הכי חשוב זה להאמין שאפשר ואז לחפש את הפתרון

בשיתוף התעשייה האווירית 

גל השריפות האחרון, שבמרכזו עמדה השריפה הגדולה בחיפה, ושיאו היה בהגעתו המאוחרת של מטוס הכיבוי הענק, "הסופר-טנקר" לישראל, גרם למהנדסות התעשייה האווירית לשאול את עצמן האם תיתכן דרך יעילה ומהירה יותר לכבות שריפות חורש ענ - קיות מהאוויר. המהנדסות, שמציאת פתרונות ישימים לבעיות טכנולוגיות מורכבות היא לחם חוקן, החליטו לרתום את יכולותיהן המוכחות ולנסות למצוא פתרון גם לבעיה הזו.

"באותם ימים שבהם הארץ בערה, ישבתי בסלון ביתי, ובשיחה עם בעלי וחבר נוסף הם שאלו למה אי-אפשר לכבות שריפות מהאוויר בצורה אחרת‭,"‬ נזכרת דפנה הרשקוביץ (53),‬ ראש מנהל עסקי בפרויקטי מכלולים תעופתיים בתעשייה האווירית. "התחלנו לזרוק רעיונות לחלל החדר, ואני המשכתי לחשוב על זה גם אחר כך‭."‬

יחד עם אסתאר ענפי (31),‬ ראש תחום הנדסת ייצור בפרויקט הכנפיים של מטוס ‭F35-ה‬ בתעשייה האווירית, הן גייסו למשימה עשר תלמידות י"א מצטיינות במדעים מכל רחבי הארץ, שנבחרו לקחת חלק במחזור השני של פרויקט "מהנדסות העתיד."‬

מדובר ביוזמה משותפת של התעשייה האווירית, "ידיעות אחרונות" ‭,ynet-ו‬ שנולדה מתוך המחסור החמור הקיים כיום במה - נדסים בכלל ובמהנדסות בפרט, ומתוך הרצון לעודד את דור המהנדסות הבא של ישראל.

במשך שישה מפגשים שבועיים ינסו התלמידות והמנטוריות שלהן לפצח את האתגר המורכב. "במפגש הראשון המנטוריות הגדירו לנו את המשימה: לפתח שיטת כיבוי שריפות באמצעות כלי טיס, שתהיה יעילה, אקולוגית וכלכלית‭,"‬ מספרת נועם קריב, תלמידת כיתה י"א בתיכון עמי-אסף בבית ברל, המשתתפת בקבוצה. "התחברתי לאתגר הזה מאוד, כי הוא מאוד מעניין אותי. לא נבהלנו מגודל האתגר, כי הכי חשוב בעיניי זה להאמין שאפשר, ואז להתחיל לחפש את הדרך עד לפתרון‭."‬

בתום המפגש הראשון התבקשו התלמידות לבצע עבודת חקר עצמית על שיטות לכיבוי שריפות ברחבי העולם באמצעות כלי טיס. "אני מאמינה ביכולת שלכן‭,"‬ עודדה אותן הרשקוביץ. "אנחנו, כמהנדסות ותיקות, משתדלות לחשוב מחוץ לקופסה, אבל אתן צעירות עם ראש פתוח ובטח תצליחו לחשוב הרבה יותר נועז ויצירתי מאיתנו‭."‬

למפגש השני, שנערך בשבוע שעבר, הן הגיעו מצוידות בידע רב ובאמביציה גדולה. התלמידה גל עזרא מתיכון מקיף ג' במודיעין, הציגה בפני הבנות מצגת שהכינה, שהרשקוביץ הגדירה "מדהימה‭."‬ היא סקרה את כלי הטיס בכל העולם, את טווחי הטיסה שלהם, את כמות חומר הכיבוי שהם יכולים לשאת, את שיטות המילוי, ואפילו את העלות הכלכלית של הפעלתם.

המנטוריות אסתאר ענפי ודפנה הרשקוביץ עם התלמידות אליה הררי מאבן שמואל, הילה פישמן מאור־יהודה, יעל ניסנוב מלוד, מלאני שורש מאשדוד, שירה ספרן ממודיעין מכבים רעות, נעם קריב ממתן, עמית חימוביץ מרעננה, שחר מגן מהרצליה, גל עזרא ממודיעין מכבים רעות ושני הרשקוביץ מפתח־תקווה (צילום: יעקב סהר)

"אף שהיא מעולם לא התעניינה בנושא קודם לכן, גל הוכיחה שכשהיא מקבלת משימה, יש לה את היכולת לחשוב, לנתח את הנושא, ולהגיע לשליטה מלאה בו עד שהיא יכולה לדבר עליו כאילו שיש לה ניסיון של שנים‭,"‬ מפרגנת המנטורית ענפי. בשלב הבא הן התחילו לחשוב יחד על דרכים חדשניות ופורצות דרך להטלת מים מהאוויר על אזורי שריפה גדולים, כשהדגש הוא כאמור על דרך יעילה, אקולוגית וכלכלית.

יעל ניסנוב, תלמידת י"א במגמת פיזיקה ומחשבים בתיכון מדעים בלוד, שמתנדבת בשעות הפנאי שלה במכבי אש, משוכנעת שאפשר למצוא פתרון. "פשוט צריך להיות יצירתי‭,"‬ היא אומרת. נועם קריב מציעה "לפזר חיישנים במטוס שיזהו את מקור החום ועוצמתו, וככה יטילו את המים במקום הכי מתבקש ולא יפזרו אותם סתם בלי לדעת כמה זה אפקטיבי‭."‬

ענפי מזדהה עם ההתלהבות של הבנות, ומזכירה להן שהדרך לפתרון לא פחות חשובה מהפתרון עצמו, ושצריך ליהנות גם ממנה. "אבא שלי מהנדס שעבד בתעשייה ביטחונית, ובימי המשפחה תמיד היינו הולכים לתערוכות ביטחוניות‭,"‬ היא מספרת. "שם התחלתי להתעניין בחידושים טכנולוגיים ופיתחתי את הרצון לקחת חלק בפרויקטים הנדסיים חשובים. להיות מהנדסת ייצור זה להיות בשטח, להוביל תהליכים, להתמודד עם בעיות ולמצוא להן פתרונות, לעיתים קרובות תחת אילוצי זמן. זו עבודה מאתגרת ומספקת‭."