתנו זיכרונות מחוויה מופתית במולדת הכדורגל, שממש לא מתוכננת להיות האחרונה.
לפנייה לכתב/ת 
קלופ
צילום: רויטרס
מומלצים
