"מירי רגב, הספורט המוטורי מת במשמרת שלך"

"שמי ליאור בנאי, ולפני יותר מ-30 שנה הייתי אחד מצעירי הספורטאים המוטוריים בישראל. אי שם בשנות ה-80 העליזות, ימי מירוצי הראליקרוס באשקלון. ואז החליטה המדינה כי הספורט המוטורי אינו חוקי, ובאחת הפכה את רוכבי ונהגי המירוץ לעבריינים.

14.12.2005 - היסטוריה: יש חוק ספורט מוטורי

1.2.2005: חוק הספורט המוטורי עבר בקריאה ראשונה

מירי רגב באולימפיאדת ריו. מתי במירוץ פורמולה?(צילום: AFP)

באותן שנים של שממת מירוצים מקומית, היו בכל זאת מספר התפתחויות חשובות. לפני כ-12 שנה חייב בג"ץ את המדינה להסדיר חוק ספורט מוטורי וב-2005 הוא אכן חוקק. תוך מספר שנים גם עבר בכנסת ולפני כ-9 שנים הוקמה אפילו רשות מסודרת, "הרשות לנהיגה ספורטיבית". עם מנהל ודוברות ופקידים, כמו שצריך. רבים כמוני הניחו שבא לציון גואל.

כאשר הבן שלי (14.5) בחר בספורט מוטורי מאתגר במקום בכדורגל או כדורסל, הנחתי שלפחות הוא יזכה ליהנות ממירוצים חוקיים. כמו כמה מחבריו, גם הוא החליט להיות רוכב מוטוקרוס, ומנסה כבר יותר משנה להשתפר. כמותו יש בארץ כמה מאות צעירים כישרוניים, שמשקיעים המון זמן ואנרגיה כדי להגיע להישגים ברמה הלאומית ואולי אפילו בינלאומית. אז הנחתי.

כי בפועל, ב-12 שנה שהיו למדינה ולך להוציא את החוק אל הפועל, בתשע השנים שבמשרדך פועלת רשות - שזה כל תפקידה עלי אדמות ולכן בכיריה נהנים ממשכורות נדיבות - בשם "הרשות לנהיגה ספורטיבית", שום דבר לא נעשה לקידום אמיתי של הספורט הפופולארי והמשגשג בשאר העולם. תשע שנים בהן אותה רשות לא הכינה שום תשתית. תשע שנים של אחיזת עיניים ובעיקר דחיפת מקלות בגלגלים.

אני מניח שב"רשות" יספרו לך שעשו דווקא המון, אבל כמו שגם את יודעת, מבחן התוצאה הוא זה הקובע. ותשע שנים חלפו, עובדה, מבלי שיש היום אפילו מסלול ספורט מוטורי חוקי אחד בישראל. אפילו אחד בודד. לא שטח, לא ראלי, לא כביש. לא למכוניות ולא לאופנועים. לא אנדורו או סופרמוטו או SBS או כל פורמט אחר של מירוצים שנהוג בעולם.

תשע שנים שאנשי הרשות הזו לא הצליחו לשחרר את הספורטאים המוטוריים מהגדרתם על-ידי המדינה כעבריינים שנוסעים ורוכבים במקומות אסורים. תשע שנים בהן יוסי ניסן, מנהל אותה רשות מצחיקה, דן ונושא ונותן ומתווכח ומתפלפל עם עשרות תקנות בירוקרטיות, בוחנים, אנשי מכס, יועצים, פקידים, פקידות, ניירות, תוכניות, יועצים מטעם עצמם ומומחים אחרים. תשע שנים שבסיומן, באותו מבחן תוצאה, הוא כשל באופן חסר תקדים. כי ספורט מוטורי אין בישראל.

וגם את, כבוד השרה, אינך יוצאת נקייה מהעניין אלא להיפך. הנה סיכום של מה שהספקת לבצע בקדנציה הנוכחית בתחום הספורט המוטורי. מלבד להתמוגג מניצחונות של ספורטאים מוטוריים ישראלים בחו"ל - בשלהי 2015 נסגר ונהרס כליל המסלול היחיד שעוד פעל כאן ללא הפרעה, בכוכב יאיר. מסלול המוטוקרוס בחדרה אותו יזמה יבואנית הונדה, נסגר. אפילו מסלול המוטוקרוס הרשמי במכון ווינגייט, סגור כבר כמה חודשים עקב כשלי הרשות. וזו רשימה ממש חלקית.

עכשיו, בואי ונבדוק מה עוד עוללה הרשות הזו בצד הרגולטורי והסטטוטורי עליו היא אמונה במשך תשע שנים תמימות: מינהל מקרקעי ישראל עדיין אינו יודע כיצד מקצים קרקע ל"ספורט מוטורי", ולכן אין ולא יהיו קרקעות. הרשויות המקומיות עדיין לא יודעות לגבות ארנונה למתקני ספורט מוטורים ולכן כל יוזמה נתקלת בתשלומי סרק של מיליוני שקלים לארנונה, שמונעים הקמת מתקנים. מדוע? כי הרשות לא הסדירה את הנושא מול משרד הפנים. רשויות המיסים והמכס עדיין לא יודעות כיצד לטפל בנושא, אפילו יבואני הכלים הספורטיביים התייאשו מיוסי ניסן ואנשיו, והחזירו כלים לארצות המוצא שלהם. וכל זה בתשע שנים של עבודה בניוטרל. בלתי נתפס, נכון?

וכדי להוסיף חטא על פשע, כל היוזמות שהופנו למשרדך לפתיחת מתקנים מוטורים - והיו רבות וטובות כאלה - כולל משקיעים מקומיים ובינלאומיים בעלי יכולת פיננסית אדירה, הושלכו לרחוב במופע של חוסר הבנה לפוטנציאל הגלום בספורט זה, או שמא מטעמים נסתרים אחרים.

ולסיכום, כמו שאת אומרת, קאט דה בולשיט. הספורט המוטורי בישראל מת. אנשי משרדך כשלו באופן מביך. הרשות לנהיגה ספורטיבית עשתה נזק בלתי הפיך והגיע הזמן לחסל אותה. כי כרגע כבר מדובר על הדור הבא, הילדים שלנו, שגם הם עומדים מול שוקת שבורה.

יש שתי אפשרויות - או שהרשות הקיימת תיסגר ותפתח מחדש עם אנשי מקצוע (רמז, לא מינויים פוליטיים ולא אנשי מרכז ליכוד) רציניים, שרוצים ויודעים לבצע במקום לבלבל את המוח בתקנות סרק, או שהספורט המוטורי בישראל יעבור לפעול כמו בכל העולם, תחת רגולציית גופים עולמיים כמו ה-FIA. זה קל ופשוט והגיוני.

כך למשל עובד הכדורגל בארץ (FIFA), הכדורסל (FIBA) ואינספור ענפי ספורט אחרים. הספורטאים יפעלו בהתאם תחת חוקים ורגולציה מוכרים ונוקשים. ולא, את ההמצאה הישראלית שנקראת על ידנו "החוק למניעת הספורט המוטורי", אפשר יהיה במקרה זה לזרוק לעזאזל.

אולי, רק אולי אם כך יקרה, נהפוך לחלק משאר העולם ולא נשאר עם סטטוס של ילדים חורגים שחייבים להמציא את הגלגל גם אם הוא בכלל לא מסתובב. עם מירוצים צבעוניים, עשרות אלפי צופים מדי סוף שבוע, סיקור טלוויזיוני, ספונסרים, ואולי אפילו תיירות מוטורית.

הצד השני של המטבע הוא שתבחרי לא לעשות כלום כדי לשנות את המצב. ואז, גם את תהפכי לחלק אינטגרלי של הכלום הנקרא הרשות לספורט מוטורי. הבחירה בידיך.